24/12/2021
סיפור הלידה של יובל
#לידתבית
#שבוע39
ילדתי את ביתי יובל בלידת בית טובה.
צירים שנמשכו שלושה ימים אך לא הובילו ללידה,מוניטור בקהילה עם ירידות קלות בדופק שהובילו אותנו ליסוע לבית חולים .
בדיקת רופא פתיחה 4 התינוקת מרגישה מצוין ואני עוד לא מרגישה בלידה פעילה.
בדיקת מיילדת פתיחה 3 😁
נוסעים חזרה הביתה.
בדרך מתחילה להרגיש שעברתי שלב הצירים מורגשים הרבה יותר ואני בדרכי הביתה ללדת.
13:30נכנסים הביתה,מדליקה נרות,קטורת,שורפת מרווה שותה כוס יין ונכנסת לישון בעצת ד"ר אבנר שיפטן שהתכוננן לצאת אלי מהצפון הרחוק.
(אני גרה בבית חנן)
ישנה טוב במשך שעה וחצי כשכל 7ד אני מתעוררת לציר,נושמת אותו וחוזרת חזרה לישון.
היין עושה את שלו🙂
מעדכנת את אמה הדולה שיש צירים טובים אבל אני עוד לא מרגישה צורך שהיא תגיע ואני רוצה לישון.
היא שואלת אם יש לה זמן לקחת את הבן שלה לחוג בגדרה ואני עונה בטח קחי ת'זמן...
ב16:30 הצירים משתנים,הגוף מתחיל לדחוף אני עוברת לסלון ומתחילים למלא את הבריכה
בינתיים שני הגדולים שלי חוזרים מהגן יחד עם ההורים שלי של מודעים למה שקורה בתוך הבית.
עומרי בן זוגי יוצא לפגוש אותם בשער ומבקש מההורים שלי לא להיכנס.
עמית הגדול (4) נכנס לבד הביתה ועוזר לי מלא את המים בבריכה
הוא חיכה ליום הלידה וביקש להיות שותף בה.
כשהגיע הציר שאגתי,היינו רק אני ועמית בבית עומרי היה בחוץ עם תומר הבן הקטן וההורים שלי שחיכו שעמית יחזור חזרה לאוטו ויסע יחד איתם אליהם הביתה.
ראיתי שעמית נלחץ מהשאגה שלי
ביקשתי ממנו ללכת לכבות את המים של הבריכה להביא לי מגבות וללחוץ לי על הגב
הוא עשה הכל בהתרגשות ורק מלהסתכל עליו מתרגש כ"כ הציר הבא כאב פחות,הוא לחץ לי בגב עד שהציר ניגמר ונכנסתי לברכה.
עומרי נכנס הביתה ועמית חזר בכיף חזרה להורים שלי ונסע איתם אליהם הביתה.
בקשתי מעומרי שיתקשר לאמה כי אני בצירי לחץ.
מה זה אומר הוא שאל?
אתה נשוי לדולה,זאת לידה שלישית שלנו ביחד ואתה לא יודע?!
שהראש תכף בחוץ!!.
עומרי נלחץ והאמת שכל השנים שלנו בייחד לא ראיתי אותו לחוץ
אז נלחצתי יחד איתו.
אבנר בדרך אבל אני יודעת שהוא לא יספיק להגיע.
אמה לא הספיקה לשים את הבן שלה בחוג,פירססה וטסה חזרה אלי הביתה.
ציר לחץ,שאגה,מנוחה
מבקשת מעומרי שיחזיק לי את היד ויחבק.
מתחבקים עד הציר הבא,שואגת
כואב לי הגב כ"כ!
רואה את אמה מהחלון רצה לכניסה לבית שלי,
מזל שאנחנו גרות במרחק 5ד נסיעה אחת מהשניה.
היא נכנסת וישר מניחה את היד, כמו קסם, בדיוק במקום שכואב לי,מאזנת אותי,מרגיעה מחבקת ומנשקת.
מציעה לי לדחוף אצבע ולראות אם אני מרגישה את הראש ומבטיחה שממש עוד מעט היא תהיה בחוץ
עוד ציר עוד שאגה המגע של אמה נוכח ומקל,הציר עובר אני נחה ואז ללא שום כאב פתאום הראש בחוץ אני תומכת בו בשביל לא להיקרע ובשניה פלאאק וכל הגוף טס ממני החוצה.
מרימה אותה עלי ובוכה.
אמה המהדהימה הזאת באותו הרגע קפצה על הטלפון וצילמה לי מזכרות לכל החיים.
אז פה אני רוצה לפרגן ולהודות לאחת והיחידה
לאישה מהממת שכל כולה חיה את עולם ההריון והלידה בנתינה,אהבה אמתית למקצוע וידע אין סופי.
Emma Hemed
חמי קרא לתמונה הזאת "תמונות ניצחון" הוא צודק.
זה הניצחון שלי על הפחדים שלי.