מאיה נאור - מטפלת רגשית לילדים ונוער

16/05/2026

16/05/2026

"למה אף אחת לא סיפרה לי שזה יהיה ככה?"
​אני רואה אותך.
את השעה הזו ביום, בסוף היום, כשהבית כבר הפוך, הילדים עייפים (ואת עייפה פי מאה), ופתאום משהו קטן קורה וזהו. איבדת את זה. צעקת. אולי אפילו אמרת משהו שלא התכוונת אליו.
​ואז מגיע הרגע הזה, כשהם נרדמים. את מסתכלת על הפנים המתוקות שלהם ומרגישה את גל האשמה הזה שוטף אותך.
"למה אני לא מצליחה להיות האמא הרגועה הזו שתכננתי להיות?"
​אז הנה משהו שחשוב לי שתדעי: זה לא שאת לא אמא מספיק טובה. זה פשוט שהמיכל שלך ריק.

כשהמערכת העצבית שלנו בעומס יתר, אנחנו עוברות למצב הישרדות.
במצב כזה, היכולת שלנו להכיל רגשות של אחרים (גם אם הם הילדים שלנו) פשוט נעלמת.

​טיפ קטן ממני להיום:
בפעם הבאה שאת מרגישה את ה"קצר" מתקרב, קחי 60 שניות. רק 60 שניות. צאי למרפסת, שטפי פנים במים קרים, או פשוט תגידי בקול: "אני עכשיו בהצפה".
ההכרה הזו לבד כבר מורידה את הלהבות.
וגם הילדים ילמדו ממך לעצור רגע ולתת לעצמם רגע כשהם יהיו מוצפים.

14/05/2026

יש משהו קסום בבובות יד 🎭
דרך משחק, צחוק ודמיון ילדים מצליחים לבטא רגשות, לשתף חוויות וללמוד על עצמם ועל אחרים בצורה טבעית ונעימה.
לפעמים דווקא הבובה אומרת בקול את מה שלילד קשה להגיד ❤️

09/05/2026

סיפור קצר לשבת
לקחתי את הבנות שלי לבריכה היום ונויה הזמינה חברה.
ישר אדרי התחילה לבכות ולהגיד שזה לא פייר שנויה תביא חברה ושבטוח הן לא ישחקו איתה כי גם פעם הן היו בבריכה והן הלכו לעמוקים ולא הזמינו אותה והיא המשיכה להלהיט את עצמה על רוע מזלה.
אז אמרתי לה "אדרי אם מראש את בטוחה ואומרת שזה מה שיקרה אז זה כנראה מה שיקרה"
היא התעצבנה עליי ואמרה לי "אהה אז את אומרת שזאת אשמתי?"
הסברתי לה שאם מראש היא תגיע בגישה שהן לא רוצות לשחק איתה אז היא תתנהג אליהן בהתאם וכנראה תרחיק אותן.
במקום זה אמרתי לה תגידי לעצמך "הן ישחקו איתי ויהיה כיף"
וכשהחברה נכנסה לאוטו אדרי אמרה לה
"נכון שנשחק כולן ביחד ויהיה כיף?" החברה אמרה ברור
ובאמת כך היה ❤️

07/05/2026

היום בקליניקה הכרנו את "תרגיל הרמזור" 🚦

🔴 אדום- עוצרים
🟡 צהוב- חושבים מה האפשרויות שלי ומה כדאי לעשות
🟢 ירוק- בוחרים איך להגיב ופועלים

דרך משחקים והמחזות הילדים מתרגלים לעצור לפני תגובה אוטומטית, לחשוב קצת אחרת ולבחור תגובה שתעזור להם באמת 😊

28/04/2026

שני ילדים משחקים יחד.
ילד נוסף ניגש אליהם, מבקש להצטרף, אפילו בצורה יפה ומכבדת.
והם… לא מסכימים.

באותו רגע הוא מבין ש...
"לא רוצים אותי"
"לא אוהבים אותי"

רגע.
בואו נעצור כאן.
האם זו באמת המציאות?
או שזה הסיפור שהוא מספר לעצמו?

כי האמת היא שיש עוד כל כך הרבה אפשרויות:
אולי הם באמצע משחק שלא מתאים לעוד משתתפים
אולי הם קבעו לשחק רק שניהם
יש עוד מלא אפשרויות

אבל כשהמחשבה הראשונה שקופצת היא "לא אוהבים אותי"
התחושה שנוצרת היא עלבון, כאב, דחייה, ופגיעה בערך העצמי.

ובדיוק כאן נכנסת העבודה הרגשית.
בקליניקה אני עוזרת לילדים לעצור לרגע את הסיפור האוטומטי
לבדוק אותו
ולגלות שיש עוד פרשנויות, עוד אפשרויות, עוד דרכים להסתכל על הסיטואציה.

כי מה שאנחנו מספרים לעצמנו
משפיע ישירות על איך שאנחנו מרגישים ומתנהגים.
וכשילד לומד לשנות את הסיפור שלו
הכל משתנה עבורו לטובה ❤️

#טיפולריגשי #קשייםחברתיים #לחיותבשמחה

מטפלת ריגשית בקשיי קשב וריכוז, קשיי התנהגות, פחדים וחרדות ועוד'
מנחת חוגי דרמה וכישורי חיים

18/04/2026

בא לי לכתוב לכם על הכרת תודה 🙏

כי זה באמת כלי שנגיש עבור כל אחד ויכול ליצור שינוי מהיר ומשמעותי בחיים
ובמיוחד בתקופה הקשה הזו
יש לכם אפשרות לעשות שינוי בחייכם

האנרגיה שלנו זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת
והכרת תודה היא בחירה להפנות את תשומת ה-❤️ שלנו
לדברים הטובים בחיינו
למה שכן עובד
ולמה שכן יש

המוח שלנו רגיל לחפש בעיות
זה מנגנון הישרדותי

אבל הכרת תודה מאמנת אותו להתמקד בדברים הטובים
וכשאנחנו רואים יותר טוב
אנחנו מרגישים יותר טוב
ומשם גם פועלים אחרת

זה לא קסם
זה תרגול
זה שריר שאפשר לאמן אותו וכל שתתאמנו יותר זה כבר יגיע באופן אוטומטי
ואתם תרגישו את השינוי בתוככם

ואפשר להתחיל כבר היום
בסוף היום
או אפילו עכשיו
עצרו לרגע וכתבו לעצמכם 3 דברים טובים שהיו היום
זה יכול להיות קטן מאוד
שיחה נעימה
חיוך של הילדה
כוס קפה בשקט
כמה דקות של נשימה

הדברים הקטנים הם לא באמת קטנים
הם החיים עצמם
וככל שנשים לב אליהם יותר
כך נרגיש יותר יציבות, יותר כוח, יותר שקט

נסו את זה כמה ימים ברצף
ותרגישו את השמחה שנכנסת לחיים

אז על מה אתם מודים היום?
ההודיה שלי בתגובה הראשונה :)

14/04/2026

היום הוא יום השואה.
יום שבו הכל רגע נעצר.
יום שבו הלב נהיה קצת יותר כבד.

אני מוצאת את עצמי חושבת לא רק על מה שהיה שם,
אלא על מה נשאר כאן.

על הזיכרון.
על הסיפורים.

על האנשים שנשאו כאב בלתי נתפס
ובחרו למרות הכל להמשיך לחיות.

ויש בזה משהו כל כך חזק.
כי מתוך החושך הכי גדול
נולדה בחירה בחיים.
זה לא מובן מאליו.

ובתוך היום הזה
אני גם מסתכלת עלינו.
על הילדים שלנו.
על המציאות שאנחנו חיים בה היום.

ושואלת את עצמי
איך אנחנו ממשיכים להעביר את הזיכרון
אבל גם את הכוח?
איך אנחנו מלמדים גם על הכאב
אבל לא פחות על התקווה?

אולי דרך רגעים קטנים.
דרך שיחה.
דרך סיפור.
דרך הקשבה.

ואולי גם דרך הבחירה שלנו היום
להיות קצת יותר רגישים
קצת יותר סבלניים
קצת יותר אנושיים אחד כלפי השני.

כי בסוף, זה מה שנשאר.
זה מה שממשיך את הדרך.
יהי זכרם ברוך 🕯️

11/04/2026

הרגשת חוסר אונים היא עבורי הרגש הכי קשה ולא נעים.

כשנכפים עליי דברים שאני לא רוצה בהם ואין לי באמת מה לעשות עם המצב.

כשהמציאות הפכה להיות כזו שנשלטת ע"י צלילים
התראה- התכנסות ופחד
אזעקה- כניסה לממד
מציאות שלא בשליטתי

אי אפשר לצאת
אין מסגרות לבנות
הפרנסה נפגעה
המון שעות בבית ולהעסיק 2 בנות ימים שלמים
(מזל שהיו לי כמה ימי חופש כשהיו אצל אבא שלהן 😊)

מה שבאמת עזר לי בתקופה הזו זה קודם כל לקחת שליטה על מה שכן בשליטתי
על מה קורה אצלי בבית
איך אני בוחרת להעביר את הזמן עם הבנות
איך אני מעבירה את הזמן הפנוי שלי
ואיזה מידע אני מכניסה לתודעה שלי

יצאתי מתי שיכולתי לטבע, לזוז ולנשום.
החלטתי לא לראות חדשות כי אני יודעת שזה לא עושה לי טוב.
אני יודע שאם יהיה משהו חשוב זה כבר יגיע אליי..
ובמקום זה בחרתי לקרוא ספר (בחיי לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לי זמן לזה)
או לראות משהו משעשע וקליל (מה הייתי עושה בלי נטפליקס 😊)

ולהודות
כן כן להודות על מה שיש
כל בוקר כשאני קמה
עוד לפני שאני יוצאת מהמיטה
אני חושבת על הדברים הטובים שיש לי
וזה נותן לי המון כוח ומוטיבציה להמשיך
להבין שבתוך החוסר האונים והסיטואציה הקשה
קיבלתי גם הזדמנויות ומתנות

אני תמיד מתלוננת שאין לי מספיק זמן עם הבנות
ופתאום קיבלתי זמן איכות אמיתי ביחד
גילינו יחד את המירוץ למיליון
ראינו את כל העונה של כראמל
שיחות, צחוקים ופשוט להיות יחד

השלמתי מלא שעות שינה 😄
ברמה שיום לפני הפסקת האש כבר אמרתי לעצמי שלא בא לי יותר לישון עד מאוחר

כמעט חודש וחצי חופש מהעבודה
משהו שלעולם לא הייתי לוקחת ביוזמתי

אני לא אומרת שלא היו רגעים קשים
היו גם רגעים של ייאוש
געגוע לשגרה
לעבודה
לפרנסה
לחיים הרגילים

אבל אני חושבת שצלחתי את זה די סבבה
ויותר חשוב גם הבנות שלי 💪

אני מודה על הכוחות שלי
אני מודה על הבנות שלי ועל המשפחה המדהימה שלי
אני מודה על הבריאות
ועל כך שלא חסר לי דבר
מודה על כל כך הרבה
וכרגע בהודיה על שבוע חדש שמתחיל
עם מסגרות עבודה ושגרה
ובתקווה שזה יחזיק מעמד ❤️🙏

31/03/2026

"אמא, אני מפחדת…"
משפט שמכווץ כל אמא 😞

אז לא ניסינו להעלים את הפחד,
רק להקשיב לו.

ואז מצאנו יחד עוגנים ודברים ששומרים עליינו ונותנים לנו תחושת רוגע ומוגנות ❤️