13/04/2026
היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
ישנם סיפורי גבורה רבים ליום הזה.
היום אני בוחרת להביא דמות שלא כולם מכירים,
אבל יש בה עומק וכוח שמדברים גם אל המציאות שלנו היום.
רבי קלונימוס קלמיש שפירא (1889–1943) היה אדמו"ר חסידי בפולין, מנהיג רוחני ומחנך, שנודע במיוחד בזכות הנהגתו בתקופת השואה.
הוא כיהן כרב וכאדמו"ר בעיירה פיאסצנה שליד ורשה, ובהמשך הוביל קהילה, שהלכה והתמעטה, גם בתוך גטו ורשה, הוא היה מורה ואב לכל הילדים שנותרו בגטו.
אבל הוא לא נודע רק בגלל תפקידו אלא בזכות הדרך שבה בחר לפעול בתוך מציאות בלתי אפשרית.
בזמן שרוב המסגרות קרסו, הוא המשיך ללמד, להדריך, ולדבר עם אנשים על החיים עצמם.
הוא לא מילא את ראשם ברעיונות מנותקים אלא לימד איך מחזיקים אמונה ואנושיות בתוך כל הפחד, האובדן וחוסר הודאות.
המשפט הכי מפורסם שלו "הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובה למישהו"
הדרשות שלו נאספו לאחר מכן בספר אש קודש והן ייחודיות בכך שנכתבו בזמן אמת, מתוך המציאות עצמה - לא בדיעבד.
וזה בדיוק מה שהופך אותו לדמות כל כך רלוונטית גם היום:
היכולת להחזיק משמעות ואנושיות, גם כשהמציאות מתערערת והעתיד לוט בערפל.
וזה אולי המסר הכי חד ליום הזה:
לא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה סביבנו,
אבל תמיד יש לנו אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים.
גם בתוך חושך גדול, כל אחד יכול לבחור אך לא לאבד את צלם האדם שבו.
לא לוותר על הרגש, הקשר והמשמעות.
וזה לא רעיון גדול – זו בחירה יומיומית, שקטה, אמיצה.
אם הם הצליחו להחזיק אנושיות בתוך התופת,
אין לנו רשות לוותר עליה כאן, בחיים שלנו.
זה הזיכרון וזו הגבורה.
בת-יה
