11/10/2025
לפני שבוע בדיוק חזרנו
איתי ואני מהטיול שלנו לאוסטריה.
זו הייתה הפעם השנייה
שהוא סגר לי הפתעה לחו״ל,
גבר שאין דברים כאלו
אבל לא על זה הפוסט.
היה רגע אחד בטיול
שהסתכלתי עליו
ונזכרתי
בפעם הראשונה שהוא
עשה לי הפתעה כזו.
הפעם הזו הייתה כשהיינו בני 18.
זה היה יום לפני היום הולדת שלי,
איתי החזיר אותי הביתה,
עליתי לבית שלי,
נכנסתי לחדר
וראיתי מזוודה על המיטה
וקלטתי שאנחנו טסים, הפתעה🙈
רק שאני?
ברגע הזה שאמורה להיות
הכי שמחה בעולם,
בוכה.
לא ידעתי אפילו להסביר למה.
כל מה שעבר לי בראש זה
״איך אני מתקשרת אליו עכשיו,
אחרי כל ההשקעה שלו
כשאני בוכה ולא מאושר,
כשאני רוצה לשמוח, אבל לא מצליחה״.
הרגשתי הרבה בושה ואשמה.
היום אני מבינה שזה כי פחדתי,
פחדתי להרגיש יותר קרובה אליו
כי פחדתי לאבד, להיפגע, להינטש.
פחדתי להישאר בסוף לבד.
בטיול שלנו עכשיו,
כשהוא סיפר לי על ההפתעה-
הרגשתי מלאה.
מאושרת.
קודם כל- כי חד משמעית זכיתי.
בגבר הכי מתחשב, מפנק, מדהים שיש.
שתמיד רוצה רק בטובתי,
רק שיהיה לי טוב.
אבל זכיתי גם בי.
כי היום אחרי מסע שעברתי
למצוא אותי,
או יותר נכון להכיר אותי,
היום אני מרגישה ראויה לטוב ולשפע הזה,
לא מפחדת להתקרב, להרגיש, להתמסר
כי יש לי את עצמי. 🎁
ולך אני רוצה להגיד
שאם את חווה עליות וירידות,
לא יודעת להסביר מה קורה אצלך בפנים
ולמה את חווה זה,
מרגישה אשמה ובושה-
את לא משוגעת.
אלה פשוט הסימפטומים לזה
שהתרחקת ממך,
שאולי,
את אפילו לא מכירה אותך.
ומכאן?
את יכולה רק להתקרב✋🏻
