יעל פקין - מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת

22/01/2025

הקיפודן הקירח ביקש לעטר את ראשו בכתר. שמח בחלקו הפך באחת לשמש מאירה בשלוש פריחותיה... וזו העת לזרוח... לזרוע חיוך קטן... להמשיך להנשים את התקווה לימים טובים שעוד יבואו.

23/10/2024

כשיש לך אותך, את/ה מעניק/ה לעצמך את האפשרות להתבטא
מעניק/ה לעצמך את הזכות להתבונן, לתקן ולא...
להפסיק לקוות.
אני כאן עבורך.

25/09/2022

14/09/2022

עפתי על עצמי אני יודעת....אך הכל מותר כשהראש בעננים... עת הנחיתה בא יבוא....

11/09/2022

אנשים נופים חוויות, "להטען" באוויר פסגות, מתכון נפלא להמשיך בשיגרת החיים בארצנו ותמיד עם חיוך ונתינה.

18/01/2021

ספר חדש נולד ביום חורפי.
כל נפש זקוקה לשירים משלה...

27/11/2020

העין לא עזבה לרגע את הכיתוב על חלקו האחורי של הרכב שחלף... הנה זהו כל הסיפור כולו...
אהבה היא הדרך לצלול לתוך אלמוגיי נפשו של האדם.
אהבה היא רוך ובחירת המילים. היא הדרך לתת יד, לטפל במסירות, להוביל לשינוי.
עיניים של אהבה זהו כל הטיפול כולו לראות את האחר היושב מולי ולהכילו.
אהבה זה כל מה שיש!
בעובדה שאינו כמוך, בכך ייחודו!

12/09/2020

כל אדם בוחר את שביל חייו, עליו יצעד בבטחה אל עבר עתידו.
הזמן מזמן ארועים והתרחשויות אנו בוחרים את דרך התגובה אליהם.
מברכת בצעידה שלווה בריאה עתירת דרכים יצירתיות להתמודדות עם אבני הדרך.
עבורכם מהקליק הראשון!

18/06/2020

ברבות השנים אני מגלה כי בני אדם ועצים כה דומים זה לזה.
מכים שורשים סבוכים בנפשם, קשים לעקירת גופם ומחשבותיהם מלבלבים בעיתם, בעיקר פורחים תמיד כיש לצידם יד מסורה נאמנה ומטפחת. בימי שלכת הם נושרים בדמעות עליהם, עצבותם ובדידותם ניכרת לעין כל, אך תמיד מאפשרים חיבוק התפעלות ונשיקת אוהבים תחת צמרתם.

12/04/2020

חג הפסח בעיצומו, אבל הלב שלנו נמצא כבר בתאריך אחר:
כ"ז בניסן, 21 באפריל – יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
השנה, הניצולים לא יוזמנו לעצרות הזיכרון, לבתי הקברות ולבתי הספר כדי לספר את סיפורם האישי ואת סיפור משפחתם.
השנה כל אחד מהם ישב לבד בביתו, עם הזיכרונות, הכאב והאובדן.
עמותת "עמך" בשיתוף עם "זיכרון בסלון" יוצאות ביוזמה מיוחדת הקוראת לכולם
לצאת החוצה, למרפסת, בזמן הצפירה. לעמוד שתי דקות בדומיה ובהתייחדות עם הנספים ועם הניצולים.
הכינו שלט עליו כתוב - זוכרים מקרוב, מחבקים מרחוק כדי להראות לניצולי השואה שלב כולנו יחד איתם גם מרחוק,
חושבים עליהם ומחבקים אותם, לא שוכחים ומעבירים לדור הבא את המסר –
שכולנו רקמה אנושית אחת, חוט אחד של תקווה מחבר אותנו ביחד ואנו ערבים זה לזה .
רק ביחד נתגבר.
זוכרים מקרוב, מחבקים מרחוק.

צילום: מיכל אריאל, רונן מידר

15/02/2020

גזע עתיק יומין מגלה לעיתים כי סדק בו נפער
אמר בלבו אטפל בו מחר
אם לא אקשיב לגופי, לנפשי, לא אוכל לצמוח
ישבר ליבי.