11/10/2024
היום פונה | ט' כרמי
הַיּוֹם פּוֹנֶה,
הַשַּׁעַר נִנְעַל.
הוֹ, אֵיזוֹ צְעָקָה נוֹרָאָה.
הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים?
פִּתְחוּ, פִּתְחוּ,
מִישֶׁהוּ נִלְכַּד בַּשַּׁעַר.
(מתוך ט. כרמי, שירים, מבחר 1951- 1994, דביר, 1994)
ביום כיפור הזה, בלב ימים של תעוקת לב, מתוך החוסר הגדול, עולה קול צלול וברור. כמו הצעקה של ט' כרמי, גם אנחנו מרגישים ומרגישות עצמנו כמי שעומדים מול השער הנעול, ובזעקתנו, מבקשים להשיב את מה שאבד. ביום כיפור הזה, ברגע הזה של עצירה, נבקש לשאת תפילה להשבת החטופים, ונבקש מהם סליחה - סליחה שאתם עדיין לא כאן, איתנו.
זה צריך להיות הקול של כולנו. תפילה הנובעת מהרגש האנושי הכי עמוק, הכי ראשוני – הרצון לראות את הקרובים לנו חוזרים הביתה בשלום. בקשה קולקטיבית להשבתם של אלה שנלקחו מאיתנו לפני שנה ויותר, וטרם שבו.
כשכבישי הארץ יתרוקנו, והמרחב השקט של יום כיפור ימלא את החלל, יש לנו הזדמנות לעצור ולחשוב על מה שחשוב באמת, מתוך קריאה לחשבון נפש אישי ולאומי. בין אם בתפילה שקטה בלב, או בהרהור פרטי – יום כיפור הקרוב הוא זמן להקדיש מחשבה לאלו הממתינים לשוב הביתה, ולחלום על יום שבו הם יפגשו שוב את יקיריהם.
זו הבקשה שלנו השנה, בקשה לחמלה ולהשבת התקווה אל הלב. לפני שינעל השער.
