04/05/2026
אם היינו צריכים לדמיין את הכלי הכי חזק שלנו, החרב הכי גדולה, השריון הכי עמיד, כוח העל -מה הוא היה?
התשובה אולי תפתיע אותכם, אבל הכלי הזה נקרא: חמלה עצמית.
חמלה עצמית היא הכלי שעוזר לנו לעבור את המציאות באופן הטוב ביותר, עוזרת לנו להפוך לגרסה הכי טובה של עצמינו, עוזרת לנו לעזור לאחרים והכי חשוב, עוזרת לנו להתגבר על כל פגיעה/טראומה. עוזרת לכל פצע להתאחות במהרה עוזרת לנו לנוע הלאה באופן הטוב ביותר. זאת לא הגזמה.
חמלה עצמית היא הבית הפנימי שלנו, היא זאת שעוזר לנו להגיע בסוף כל יום לחוף מבטחים.
אז למה כל כך קשה לנו ליישם את זה? למה אנחנו לא מצליחים לסלוח לעצמנו?
כי לסלוח לעצמנו, דורש לשחרר מאיזה חלום שאולי יהיה אחרת.
כי לסלוח לעצמנו דורש לשחרר מהיותנו צודקים.
כי לסלוח לעצמנו דורש לשחרר את הפחד, שאם אסלח, אטעה שוב.
כי לסלוח לעצמנו דורש לשחרר דפוס הישרדותי, שאם לא אסלח, אשמור על עצמי.
חמלה עצמית דורשת הכרה בחוסר השלמות שבנו.
וכן זה קשה. אני מוצאת את זה האתגר הכי גדול בתרבות ה"שלמות" שאנחנו חיים בה. אבל גם לא לסלוח זה קשה. לא לסלוח אומר שקשה לי לנוע. לא לסלוח אומר לחזור למחשבות טורדניות של כעס ותסכול. לא לסלוח כובל אותנו למחשבות, לאנשים, לרגשות שכבר לא רלוונטיים בהווה הקיים ובעתיד שנרצה.
חמלה עצמית ניתן לתרגל, כל יום, שעה שעה. זאת שפה שהנשמה צריכה ללמוד.
עלינו לומר לעצמנו שאנחנו טובים, אנשים עם כוונות טובות, שאנחנו עושים את הכי טוב שלנו וזה לא מושלם, לא נועדנו להיות מושלמים. תסלחו לעצמכם על מה שאמרתם, או על מה שלא אמרתם, או על מה שניסחתם לא טוב. זה הדברים הקטנים שחשובים.
זאת עצה שאני משתדלת להזכיר לעצמי. זאת עבודה לא קלה, אבל אפשרית.
שני סולומון מנתחת התנהגות 🌷
