19/04/2026
מחר נציין את ערב יום הזיכרון.
יום שבו הגוף עוצר, אבל הלב ממשיך לעבוד.
בקליניקה אני מדברת הרבה עם המטופלות שלי על הקשר בין גוף לנפש, על איך רגשות לא מעובדים יכולים להישאר בגוף: בכאב, בעייפות, במתח, או אפילו בהשפעה על מערכות עמוקות כמו פוריות.
ביום כזה, שבו הכאב הלאומי נוגע בכל כך הרבה משפחות שכולות, אנחנו רואות איך האבל הוא לא רק רגש ,הוא חוויה גופנית. נשימה שנעצרת, כתפיים שנושאות משקל כבד, לב שמרגיש לפעמים "סגור", אנחה כבדה.
ברפואה הסינית יש הבנה עמוקה לכך שהלב לא רק מרגיש , הוא גם משפיע על איכות הדם, על השינה, על החיוניות, ועל היכולת של הגוף להיכנס לאיזון, ריפוי ויצירה.
ובעולם של פוריות .
אנחנו פוגשות שוב ושוב את המקום שבו הגוף והנפש מדברים יחד. סטרס, אבל, עומס רגשי.
כל אלה יכולים להשפיע על זרימה, על מחזוריות, ועל היכולת של הגוף "להיפתח" לתהליך חדש.
ביום הזיכרון אני עוצרת רגע מול העצב הזה.
מול המשפחות שחיות עם כאב יומיומי.
ומזכירה לעצמי ולמטופלות שלי שיש מקום גם לכאב, וגם לריפוי.
לפעמים הם מתקיימים יחד.
יהי זכר הנופלים ברוך.
