04/03/2024
"אני מרגישה לבד כל כך, הכי לבד שחשתי אי פעם. הוא נמצא אבל לא מדבר איתי, שקוע כל היום בטלפון"; "היא פשוט לא מרפה, ביקורתית, דורשת, מעמיסה ומקשה עליי את ההתמודדות עם החיים שגם ככה כל כך קשים כרגע". בחודשים האחרונים, זוגות רבים חוזרים באופנים שונים על המשפטים האלה בקליניקה שלי. דווקא בזמנים שבהם אנחנו זקוקים זה לזה יותר מתמיד וצריכים את הזוגיות שלנו כמקור כוח, אנחנו מרגישים מאוד לבד. מדוע זה קורה?
ראשית ניגש להבנת השפעתה של מערכת זוגית מיטיבה על הפחתת חרדה ומתח. מחקרים רבים בחנו את ההשפעה של קשר חברתי על התמודדות עם כאב, מתח או חרדה, ומגלים את היתרונות הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים של תמיכה חברתית וזוגית בפרט. במחקר מ-2006 הועמדו נשים במצב סיכון להתחשמלות ברגלן בזמן שהפעילות המוחית שלהן נוטרה באמצעות fMRI. המחקר מצא כי כאשר הנשים החזיקו ידיים עם בני זוגן, תגובת המוח לאיום ולחוויית הכאב פחתה באופן משמעותי, בהשוואה למצב שבו הן היו לבד או כאשר אחזו ידיים עם אדם זר. השפעה זו היתה בולטת ביותר כאשר הנשים דירגו את מערכות היחסים עם בני זוגן כטובות יותר.
מחקר מעניין אחר בחן את הקשר בין אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה", ובין היכולת שלנו לתפקד בשעת לחץ. במחקר זה, המשתתפים קיבלו אוקסיטוצין או פלצבו לפני שעברו משימה מעוררת מתח (מבחן הלחץ החברתי של טרייר). המחקר מצא שמי שקיבלו אוקסיטוצין הפגינו רמות נמוכות יותר של קורטיזול (הורמון לחץ) ודיווחו על תחושת לחץ פחותה בהשוואה למי שקיבלו פלצבו. מחקרים אלה ואחרים מדגישים את המשמעות של קשר זוגי טוב ושל תמיכה מבן או מבת הזוג שלנו בהגברת העמידות והחוסן שלנו לכאב פיזי, מתח ומצוקה רגשית.
האבסורד הכואב הוא שעבור רובנו, דווקא בשעת לחץ ומשבר היכולת שלנו לבטא באופן נכון ומקרב את הצורך שלנו בתמיכה ובקשר - פוחתת משמעותית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אנחנו פועלים, כמו יתר בעלי החיים, באמצעות תגובות התמודדות והגנה אוטומטיות של "הילחם או ברח" (או קפיאה, שהופכת כעבור זמן מסוים לתגובת "הילחם או ברח"), כאשר אנחנו נתונים תחת איום או סכנה. אלה מנגנונים הישרדותיים פיזיים, אך לא רק; על פי ד"ר סו ג'ונסון, מומחית בעלת שם עולמי בתחום הטיפול הזוגי, יש להם גם ביטוי רגשי המשפיע על מערכות היחסים שלנו ועל תחושת הרווחה והביטחון שלנו.
בזמנים של מצוקה ולחץ, "התקשרות בטוחה" - הצורך המולד ליצור קשרים רגשיים מיטיבים עם אחר משמעותי - מאפשרת לאחר לשמש מקלט פסיכולוגי חיוני המספק נחמה ותמיכה. היא מרככת את ההשפעה של מכאובי החיים עלינו, משפרת את החוסן ואת מנגנוני ההתמודדות שלנו. לעומתה, סגנונות התקשרות לא בטוחים, הנוצרים בתגובה לטיפול ויחס לא עקבי או לא קשוב, עלולים להחריף מתח ומצוקה רגשית.
התקשרות לא בטוחה נעה על רצף שבין "התקשרות חרדה" (כמיהה לקרבה כאמצעי לוויסות רגשי, המאופיינת בפחד מנטישה), ובין "התקשרות נמנעת" (הצורך באוטונומיה ועצמאות ככלי לוויסות רגשי, המונע מפחד מכאב).
תגובת "הילחם" בזוגיות, המאפיינת אנשים עם סגנון התקשרות חרד, היא מנגנון הגנה רגשי פרדוקסלי. מטרתו ליצור קרבה ולקבל ביטחון מבן הזוג, אך הוא מתבטא בהתנהגויות תובעניות, מבקרות או תוקפניות כלפיו. גם תגובת "ברח", בזוגיות המאפיינת אנשים עם סגנון התקשרות נמנע, היא מנגנון הגנה רגשי פרדוקסלי המופיע כנסיגה פיזית או רגשית מהקשר, התכנסות והימנעות מעימותים ומאינטראקציה בכלל. זוהי אסטרטגיית הגנה שמטרתה למזער פגיעה נוספת על ידי בריחה ממה או ממי שעשוי להגביר את הכאב הרגשי, ובכך מותירה את האדם לבדו.
בשעת מלחמה ומשבר, תגובות ה"הילחם או ברח" הרגשיות שלנו יהיו עוצמתיות הרבה יותר מאשר בשגרה. סיטואציה אופיינית לזוג בעל סגנונות התקשרות הופכיים תהיה למשל כזו שבו הצד בעל הנטייה להתקשרות חרדה ינסה לפנות אל האחר כדי למצוא אצלו נחמה ותמיכה, לדבר על הפחדים שלו או העתיד של הילדים, זאת בזמן שבן הזוג בעל הנטייה להתקשרות נמנעת ידחה את הנסיונות האלה, יחווה אותם כמעיקים ומסיחים ממה שחשוב בעיניו באמת. מנגד, הוא יהיה עסוק בפעולות התמודדות "קונקרטיות" יותר, דוגמת הצטיידות או צפייה מרובה בחדשות, או בהתנהגויות נמנעות כמו גלישה ברשתות החברתיות או עיסוק אובססיבי בספורט.
כך יגביר בן הזוג החרד דרישותיו ויהפוך לביקורתי, ובתגובה לכך בן הזוג הנמנע יתרחק עוד יותר, וחוזר חלילה. הפרדוקס העצוב הזה ניתן להתמודדות ולשינוי; אך דורש משני הצדדים מודעות, הבנה ורצון לעבוד יחד למען הזוגיות.
המאמר המלא בתגובה הראשונה.