10/05/2021
קורה לכם שאתם מרגישים רע עם עצמכם ומבואסים מהמצב הזה כשאתם רואים את הילד שלכם מתבייש? כשאתם אוספים את כל הכוחות שלכם בניסיונות לשכנע את ילדכם לדבר עם אחרים ולשחק איתם במקביל לסירובו בכל תוקף לעשות מאמצים ולהעיז?
מצבים כאלו ואחרים הרבה פעמים מביאים אותנו ההורים, לתחושות לא נעימות אשר לא תורמות למצב. הרי כל הורה רוצה שהילד שלו בסופו של דבר ישתלב בחברה וירגיש שלם עם עצמו להיות הוא ולבטא את עצמו בביטחון, ולהרגיש בנוח עם זה.
כתוצאה מכך, הורים עלולים לחוות תחושות לא נעימות.
הנה כמה דוגמאות לתחושות של הורים שפנו אליי בשביל הילד הביישן שלהם, ותיארו לי מה הם הרגישו:
1. אשמה- כמו למשל: "אני אמא גרועה! אם הילד שלי הגיע למצב כזה, כנראה שאני עשיתי משהו לא בסדר בדרך"
ישנם פעמים שתחושה זו, מובילה את ההורה לגוננות יתר, דבר אשר משמר את דפוס ההתנהגות הביישנית שלו, מה שמונע ממנו לגלות אומץ ולהתמודד עם האתגר החברתי ולכן, יש צורך להיות ערנים לכך.
2. תסכול וייאוש- כמו למשל: "אני לא מבין. אני ואשתי נותנים את הכל בשביל הילד וכל דבר שאנחנו אומרים לא מזיז לו. הגענו כבר לרמות של תסכול, אין כבר כוח..".
תסכול הרבה פעמים, יכול להוביל אותנו לתחושות של עצבים או לתחושות ייאוש וחוסר אמונה בעצמנו או באחרים.
3. מבוכה- כמו למשל: "זוג חברים הזמינו אותנו להיפגש איתם, במטרה שהילדים שלנו ישחקו אחד עם השני. כשהגענו אליהם, הילד רצה ממש לשחק עם הילדה שלנו והיא אפילו לא הסתכלה עליו ורק נצמדה לרגליים שלנו! באותו רגע ממש התביישנו, זה ממש לא מנומס ומאוד מביך.."
תחושה זו עלולה להופיע אצלנו וזה הגיוני מאוד. החברה מפרשת הרבה פעמים מצבים כאלו כחוסר נימוס, דבר אשר עלול לגרום להורים להרגיש חוסר נעימות ואז לעשות כל ניסיון לחפות על האי נעימות שנוצרה.
4. כעס- כמו למשל: "כשראיתי שהילד שלי נכנס לחדר והסתגר שם, כשבסך הכל החברים שלו באו במיוחד יחד עם ההורים שלהם לראות אותו ולשחק איתו, זה גרם לי מאוד לכעוס, ולכן כעסתי מאוד ולא הצלחתי לשמור על סבלנות. באותו רגע אמרתי לו: 'למה אתה עושה את זה? אנחנו מנסים לעזור לך, להדריך אותך ואתה לא מקשיב לנו בכלל, למה?' ואני יודעת שלא הייתי צריכה להגיד את זה, אבל מה אני אעשה.. כבר לא ידעתי מה לעשות"
תחושה זו טבעית לגמרי. כעס הרבה פעמים בא כשאנחנו מנסים תקופה לעשות מאמצים ואנחנו רואים ששום דבר בסוף לא קורה. דבר זה עלול להוביל לתחושה של חוסר אונים ולאחר מכן לכעס על הסיטואציה, על המצב, על הילד.
התחושות האלו הן תחושות טבעיות לגמרי כי אנחנו אנושיים! אין צורך להרגיש רע במצבים שבהם אתם מרגישים כך או עלולים להרגיש כך. חשוב שתדעו שאתם עושים הכל בשביל שלילד שלכם יהיה טוב, ובאיזשהו שלב, התוצאות ידברו אחרת. כאשר הילד רואה עם הזמן את המאמצים שלנו כהורים, הוא בעצמו מתחיל לנסות להשתפר ולהתמודד עם המצב, ולכן יש תקווה וחשוב לי שתבינו את זה.
אך אם בכל זאת:
- אתם רוצים שהתהליך שהילד שלכם עובר יהיה תהליך יותר מזורז
- אתם מרגישים שהילד שלכם צריך בנוסף לתמיכה שלכם גם גורם חיצוני ואובייקטיבי
- אתם מתחברים לפוסט הזה
מוזמנים לפנות אלי לקבלת פרטים נוספים, ואשמח לעזור!
שיהיה לכולנו המשך שבוע רגוע ונעים 🌸
שמי רוזנפלד-שולמן
מטפלת LICBT לנוער ומבוגרים
שירותי תרגול והדרכה במיומנויות חברתיות לילדים ביישנים
טל' 054-7609203