20/07/2022
אתמול בערב עלתה בי חרדה.
לרגע נבהלתי..
מצאתי את עצמי אומרת " לא, לא שוב.. "
ואז עשיתי מה שלימדת אותי.
זיהיתי את העובדה שהחרדה מסמנת לי משהו. ואז זיהיתי מה זה המשהו הזה שהיא מראה לי .
ואז נשמתי.
זהו. זה הלך ונרגע.
לא רק בגלל הנשימה שלמדתי לקחת אלא גם בשל השיח שהתקיים בתוכי תוך כדי, זה שגילינו ביחד , השיח שהייתי זקוקה לו כדי להאמין שהכל בסדר וזה רק ביקור שלה שוב . ביקור שלא פעם משתרבב עם משהו מהעבר שלא הייתי מודעת אליו....
אבל מאז שלמדתי לזהות ולהקשיב לגוף ולמה שמתחולל בו יכולתי לעצור את זה. יכולתי להרפות מהאחזות בזה ואז זה פשוט השתחרר ונרגע.
אתמול בערב הופיע בפעם הראשונה רעד קל עם השחרור זו היתה הרגשה נפלאה. אני שמחה שאני יכולה לספר לך את זה דווקא היום ואני יודעת בוודאות שתשמחי בשבילי, שתגידי שהאמנת בי "
🌺🌺🌺🌺🌺🌺🌺🌺🌺
מזמן לא כתבתי על חרדה ועל האובדן שיש בה.
אבל כשהיא שיתפה אותי בזה בפגישת הפרידה לאחר כשנתיים לא פשוטות של למידה נזכרתי כמה חשוב לכתוב על זה שוב...
על הלמידה של עצמה,
של החרדה שלה ,
של טראומות שהיו ששזורות בה מבלי ששתינו ידענו בתחילת הדרך...
חרדה מתבטאת בגוף, בתודעה, במחשבות, בתחושות, ברגשות, בדפוסים ובטראומות והכל ער ומתקיים לעיתים בו זמנית, תלוי בעוצמה.
אני פוגשת בימים אלה בקליניקה לצד אלה שחווים אובדן כתוצאה ממוות של מישהו קרוב גם כאלה שחווים אובדן ענק עם בוא החרדה לחייהם.
אובדן בתפקוד
אובדן באמון בעצמם ,
אכזבה עמוקה מתגובות הקרובים אליהם
ופחד ענק מהרגע שהחרדה תופיע שוב .
לפעמים זה מסע ארוך עד להקלה,
לפעמים הדרך בהירה יותר משום שהחרדה מתונה יותר, לפעמים אני נאלצת לחשוב האם יש משהו שם בחוץ שיכול לעזור אחרת, בדרכים נוספות כדי שההקלה תופיע...
בכל המקרים במפגש עם חרדה יש סבל גדול , חוויה של בדידות כי אף אחד לא באמת מבין, בושה שזה קורה לנו , פחד מאיבוד שפיות, צמצום גדול של חוויות החיים וכמיהה גדולה שהדבר הזה ייפסק, שלא יקרה עוד פעם ופחד גדול מהפחד שזה אכן יקרה.
כמו שאנחנו ללא מחשבה מפנים מקום לחגיגות עלינו גם לפנות ולתת זמן להתמודדות עם חרדה , שמביאה עימה לא פעם אובדן גדול לחיינו, לתת לאדם שסובל ממנה את מקומו, לאפשר לו להיות מי שהוא כדי ללמוד את המידע שמגיע מהגוף מהנפש ומהתודעה של מי שיושב במרחב החקירה הזה.
מרחב נעדר משיפוטיות, לגיטימי, סקרן לגלות (עם הקושי) בעיניים ילדיות וטובות את מה שלפניו מחדש ולהשאיר מאחור את הידע שנרכש עד כה בכדי לתת למידע חדש ואינו מוכר להתגלות ולהופיע. מרחב לחקירה , ללמידה ולהקשבה על מנת לתת מענה נכון..
עם חרדה לא "עובדים" למדתי שעם חרדה כמו כל אובדן מאפשרים בראש ובראשונה מקום.
אט אט לומדים לזהות, לזהות מה היא באה לומר, מקשיבים וחוקרים את המידע שמגיע,
ולומדים לתת מענה נכון ,
כל אחד ומה שהוא זקוק לו,
אין מרשם אחיד לכולם, למרות שהתסמינים של חרדה לא פעם זהים,
כל אחד זקוק למשהו משלו, לגלות משהו שמתקיים בתוכו ,
הכל שם , גם כשנראה שאבדה הדרך..
התרגשתי עד עמקי נשמתי ממילותיה. שמחתי כפי שחזתה וגם לגמרי האמנתי בה.
אלו רגעים ומילים שאני נושמת היום חזק פנימה בדיוק כמו את הכאב שיש עד שזה מתאפשר.
זה עבורי בדיוק כמו עבורה רגע של חסד,
ובחסדו שורות אליכם נכתבות....
מרגש ללוות בדרכים אלה עם כל ההסתעפויות שיש בהן שמובילות בסופו של תהליך חזרה הביתה. לא בהכרח אותו הבית בדיוק, אבל כניסה יציבה לפגוש כל מה שיקרה בו .
מי ייתן ולא נחשוש לקבל את שאנחנו זקוקים לו מתוך בושה ואכזבה , מי ייתן ויהיה בנו הכוח לנסות שוב ושוב כדי לזכות בעצמנו ובמה שיצרנו בחיינו עד כה.
יסמין פז,
גוף.נפש.מהות.
ליווי במצבי משבר ואובדן.
* קליניקה בראש הנקרה ובזום.
צילום: אוסף פרטי
