15/04/2025
לא יכול.ה יותר
המשפט הזה טומן בחובו תחושת לחץ, הרגשה שאי אפשר יותר, שהכל סוגר, ייאוש וחוסר אונים.
זו הרגשה מורכבת המלווה בתחושה שאין תקווה ואין אופק.
הרגשה של טביעה. האוויר נגמר.
לא מעט אנשים, ובעיקר אנשים שאפתניים, מסורים ומחויבים, חוו והרגישו כך מתי שהוא במהלך חייהם; לעתים כתוצאה מעומס עבודה, דרישות מעסיק ותחושה של חוסר הערכה לעבודה המושקעת. לעתים כתוצאה מלימודים תובעניים במסגרת תחרותית והשגית. לעתים כשנמצאים במערכות יחסים קשות המובילות למבוי סתום וכמובן, משפחה וילדים עלולים לגרום לעומס רגשי שכל מה שאת.ה רוצה זה לקום, ללכת ולהיעלם לזמן מה.
"לא יכול.ה יותר" הולכת יד ביד עם תחושת אכזבה, כשלון אישי צורב, ירידה בדימוי, בערך ובבטחון העצמי.
כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה במחזה, הסימנים הראשונים הופיעו כבר בתחילת הדרך. תחושת האומניפוטנטית - שנוכל להתמודד, להסתגל, לפתור בעיות ולהצליח הייתה למסך ערפל שהסתיר בעיות ומכשולים. בהמשך הדרך, כשהקושי גבר, שוב בחסות האומניפוטנטיות, התעוררה מוטיבציה מוגברת להצליח ולהמשיך קדימה.
הלחץ גובר, העומס מתעצם ומתחילים סימנים של שכחה, פיזור דעת, קושי בקבלת החלטות, ירידה ביעילות וכדומה. אלה סימנים מובהקים של שחיקה שמוזזים הצידה כלאחר יד בתחושה של "זה זמני", "זה יעבור"...
ואז מגיעה הקריסה – אני לא יכול.ה יותר. האקדח ירה.
אם כבר הגעתם עד הלום, לא יעזרו האשמות וחרטות. אמירות כמו "לו חזיתי מראש", "לו ידעתי", "לו עשיתי אחרת", "לו הקשבתי לרחשי הלב", לא יעזרו. ההיפך, הן יוסיפו שמן למדורת תחושת חוסר הערך.
מה שנכון לעשות הוא לקחת פסק זמן מהגורם השוחק. לקחת חופשה ורצוי לא להישאר באזור. להתנתק, לנוח ולחוות חוויות אחרות והפוכות. אוזן קשבת, כתף תומכת ועידוד יחזירו אתכם למסלול.
לא קל, אך בהחלט אפשרי.
בשורות טובות.
ד"ר מרים מילר - פסיכותרפיסטית
