22/07/2021
בפרק שהוקרן אמש של "חתונה ממבט ראשון" זכינו לצפות בזוגות במהלך ירח הדבש: בן ומנור, איתמר וקרין, מעין ועומרי. הימים הראשונים שלהם יחד הם שלב ראשוני מאוד בקשר שבו הצדדים בוחנים אחד את השניה, מנסים להבין מול מי ומה הם עומדים. ראינו את התגובות של המשתתפים לנוכח הרגעים הראשוניים האלה, מעוררי החרדה וההתרגשות: את מנור מקנאת, נעלבת וכועסת, את בן צוחק במבוכה ומסתייג, את מעיין חוקרת את עומרי בניסיון לאמוד את מידת הסיכון והסיכוי, את עומרי מתאמץ להיות החזק והמכיל בעוד אולי גם הוא חרד מאותם הדברים בדיוק, את קרין נפתחת ונסגרת חליפות, מתגוננת ונשמרת מחד, אך מבקשת לדבר בפתיחות על הכל מאידך. את איתמר שבעצמו מדבר הרבה אך עדיין אומר מעט מאוד על מה שבפנים....בקיצור: רגעים מכמירי לב שעוסקים במוכנות להיות פגיעים, בהגנות, ביכולת לווסת את הרגשות המציפים. כל מי שהיה בדייט בעבר או בתחילתה של מערכת יחסים, בוודאי יכול להביט עליהם בחמלה. אז בואו נדבר רגע על היכולת לווסת חרדה ורגשות מציפים ונראה רגע איך זה קשור לילדות (מבלי לנתח את אישיותם של המשתתפים(
לפי ג’ון בולבי אבי תיאורית ההתקשרות, היכולת לויסות רגשי מתפתחת, דרך התנסויות עם דמויות משמעותיות (בדרך כלל ההורים), שאחד מתפקידיהם החשובים כולל סיוע בויסות רגשותיו של הילד, שעדיין אינו בשל מספיק על מנת לעשות זאת בעצמו. למשל כשהוא נופל, או רעב, או מרגיש דחוי, או רב על צעצוע, או עייף וכו. התינוק, הילד, זקוק לסיוע בניטור ה"ווליום" על מנת להירגע ולחזור לאיזון.
כאשר הילד זוכה לדמות- התקשרות זמינה ורגישה, הקשובה לצרכיו וקוראת נכון את איתותיו, אז מתפתחת תחושת בטחון לגבי האחר ולגבי עצמו. תחושה זו משמשת מנגנון פנימי שעוזר לווסת מצוקה לאורך החיים (כפתור הווליום) . מערכת ההתקשרות משפיעה על הדרך שבה אדם חווה רגשות ומבטא רגשות במערכות יחסים לאורך החיים. כשהמערכת עובדת באופן אופטימלי – האדם מצליח לאזן את כפתור הווליום הרגשי במצבי מצוקה (פטורין, פרידה, געגוע, תסכול וכו).
בבגרות: מערכת ההתקשרות מופעלת כשיש אירוע פנימי או חיצוני אשר נתפס ע”י האדם כמאיים (למשל איקס מתרחק ממני, אולי הוא לא בעניין שלי?)
ויסות רגשי- כפתור הווליום, כולל תפיסות שיש לאדם לגבי המצב (למשל אמונה שהמצוקה ניתנת לפתרון) לגבי עצמו,,ולגבי האחר (עד כמה האחר נתפס כנגיש, מכוונן אליי, מגיב ורוצה לעזור לי בויסות מצוקה).
לכל אדם יש תסריט מופנם לגבי קשרים משמעותיים: תסריט חיובי ובטוח או תסריט שלילי.
בתסריט חיובי ובטוח, האדם תופס את האחר המשמעותי כקשוב ומכוון אליו ונגיש, ופניה אליו עוזרת לווסת את המצוקה.
לעומת זאת, במצב שבו האדם לא מצליח לווסת את הרגשות ולהשיג תחושת הביטחון, מתעוררות 2 אסטרטגיות אפשריות:
1. הגברת (היפר- אקטיבציה) פעילות של מערכת ההתקשרות
2. צמצום (דה-אקטיבציה) פעילות של מערכת ההתקשרות
כשמופעלות אסטרטגיות של היפ כפי שקורה אצל בעלי סגנון ההתקשרות החרד, מתעוררת נטייה להגזמה בהערכת המצב המאיים, דריכות יתר לגבי האפשרות של דחייה או פרידה. ישנה התמקדות בחוסר זמינותו של האחר ובתחושת המצוקה, וישנה העצמה של רגשות מכאיבים כמו תסכול, חרדה, עצב, אכזבה וכעס. מצב של הצפה רגשית. בטח נתקלתם בזה.
לעומת זאת, תת-הפעלה של מערכת ההתקשרות מובילה ברוב הפעמים לנטייה להכחיש את צרכי ההתקשרות והימנעות מהישענות על האחר: הימנעות מקרבה, התרחקות, השתבללות, סגירות רגשית, חוסר מודעות לתחושות וחוויות פנימיות.
כשהאדם לא מצליח בויסות העצמי לאורך החיים, הוא יפגוש בתסכול,קושי ואכזבה בקשרים קרובים.
אז מה יכול לעזור (מלבד טיפול שעליו אני ממליצה בחום ולא רק בגלל שזה תחום העיסוק שלי!)? דבר אחד למשל שיכול לעזור הוא לפתח את היכולת להרהר על משמעות ההתנהגות שלי תוך התייחסות לרגשות, מחשבות, כוונות ותחושות גופניות.
לדוגמא: במקום להגיד לעצמי "הוא התרחק כי הוא לא רוצה אותי ולא אכפת לו ממני אז הוא מעצבן ומי צריך אותו בכלל", אני יכולה להפנות את הזרקור פנימה לתוך עצמי:
1. מה המניע להתנהגות שלי? למה אני הגבתי בפרצופים כאשר הוא דיבר עם המלצרית?
2. מה המניע להתנהגותו של האחר? למה הוא התרחק כשהתעסקתי עם הצבים? אולי הרגיש דחוי על ידי? אולי השתעמם?
3. התייחסות לרגש שמתעורר בי : למה כ"כ נפגעתי/ כעסתי/נעצבתי?
4. התייחסות להשפעת התנהגותי שלי על האחר : אולי הפחדתי אותו כשצעקתי? אולי הוא נעלב כשלא הבעתי עניין בו? אולי היא הרגישה מצוקה כשדחקתי בה לספר?
5. איפה בגוף אני מרגיש את המצוקה עכשיו? בבטן? בכתפיים? בגרון?
היכולת הזו להתבונן פנימה לתוכי ולחשוב על עצמי ועל השפעותיי על האחר נקראת יכולת למנטליזציה והיא מסייעת ליצירת חוסן נפשי, כי היא מאפשרת לאדם להגיב באופן יותר שקול וגמיש, לשקול תגובות אפשריות ולבחור תגובה שאינה התגובה האוטומטית שלו (לברוח כשמעליבים אותי למשל, לצעוק כשאני מרגיש דחוי ולבד), אלא תגובה שאינה התסריט הקבוע שאני מסתובב איתו בעולם. תגובה שקשורה לכאן ועכשיו שקרה כאן ולא לכל ההסטוריה הרגשית שאני סוחב איתי.
ויש עוד כמה דברים שיכולים לעזור. אחד מהם קשור לפרשנויות אבל על כך בפעם אחרת.
*התמונה צולמה על ידי אלון גרובר, וואלה*
