20/09/2025
PTSD
בואו נדבר על המלחמה הנוכחית.
היתה היתקלות עם מחבלים, ירי, פצועים, אולי אפילו הרוגים, היה מטען שהתפוצץ, תאונה מבצעית. חלק מהלוחמים נהרגו או נפצעו פיזית. חלק מהלוחמים לא נפצעו פיזית - אבל ראו את החברים שלהם הרוגים או פצועים בכל מיני צורות. מאותו רגע, עבור חלק מהאנשים - העולם נעצר. הם ראו דברים שאנחנו שאר האזרחים - נשמע עליהם בכותרות בחדשות או לא נשמע עליהם בכלל. האירוע עצמו נחרט להם בזיכרון. ומאותו יום והלאה - שום דבר לא יהיה אותו דבר.
בתוך המעגלים של אלו שנפצעו, אלו שסביב הפצועים פיזית וההרוגים, ישנם לא מעט שנפצעו נפשית. הם חווים את אותו הרגע שאולי קרה לפני שנתיים, אבל אצלם הוא קורה שוב ושוב כאן ועכשיו. אולי הם מדברים על זה ואולי הם שותקים ומנסים להדחיק. אבל הזכרונות "חיים ואמיתיים", כאילו זה קורה שוב, זה חוזר בסיוטים בלילה, או שהם לא יכולים להירדם כי הם מפחדים. הם רואים ג׳יפ ברחוב, שומעים מסוק, אפילו רואים כלב משוטט - והתמונה משדה הקרב מתעוררת לחיים. הם לא סבלניים לילדים שלהם או פתאום רבים עם הקולגות או הבוס או האישה. פתאום ריח של "על האש" עם החברים הופך לסיוט. פתאום לא רוצים לדבר עם החברים או המשפחה. לא מסוגלים להיות בתוך המון אדם, אז ימציאו כל תירוץ ויתחמקו, לא אירוע משפחתי, הופעה, פאב עם החבר'ה או אפילו להיכנס לקניון. מצב הרוח ירוד, אין תיאבון, אין חשק מיני, אין יכולת להנות ולשמוח מדברים קטנים שהיו פעם כל כך כיפיים. ולפעמים, אנשים מרגישים אשמים, אחראיים לאירוע. לפעמים חושבים שעדיף היה להם למות במקום החברים או שהמצוקה כל כך גדולה והם לא רוצים להמשיך לחיות
החיים עם פוסט טראומה קשים. מאוד.
לאף אחד אין "אבקת קסמים" שתמחק את הזכרונות.
אבל אפשר לטפל.
אפשר ללמוד לחיות עם הזיכרון ולא שהזיכרון ישלוט בכם
אפשר לחיות יותר טוב.
