כדיה מוזס - kadia moses

כדיה מוזס - kadia moses מיינדפולנס ברחובות, מכון ויצמן למדע

סטודיו ייחודי לתנועה - שיעורי "התעמלות אחרת": בקבוצות קטנות תוך מתן יחס חם, הדרכה אישית ומקצועית.
קורס מיינדפולנס/ מדיטציה: בן 8 מפגשים אחת לשבוע.
מיינדפולנס או קשיבות, היא מצב תודעתי של "הפניית תשומת הלב מתוך הכוונה לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות ובלא תגובתיות" כפי שמגדיר אותה החוקר והמודט ג'ון קבט צ'ין.
מדענים מוכיחים שוב ושוב שהמוח ניתן לתירגול. בעזרת תירגול ניתן להעשיר את היכולות המנטליות, התפקוד האישי והמקצועי ולשפר את היכולות החברתיות והרגשיות.
תרגול מיינדפולנס מפתח את יכולת הריכוז שלנו, מאפשר לזהות ולנהל טוב יותר את מערכת הרגשות שלנו, קבלת החלטות טובה יותר ומשפר את יחסינו עם עצמינו ועם אחרים.

מנטורים כלכליים נפגשים 3 פעמים בשנה, מתחבקים משתפים ובעיקר מקשיבים.בחיים לא פגשתי קבוצה של אנשים שלא מפסיקה להתפתח ולהעז...
29/01/2026

מנטורים כלכליים נפגשים 3 פעמים בשנה, מתחבקים משתפים ובעיקר מקשיבים.
בחיים לא פגשתי קבוצה של אנשים שלא מפסיקה להתפתח ולהעז לשנות ולהשתנות. תודה על הפרגון והתמיכה ההדדית. בנינו לנו משפחה קטנה ומשמעותית
תודה על מי שאתם ❤️❤️❤️❤️

23/01/2026

*״רגלי קרות״ אומר האיש*
*ועונה לו הפיסח: ״כך גם רגלי, כך גם רגלי*״
(סיפור עם מקנטאקי)

זו אינה תחרות סבל, אלא הצבת מראה:
מי שמתלונן על חוסר זמני, פוגש מי שחי עם חסר קיומי.
הסיפור חושף פער עמוק בין חוויה סובייקטיבית לבין מציאות רחבה יותר.
האיש עסוק בתחושתו, מבלי לראות את האדם שמולו.
הפיסח אינו מבטל את התחושה – הוא משקף אותה.

יש כאן אמירה עדינה על
עיוורון אנושי לכאב של האחר
והקלות שבה אנו מדברים על סבל, מבלי לדעת למי אנחנו מדברים

ברובד עמוק יותר, זהו סיפור על יחסיות הסבל:
מה שנחווה אצל אחד כבעיה – הוא חיים שלמים אצל אחר
מה שנאמר כמשפט תמים – נושא מטען כבד באוזני מי שחי את החסר
הפיסח אינו מוכיח, אינו כועס.
הוא עונה באותו ניסוח בדיוק:
״כך גם רגלי״ —
כאילו אומר: המילים זהות, אבל המשמעות איננה זהה.

זהו סיפור על: ענווה, פרספקטיבה, זהירות בדיבור, והיכולת לראות את האחר גם כשאנחנו עסוקים בעצמנו

“*נסה לאהוב את השאלות עצמן*,*כמו חדרים סגורים*,*או ספרים הכתובים בשפה זרה*.(רילקה)״לאהוב את השאלות עצמן״זהו משפט מהפכני ...
21/01/2026

“*נסה לאהוב את השאלות עצמן*,
*כמו חדרים סגורים*,
*או ספרים הכתובים בשפה זרה*.
(רילקה)

״לאהוב את השאלות עצמן״

זהו משפט מהפכני –
לא מפני שהוא מעודד חיפוש,
אלא מפני שהוא מפסיק את הדרישה לפתרון.

1. “לאהוב את השאלות” – מה זה בעצם אומר?

רילקה לא אומר:
• לסבול את השאלות
• להמתין בסבלנות
• להשלים עם זה שאין תשובה

הוא אומר: לאהוב.

אהבה, אצלו, איננה רגש נעים –
אלא הסכמה עמוקה להיות בקשר
עם מה שאינו נפתר.

לאהוב שאלה פירושו:
• לא למהר לסגור אותה
• לא לפרש אותה
• לא להפוך אותה לבעיה

אלא:

לתת לה להיות נוכחת
כמו יצור חי שעדיין גדל.

2. “כמו חדרים סגורים” – הדימוי הגופני

חדר סגור הוא:
• לא עוין
• לא ריק
• לא אטום לנצח

הוא פשוט עוד לא נפתח.

במובן הגופני:
• תחושה שאין לה שם
• כובד בלי סיפור
• מתח שלא ברור “למה”

רילקה אומר לנו:
אל תנסי לפרוץ את הדלת.
אל תדרשי מפתח.

פשוט שבי ליד החדר.
הגוף יודע מתי דלת נפתחת.

3. “ספרים בשפה זרה” – שפת הגוף

זו אולי המטאפורה המדויקת ביותר לגוף.

שפה זרה:
• אינה חסרת משמעות
• היא רק לא נגישה עדיין
• אי אפשר לתרגם אותה בכוח

אם נמהר:
• נשתמש במילון
• נשליך פרשנות
• נפספס את הניואנס

כך גם הגוף:
הוא מדבר בשפה של:
• תחושות
• תנועות
• דימויים
• שקטים

וכמו שפה –
הוא נלמד מתוך חשיפה, לא מתוך הסבר.

4. למה אנחנו כל כך ממהרים לתשובות?

רילקה מזהה כאן דפוס אנושי עמוק:
אנחנו מבקשים תשובות לא כדי לדעת,
אלא כדי להירגע.

תשובה נותנת:
• שליטה
• סיפור
• זהות

אבל הגוף לא מחפש שליטה.
הוא מחפש דיוק פנימי.

ולפעמים:
דיוק מגיע רק כשמרפים מהצורך להבין.



5. ההבדל בין ידיעה מנטלית לידיעה חיה

תשובה מנטלית:
• ברורה
• מילולית
• ניתנת להסבר לאחרים

ידיעה גופנית:
• שקטה
• לא תמיד ניתנת לניסוח
• מרגישה “נכונה” לפני שמבינים למה

רילקה מציע:
**אל תדחקי את הידיעה להיות תשובה*.
*תני לה להבשיל כדרך חיים**.

פותחת קורסים חדשים 💃🏻ימי ראשון בערבימי חמישי בבוקרואולי גם חמישי ערב ושישי בוקרדברו איתי 😍
16/01/2026

פותחת קורסים חדשים 💃🏻
ימי ראשון בערב
ימי חמישי בבוקר
ואולי גם חמישי ערב ושישי בוקר
דברו איתי 😍

חוויה מיוחדת שחוויתי בהוואי עם ביתי בעלה ושני הנכדים המופלאים שלי 😂ב־Poipu, ב־Kiahuna Plantation Resort,באי קוואי הפראיה...
08/01/2026

חוויה מיוחדת שחוויתי בהוואי עם ביתי בעלה ושני הנכדים המופלאים שלי 😂
ב־Poipu, ב־Kiahuna Plantation Resort,
באי קוואי הפראי
הטבע פשוט נוכח.

ירוק שאינו מתאמץ להיות ירוק,
ים שנושם בקצב עתיק,
פירות מקומיים שמרגישים כמו מתנה ישירה מן האדמה,
וחופים שמזכירים לי
כמה מעט צריך כדי להרגיש שפע.

יש שם יופי שאינו מבקש תשומת לב,
רק הזמנה להאט,
להתמסר לפשטות,
ולתת ללב להתרחב
בלי סיבה מיוחדת.

רגעים של שקט עמוק,
של הודיה טבעית,
של חיבור ראשוני —
לא למה שצריך לעשות,
אלא למה שכבר יש.

ואהבה
כל כך הרבה אהבה תמימה

17/12/2025

*כשאני נלחם על צדק – אני פועל*.
*כשאני נלחם במציאות חיי – אני סובל**.

האם כך?
זו שאלה עדינה ועמוקה, שנוגעת בדיוק בקו שבין אחריות מוסרית לבין סבל מיותר.

מאבק במרחב הציבורי – כפעולה מוסרית נדרשת

מאבק במרחב הציבורי נולד מתוך אכפתיות ולא מתוך התנגדות למציאות עצמה.

זהו מאבק ש:
• מכוון לשינוי תנאים לא צודקים (חברתיים, פוליטיים, חינוכיים).
• יוצא מתוך ערכים: חמלה, אחריות, דאגה לטוב משותף.
• אינו שולל את מה שיש – אלא מבקש להרחיב אפשרות למה שיכול להיות.
• יכול להתקיים גם מתוך שקט פנימי.

במובן הזה, מאבק ציבורי איננו בהכרח “מלחמה”, אלא פעולה מודעת בעולם.
זהו מאבק עם המציאות, לא נגד עצם קיומה.

אפשר לפעול בנחישות – מבלי להיות מכווצים מבפנים

מאבק כתפיסת חיים פרטית – הוא מקור לסבל

לעומת מאבק ציבורי - מאבק כתפיסת חיים אישית הוא מצב תודעתי.

זהו מאבק ש:
• מכוון כלפי החיים כפי שהם: הגוף, הרגש, הזמן, העבר.
• נובע מהאמונה ש“משהו בי או במציאות חייב להיות אחר כדי שאהיה בסדר”.
• יוצר מתח מתמשך, ביקורת עצמית, שחיקה.
• הופך כל קושי לאיום, וכל רגע לזירה.

זהו מאבק שאינו יוצר שינוי עמוק – אלא מעמיק את הסבל
מפני שהוא מתנגד למה שכבר נוכח.

כאן המאבק אינו פעולה — אלא זהות.

*ההבחנה מהותית*

המאבק הציבורי שואל:
איך נכון לפעול בעולם?

המאבק הפרטי שואל (לעיתים בלי מילים):
למה החיים לא עומדים בציפיות שלי?

הראשון נובע מבהירות וערכים.
השני נובע מהתנגדות ואי־קבלה.

“מאבק בעולם יכול להיות ביטוי של אהבה ואחריות.
מאבק בחיים עצמם הוא לעיתים קרובות סירוב להיות כאן.”

“לעשות דבר אחד לגמרי — זה להיות אחד עם הדרך כולה.”(דוגן)כשדוגן אומר “לעשות דבר אחד לגמרי”, הוא מתכוון למשהו שהוא הרבה מע...
18/11/2025

“לעשות דבר אחד לגמרי — זה להיות אחד עם הדרך כולה.”
(דוגן)

כשדוגן אומר “לעשות דבר אחד לגמרי”, הוא מתכוון למשהו שהוא הרבה מעבר לריכוז.
זו הזמנה להתמסרות מלאה לפעולה אחת, בלי לפצל את התודעה, בלי לרוץ קדימה או אחורה, בלי לעשות דבר־מה אחד בזמן שהלב נמצא במקום אחר.

וכשזה קורה —
הפעולה הפשוטה ביותר (לשתות תה, להקשיב, להדיח כלים, ללכת, לנשום)
נעשית במגע ישיר עם מה שהזן מכנה “הדרך” — כלומר עם המציאות כפי שהיא, הרגע כמו שהוא.

אין אז “אני עושה משהו” — יש רק עשייה נקייה, נקודת מפגש בין גוף, תודעה ורגע.

במילים אחרות:
כאשר התודעה אינה מפוזרת,
המרחק בין החיים שאנחנו חיים לבין החיים עצמם — נעלם.
והפשוט נהיה שער.

בתוך עולם רווי רעשים, חומריות ודאגות – הלב שלנו מחפש מקלט.השייח׳ הסופי ע׳סאן מנסארה מזכיר לנו: “*אין דבר יותר בטוח מהרוח...
11/11/2025

בתוך עולם רווי רעשים, חומריות ודאגות – הלב שלנו מחפש מקלט.

השייח׳ הסופי ע׳סאן מנסארה מזכיר לנו: “*אין דבר יותר בטוח מהרוחניות… לראות את ההדרכות שיוצאות מן הלב ומדברות אל הלב.*”

ניפגש לתרגול שקט ומזין, מקום שבו אפשר לעצור, להקשיב פנימה, ולחזור אל מקור הבטחון הפנימי.

ביחד ניצור רגע של נחת בתוך המערבולת

08/11/2025

Address

קטלב 6, מכון ויצמן
Rehovot
76309

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when כדיה מוזס - kadia moses posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to כדיה מוזס - kadia moses:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram