23/03/2026
לקראת צאת ספרי "זוהר מהעולם שמעבר" מצרפת לכם קטע של אהבה,
ממני אליכם....
"עברו כבר שנתים מאז שאמי ואבי עברו לעולם המלאכים. השנים בהם טיפלתי באמי, השאירו חותם עמוק בגופי ובנשמתי. שלושת הלילות האחרונים של חייה "ידעתי" שהיא בשלב האחרון, דאגתי לכך שאף אחד לא יפריע לה במסעה, דאגתי שהיא תקבל את משככי הכאבים ולא תסבול. בלילה האחרון חיברתי אותה לעירוי והלכתי לביתי מתוך ה "ידיעה" שזהו, אין ביכולתי לעשות עבורה דבר נוסף.
"ידיעה" זו התממשה בקבלת ההודעה ב4.45 לפנות בוקר על לכתה. "ידיעה" זו לא היתה לי ברורה עד לעצם ההלוויה בה הבנתי שאני לא יכולה להכיל את המוות שלה. מצאתי את עצמי עומדת מחוץ לבית העלמין בעוד היא מובלת לקבורה. מיד לאחר ההלוויה הלכתי להתקלח ובתוכי ההבנה שסיימתי את תפקידי וזה הזמן שלי אך ורק לשמור על עצמי. "לשמור על עצמי" הפך להיות משפט המנטרה שלי, כי הרגשתי נטולת כוחות, הרגשתי שהשנים הללו, המראות הקשים, הלחץ שבו הייתי שרויה פגעו בגופי ובנשמתי. מיד לאחר השבעה ארזתי את ביתי ועברתי לגור במושב אמירים. הפסקתי לתקשר עם נשמות תקופה ארוכה והחלתי תהליך עמוק של שחרור המראות ושחרור כאבי הגוף. מחלת הפיברומילגיה שפרצה בגופי בפעם הראשונה שרצתי לעזור לאמי מהחנק בו היתה שרויה לאט לאט נרפאה. כארבעה חודשים לאחר פטירתה עבר אבי מהעולם. היה לי ברור שהוא לא יחזיק מעמד בלעדיה. על הדרך המדהימה בה הוא נפטר ניתן לספר הרבה. רק אומר שבאמצע הלילה הוא קם ואמר שהוא הולך לאורה, קם עם מכשיר החמצן, עם ההליכון ללכת לאמי. כשהמטפלת אמרה לו שעכשיו אמצע הלילה והוא לא יכול ללכת לשום מקום, הוא הלך ושכב בצד של המיטה שלה, עצם עיניים ונפטר. אין לי ספק שאמי לקחה את אבי בדיוק בזמן, לפני שהפך להיות סיעודי מלא.
מאז אני חשה בחוזקה את נוכחותם. אמי שולחת מתנות אין ספור, הריונה של בתי מיד אחרי הפטירה. ביתי החדש באמירים בגוון תכלת, הגוון שאני אוהבת. זוגיות לאחיינית שלי. מציאת עבודה חלומית לבתי ולגיסתי ועוד ועוד.
חזרתי לעבוד ולתקשר עם נשמות ולהעביר את המסר שהם איתנו, מלווים ושומרים.
ומכם אני מבקשת – טפלו בעצמכם, דאגו לאסוף כוחות. אתם ואני אנשים אחרים מרגע שחווינו אובדן. החיים קיבלו מימד נוסף והזמן לחיותם נעשה יקר הרבה יותר. היו באהבה עם עצמכם כי כעת אתם נמצאים בהשגחה מלמעלה.
שלכם תמיד."
זוהר זהבה אביגדור