18/02/2026
אוקי, אז הינה סיכום שלי עבורכם מהיום השני בכנס 'מחלות אוטואימוניות' שהתקיים בביה''ח שיבא בתל השומר, שארגנה לנו אגודת הנטורופתים בישראל
אז סוף סוף מצאתי זמן לשבת לאסוף את השירבוטים שלי ולסכם לפוסט מסודר.
אמנם התעכבתי בכמה ימים,
גם עקב השבת באמצע,
וגם בשל התחלת מילואים (סבב 5?😮).
אבל בסוף זה קורה.
(הפוסט הנוכחי עלה בקבוצת נטורופתיה - בריאות בטבעיות שאני מנהל, מעל ל 32 אלף חברים בקבוצה, מוזמנים להקליק והצטרף, זו לא קבוצה ציבורית ולכן אפשר לשתף רק מיכאן את הפוסט)
אז היום השני לכנס בעצם התקיים ביום שישי האחרון, ב (13.2.26)
ולמי שבמקרה לא היה מעודכן
– היו יומיים מטורפים של כנס מקצועי ומעשיר!
מצרף לכם כמו שאמרתי את הסיכום שלי👇 מהכנס בצירוף רשמים ותובנות שעלו בי תוך כדי ההרצאות. אעלה גם לדף הפרטי שמשם יהיה פתוח לשיתוף.
(ולמי שבטעות פספס את הסיכום של היום הראשון – תוכלו למצוא בפוסט הקודם שפרסמתי – לינק כאן – את הסיכום של היום הראשון, שהיה עוד יותר עמוס בתוכן והרצאות מפרופסורים מאוד מעניינם
https://www.facebook.com/share/p/1AiVWNF7xQ/
כמו כן, הבנתי מצוות האגודה, שהחומרים כמו הקלטות ומצגות יהיו בהמשך כולם זמינים באתר - לחברי האגודה. אז למי שטרם נרשם - זה הזמן.
)
---
סיכום היום השני
אז ביום השני לכנס,
הדוברת הראשונה מבין אנשי המקצוע הייתה
**ד"ר דורית גמוס - רופאה MD עם PhD במיקרוביולוגיה, שניהלה את יחידת הרפואה המשלימה בשיבא.
ד"ר גמוס עוסקת בהיפנוזה רפואית - תחום שנשמע אולי רחוק מהרפואה, אבל בפועל מדובר בכלי טיפולי מוכר שמשתמשים בו ברפואה כבר עשרות שנים, עם עדויות לטיפול בכאב כרוני, IBS, לידה, ואפילו כהרדמה בניתוחים (אני עצמי נפגשתי בזה לראשונה לפני 10 שנים, כשהלכתי לאחד ממומחי הגסטרו בארץ בגלל בעיית עיכול – והוא הציע: היפנוזה! הסתכלתי עליו בעיני עגל. בסוף התעקשתי לעשות בדיקה פרטית, והתברר שזה SIBO – גדילת יתר של חיידקי המעי הדק. משהו שפשוט מצריך טיפול וזהו, בלי קסמי היפנוזה. כי גם אם הם עובדים – לא רלוונטי לתת אותם כשהבעיה אחרת. מה שקצת מצנן את הריצה האוטומטית של רופאים שניסו הכל וישר קופצים ל'פטיש' של היפנוזה. אבל זה כבר נושא אחר).
בכל מקרה נחזור לעניין ההרצאה - היא הבהירה שהיפנוזה רפואית היא לא מה שרואים בטלוויזיה - לא שינה, לא אובדן שליטה. מדובר במצב תודעתי של פוקוס גבוה במטרה הטיפולית, שבו המטופל שומר על מודעות מלאה.
דבר אחד שהיא אמרה ותפס אותי, ושנראה לא טריוויאלי במבט ראשון אבל עושה היגיון: דמיון מודרך הוא בעצם אחד הכלים של היפנוזה. מה שאומר ש...מי שעוסק בדמיון מודרך חשוף גם לסיכונים שלה (אבל גם ל... הזדמנויות שבה. זה מעניין, כי יש הרבה מטפלים שכן משלבים עבודת דמיון מודרך בקליניקה, ומעניין לחשוב שזה 'זעיר אנפין' של משהו גדול ומוכר).
ובאשר לסיכונים – כאן יש משמעות אמיתית. למשל, החלפת תסמינים - כשמסירים תסמין שיש לו תפקיד פסיכולוגי עבור המטופל, הגוף פשוט מחליף אותו בתסמין אחר, לפעמים חמור יותר.
סיכום נוסף: הסתרת אבחנה - כי אפשר להסיר כאב בלי לטפל במה שמאחוריו, ואז מפספסים זמן אבחון (לטעמי – קריטי!).
וסיכון נוסף שהזכירה, שבמקרים של פוסט-טראומה – יש תוך כדי טיפול בהיפנוזה לעיתים התפרצויות פסיכולוגיות שיכולות להיות אלימות וצריך בזה המון זהירות. גמוס סיפרה שבחדר טיפול מטופל יכול ממש לפרק לך את החדר. לא במקרה בישראל החוק מגביל את הטיפול בהיפנוזה לרופאים, פסיכולוגים ורופאי שיניים מוסמכים בלבד.
---
אחרי ההרצאה שלה, עלה
איתן בן מיור איתן בן מיור לבמה (פגשנו אותו כבר ביום הראשון, כשהנחה את הפאנל המשותף שסגר את היום. אבל עכשיו זכינו גם לשמוע אותו כמרצה מן המניין)- איתן נטורופת כ-20 שנה, חבר הנהלה באגודת הנטורופתים (ואגב, חבר פעיל בקהילה שלנו. ההרצאה שלו הייתה מרתקת והיה מרענן לראות אותו על הבמה בלייב).
איתן נתן הרצאה מאוד מעמיקה עם המון מידע, אז לפני שאצלול פנימה,
אסכם בפסקה את ה Take-Away שהוא אמר ושתקחו איתכם לדרך:
"צריך גם גז. אנחנו עסוקים יותר מידי בברקס".
איתן הדגיש שאנחנו כל כך עסוקים ב"ברקס" (רק אומגה 3, רק הורדת LDL) שאנחנו שוכחים שהגוף צריך גם "גז". כי בלי גז - אין תגובה חיסונית תקינה. אין הובלת ויטמינים לתאים. ואין הגנה מפני רעלנים.
(מה זה ה'גז' הזה? אומגה 6 ו LDL).
והקשר של זה ליום העיון במחלות אוטואמיוניות – כי אלו שני מרכיבים שעלולים בהחלט להידלדל בגוף אצל אנשים שהיה להם תהליך דלקתי ארוך בגוף, כמו במחלה אוטואמיונית. ולדילדול כזה – יש השלכות.
הערה אישית: מה שהתחדד לי מההרצאה הוא שאנחנו כנטורופתים - אפילו יותר מעולם הרפואה הקונבנציונלית - מדברים הרבה על אומגה 3 מול אומגה 6, ועל אומגה 6 כמשהו שצריך להוריד ולצמצם. חומצה ארכידונית? אסור! זה ממש חלק מהשפה שלנו. ואיתן, שהוא אחד מאיתנו, דווקא הפך את הסיפור והציג את הצד השני: מה קורה כשדווקא יש מחסור בחומרים האלה. באומגה 6 החומצה הארכידונית.
וגם לגבי ה LDL, שעולם הרפואה, (ובעקבותיו הרבה נטורופתים כמובן) גם שואפים להוריד ומתייחסים אליו כאל ה'כולסטרול הרע', ומתמקדים רק בבעיית עודף שלו, ולא בבעיית חוסר שלו (מישהו מכם שמע עד ההרצאה על זה שיש דבר כזה 'חוסר ב-LDL'? אני מכיר בהחלט דיבורים כאלו מעולם הרפואה הפונקציונלית, אבל זה ידע שלא נפוץ מספיק אצל נטורופתים, ובטח שלא אצל רופאים מהשורה).
אבל נחזור לאיתן -
הוא לא אמר שעודף אומגה 6 או LDL גבוה הם לא בעייתיים - ברור שהם כן בעייתיים, בהקשר של תזונה מערבית.
אבל.
כמו שסיכמתי למעלה - הנקודה שלו היא שיש מחיר לעודף "ברקס" בלי מספיק "גז".
LDL, למשל, הוא בכלל לא כולסטרול - הוא ליפופרוטאין, חלבון נושא שומנים. בתפקיד שלו הוא מוביל לתאים שומנים, ויטמינים מסיסי שומן (D, A, K, E), אומגה 3 ואומגה 6. הוא 'נהג האוטובוס' שמסיע את החומרים האלו – לכל הגוף. כשהגוף במצב דלקתי, התאים צריכים יותר שומן למעטפות שלהם - וה-LDL הוא מה שמספק את זה. ככה פשוט. איתן הוסיף שה-LDL גם נצמד לאנדוטוקסינים (רעלנים חיידקיים שחודרים ממעי דליף) ומנטרל אותם. תפקיד נוסף שלא רבים מכירים. ועוד כמה תפקידים – שאינני זוכר כעת.
ולגבי חומצה ארכידונית - היא ה"גז" של המערכת החיסונית. היא מעורבת ברגולציה חיסונית דרך מסלולי COX ו-LOX. בלעדיה אין תגובה דלקתית תקינה. המקורות העיקריים הם עוף וביצים, וההמרה מצורות צמחיות של אומגה 6 (כמו שמני זרעים) לחומצה ארכידונית דורשת אנזימים וקו-פקטורים שלא לכולם עובדים באותה מידה. (אז אל תבנו על שמני זרעים, עבור זה..).
ומי בסיכון למחסור? זה מאוד רלוונטי בהקשר של כנס מחלות אוטואימוניות: אנשים עם מחלות דלקתיות כרוניות, שבהן החומצה ארכידונית פשוט "נצרכת" בתהליך הדלקתי. אבל גם טבעונים וצמחונים, מי עם כבד שומני או הפרעות ספיגה, מי שאין לו כיס מרה, וקשישים.
לפי איתן, LDL מתחת ל-60 באופן טבעי (לא מתרופות) - זה לא "יופי", זה מצב שיש לחקור. ומה לגבי חומצה ארכידונית, איך בודקים? האמת היא שבדיקת חומצות שומן בכדוריות דם (בדיקת 'אינדקס אומגה 3' שמוכרת לכל הנטורופתים) כבר מראה חומצה ארכידונית - רק שאף אחד לא מסתכל על זה. אני גם מכיר את הנושא קצת מהרפואה הפונקציונלית, וגם ברפואה הרגילה באמת יש מקרים שמחסור ב-LDL הוא בעיה. אהבתי מאוד שאיתן נתן את הדגש הזה ושם את זה על השולחן. כי קל לנו לשכוח את זה, מרוב דיבורים על אומגה 3 ועל כולסטרול טוב.
---
אחרי איתן עלתה לבמה לדבר
ד"ר יעל מצליח (שכשם משפחתה, 'מצליח', גם הצליחה לשכנע את רון יפה Ron Yaffe לתת לה עוד 2 דקות חריגה בזמן. כל ההרצאות כבר יומיים בעצם התקיימו על הביט, עם דיוק מופתי. אז זה כבר היה נחשב בגדר חריגה קיצונית😉)
מה שאהבתי בהרצאה שלה, שזה הביא איזה הסתכלות מכיוון אחר, שלא היה ביומיים האלו של יומי העיון על מחלות אוטואמיוניות.
כשמדברים על מחלות אוטואימוניות, הרבה פעמים מתמקדים באיך לטפל כשהן כבר קיימות.
אבל...
מה לגבי מניעה? איך אפשר להקטין את הסיכוי שנטייה גנטית תבוא לידי ביטוי מלכתחילה?
עד כמה זה מדע בדיוני?
אז ד"ר יעל מצליח הציגה את האפיגנטיקה כתשובה - או לפחות חלק ממנה.
הרעיון: ה-DNA הוא ספריית התוכנות, אבל האפיגנטיקה היא מערכת ההפעלה שמחליטה אילו תוכנות ירוצו. מולקולות קטנות - קבוצות מתיל - נצמדות לסליל ה-DNA ומתפקדות כמתגים מולקולריים: מכבות גנים מסוימים ומדליקות אחרים.
(אגב, כמטפלים, שווה מאוד להכיר את תחום המתילציה הזה - כשהתחלתי להתעסק בזה בעבר, הבנתי שזה משהו ממש מרכזי. זה עולם שלם. שאסור להחמיץ. כי כשהמתילציה משתבשת, גנים שאמורים לווסת את התגובה החיסונית מושתקים, ובמקביל גנים שמבצעים תקיפה עצמית הופכים דומיננטיים - ומשם הדרך לאוטואימוניות (דוגמה למתילציה שכולנו מכירים בטוח- קשורה ישירות למה שכולנו מכירים מלימודי הנטורופתיה הקלסים – מעגל הומוציסטאין-מתיונין. בלי B12 ופולאט, שמחזירים הומוציסטאין למתיונין [ומשם נוצרת SAMe — תורמת המתיל המרכזית], ה’מחזור’ הזה נתקע - ואז יש פחות ‘דלק מתילציה’ לתהליכים שדורשים אותו, כמו ויסות פתיחה/סגירה של כרומטין והשתקה/הפעלה של גנים)
אז ד''ר יעל שמה במצגת משפט:
"את הקוד הגנטי שלנו לא ניתן לשנות, אך את הדרך שהוא בא לידי ביטוי - בהחלט ניתן לעצב מחדש."
וזה לא רק תיאוריה. היא הביאה למשל (אביא רק דוגמה אחת, היו שם הרבה): מחקרי תאומים זהים הראו שגם עם DNA זהה, רק תאום אחד מפתח מחלה אוטואימונית - מה שמוכיח שהביטוי הגנטי, לא הקוד עצמו, הוא המפתח. ומחקר שפורסם ב-Cell Metabolism הראה שאחרי ירידה במשקל, החתימה האפיגנטית בזרע של גברים השתנתה לחלוטין - כלומר התהליך הפיך, ולא רק אצל הפרט אלא גם בין דורות.
נקודה נוספת שעלתה: המיקרוביום הוא מתווך אפיגנטי קריטי. "תזונה היא לא רק קלוריות, תזונה היא מידע אפיגנטי שיכול לרסן או להחמיר מחלות אוטואימוניות." כלומר - גם מניעה וגם טיפול עוברים דרך מה שאנחנו אוכלים ואיך אנחנו חיים.
---
אחריה עלתה
נטע פלג ג'ראד - נטורופתית ומטפלת ברפואה פונקציונלית, שבין השאר מטפלת בילדים על הספקטרום האוטיסטי (וגם היא חברה בקהילה שלנו - אז אם יש לכם שאלות, שווה להקפיץ אותן פה)
ההרצאה הזו קשורה ליום הכנס כי נטע חידשה שיש מרכיב אוטואימוני שמופיע אצל חלק מהילדים עם אוטיזם - לא אצל כולם, חשוב להדגיש, אבל אצל חלק משמעותי. וברגע שמבינים שיש מנגנון אוטואימוני ספציפי שאפשר לטפל בו, נפתחת דלת לשיפור שלפעמים הוא דרמטי.
המנגנון: הגוף מייצר נוגדנים עצמיים כנגד קולטני הפולאט במוח - מה שנקרא FRAAs (Folate Receptor Autoantibodies). הנוגדנים האלה חוסמים כניסת חומצה פולית למוח, ובעצם יוצרים חוסר פולאט מוחי. יש שני סוגים: נוגדנים חוסמים (שממש חוסמים את הקולטן) ונוגדנים קושרים (שיוצרים שיבושים ולפעמים גם חוסמים).
הנתון שהראתה: ד"ר ריצ'רד פריין, מהחוקרים המובילים בתחום, מצא שב-75% מילדים עם אוטיזם קיימים נוגדנים מסוג זה. שלושה מתוך ארבעה ילדים. ו-40% מהם הראו שיפור בשפה, קשב והתנהגות לאחר טיפול.
התסמינים של חוסר פולאט מוחי רחבים: בעיות שפה, עיכוב התפתחותי, בעיות שינה, אי-שקט. ולא רק בילדים - גם במבוגרים: דיכאון, חרדה, בעיות זיכרון, בעיות פוריות.
הפתרון שנטע העלתה בהרצאה: מתן Calcium Folinate (לויקובורין) - שילוב של חומצה פולינית עם סידן, שנכנס למוח דרך "שער צדדי" ועוקף את הקולטנים החסומים. זה לא מרפא אוטיזם, אבל כשיש מנגנון אוטואימוני שתקול - אפשר לתקן אותו, ולראות שיפור משמעותי בתפקוד. ופעמים רבות לפי עדותה – היא ראתה שיפור עצום.
בכלל, זה גם מגובה, למשל מחקר אקראי מבוקר כפול-סמיות (48 ילדים) הראה שיפור מובהק בתקשורת מילולית, וה-FDA כרגע במהלך מואץ לאישור. לא סתם.
מה שחשוב לדעת מבחינה מעשית זה שהמינונים שנטע הציגה יכולים להגיע עד כמה עשרות מיליגרמים ליום (תלוי במשקל), אבל ההעלאה חייבת להיות הדרגתית מאוד - ילדים על הספקטרום רגישים במיוחד, ויש דיווחים על תופעות לוואי כבר מהלילה הראשון אם מתחילים גבוה מדי. חשוב גם להוריד מוצרי חלב בגלל חיקוי מולקולרי (הגוף תוקף חלבוני חלב ובטעות תוקף גם את קולטני הפולאט), להימנע מחומצה פולית סינתטית שמוסיפים למזונות מועשרים, ולוודא שרמות B12 תקינות. הטיפול הוא לטווח ארוך, וצריך להתחיל רק אחרי שמאזנים קודם תזונה, ויטמינים ומינרלים. (את המינונים הספציפיים ופרוטוקול ההעלאה ההדרגתית נטע שיתפה איתנו – המטפלים שנכחנו בכנס – וטוב שיש לנו את המידע הזה בארגז הכלים. אני לא מפרסם מינונים כאן כי זה טיפול שחייב ליווי מקצועי צמוד, לא ניסוי עצמאי. למי שרוצה להעמיק – המחקרים של ד"ר פריין וצוותו זמינים ומפורטים)
ומהעדויות הקליניות שהיא ספרה אצלה שיש בקליניקה – יש סיפור שנשאר לי בראש: ילד בן 5.5, כמעט לא מדבר. חודש בלבד על הטיפול - לא מפסיק לדבר, מתחיל לתקשר, מתאר מה קורה סביבו, יוצר משפטים חדשים, משחק עם אחותו. כמו שהיא שאלה רטורית:
"איזה טיפול עושה את הדבר הזה בחודש? אף טיפול."
נקודה.
מי שעובד עם ילדים באוטיזם יודע כמה הם ומשפחותיהם עובדים קשה בשביל שיפורים קטנים - ופה רואים שברגע שמבינים את המנגנון ומטפלים בו, אפשר לפעמים למצות הרבה יותר פוטנציאל ולראות התקדמות מהירה בהרבה. בהחלט פורץ דרך.
בנימה אישית - אני יודע שזה תחום מאוד רגיש, ויש גם הרבה סופרלטיבים ופייק שמסתובבים סביב נושא של אוטיזם. וגם לעיתים זה גורם למפח נפש, בגלל שיש חוסר בתיאום ציפיות, או לעיתים גם טעות מצד המטפל שמבטיח דברים. אבל במקרה הזה – אני הייתי ממליץ למשפחות שזה רלוונטי עבורם – לפנות לנטע ולברר על טיפול אצלה. אפשר לקרוא באתר שלה על הסיפור האישי, איך היא הגיעה מלכתחילה לעסוק בתחום דרך רקע משפחתי. יש שם מישהי שמבינה את הצד שלכם, ושעבדה קשה בשביל זה.
---
אחריה עלה להרצות
רואי גוניק - נטורופת ותיק ומטפל ברפואה פונקציונלית
השנייקל שלי - אם ד"ר מצליח הציגה את המנגנונים (אפיגנטיקה, מתילציה), ד"ר גוניק לקח את זה לכיוון המעשי. הטענה והחידוש המרכזי שלו: אותם מנגנונים שגורמים לגוף להזדקן הם 'במקרה' גם אלה שמניעים תהליכים אוטואימוניים
–ספציפית מדובר ארבעה: דלקת כרונית שקטה, סטרס, פגיעה במיטוכונדריה, וחוסר ויסות חיסוני.
ולכן!
כלי Longevity, שבאים לתקן את המנגנונים האלה (ושיש סביבם הרבה הרצאות), רלוונטיים ישירות גם לטיפול באוטואימוניות.
רואי הוסיף עוד משהו, תיאוריה שלו, איך הוא רואה את המחלות אוטואמיוניות (מודה שכאן קצת איבדתי אותו ולא הבנתי את זה עד הסוף, אבקש ממנו להעמיק יותר בזה בהזדמנות):
"הגוף שלנו לא תוקף את עצמו, הוא מגיב לסביבה שהוא לא יכול להכיל." ונתן דגש נוסף חשוב: לא "חיזוק" מערכת החיסון, אלא איזון שלה.
אוקי. ומה עושים עם זה?
אז מתוך ארגז הכלים שהציג - בקצרה: שינה (האנטי-אייג'ינג הכי משמעותי), צום לסירוגין (לסיים לאכול מוקדם, לא מאוחר; ולנשים עד 14 שעות בלבד – הבחנה שהדגיש, כי אצלן צום ארוך יותר עלול לפגוע באיזון ההורמונלי ובפוריות), כורכום (רק עם פלפל שחור או בצורה ליפוזומלית), שמן זית, ויטמין D, אשוואגנדה ורודיולה, סטרס הורמטי (קור/חום).
נקודה שחשוב לי שנשים לב אליה וטיפה 'דיגדגה' לי תוך כדי ההרצאה (המצוינת!):
לטעמי, המסגרת של "אוטואימוניות = הזדקנות = אובדן חוסן" היא שימושית, אבל קצת משטחת את התמונה המלאה ולא מספיק מדויקת. הרי למחלות אוטואימוניות יש מרכיב גנטי חזק (קשרים ל-HLA, פולימורפיזמים ספציפיים) - לא כל מי שמזדקן או שיש לו דלקת כרונית מפתח אוטואימוניות. ואוטואימוניות כוללת מנגנונים ספציפיים - כמו חיקוי מולקולרי ותגובתיות צולבת - שלא בהכרח קשורים ל"הזדקנות" ולא נפתרים רק על ידי איזון כללי. הרבה מחלות אוטואימוניות מופיעות אצל צעירים בריאים בלי שום מחלה כרונית קודמת. אבל הכלים עצמם? בהחלט רלוונטיים. ולמי שיש מחלה אוטואימונית - בכל מקרה טוב לנקוט באותם צעדי בריאות כלליים, שיוכלו לשפר גם את המופע אצלו ולשמור על בריאותו.
---
אחרי רצף הרצאות כאלו כבר התחלנו להתעייף, אבל אז עלתה לבמה
עדי זוסמן- תזונאית קלינית שמשלבת גם הסתכלות הוליסטית אינטגרטיבית. והאנרגיות חזרו (-:
שווה לכם להקשיב פעם לעדי מדברת. "כמים-צוננים-לנפש-נטורופתית-עייפה" 😉(רק מי שהיה ביום הראשון בפאנל הסיכום, יבין אל מה אני מתכוון)
עדי הציגה זווית מעניינת על אנמיה במחלות אוטואימוניות. הבעיה לא תמיד חוסר ברזל - לפעמים הברזל שם, אבל הגוף נועל אותו.
המנגנון: הפסידין (Hepcidin) - חלבון שמופרש מהכבד בתגובה לציטוקינים דלקתיים (TNF-alpha, IL-6). הוא חוסם את הטרנספורטר (Ferroportin) שמשחרר ברזל מהתאים, ומונע גם ספיגה מהמעי. ההיגיון הביולוגי: הגוף "מסתיר" ברזל מפולשים - מנגנון הגנתי אבולוציוני. אבל במחלות אוטואימוניות הגוף מפרש את הדלקת כפלישה, ונועל ברזל שלא לצורך.
עלה שם גם נקודה שהיא גם חלק מהפרקטיקה שלי בקליניקה: כדי להעריך באמת את מצב הברזל, לא מספיק להסתכל על פריטין - פריטין גבוה יכול להעיד על דלקת ולא על מאגרים מלאים.
(אגב, אני תמיד מבקש שיבדקו גם רוויית טרנספרין - Transferrin Saturation - , כי רק היא מראה האם הגוף באמת יכול להשתמש בברזל שיש לו. ולא תמיד קל לחלץ זאת מהרופאים, אם כי אני מוצא שכאשר מציידים את המטופל עם מכתב לרופא שמציין בקצרה את הערכים המבוקשים – הוא נותן) וכמובן גם המוגלובין, MCV, ועוד כמה ערכים. הרבה רופאים לא שולחים רוויית טרנספרין כברירת מחדל, ומטופלים לא מבקשים - ובאמת חבל.
ועוד נקודה שעלתה לפי עדי: לטענת עדי, תוספי ברזל במינון גבוה (50-100 מ"ג, כנהוג בישראל) לא באמת יעילים. כיוון שככל שהמינון עולה, אחוז הספיגה יורד, ושאריות הברזל שלא נספגות מאכילות חיידקים פתוגניים ויוצרות דיסביוזיס (אעיר שהמשפט על אחוזי הספיגה - נכון אבל יכול להחטיא לטעמי את התמונה הגדולה אם זו הסיבה היחידה לחיפוש פתרונות אחרים. סיבה זו – אינה מספקת לטעמי. הרי גם אם אחוז הספיגה יורד ככל שהמינון עולה – שזה דבר ידוע ומפורסם בקרב רופאים – עדיין, בערך המוחלט, בסוף לזרם הדם יגיע יותר ברזל. וזו דרך יעילה למלא מאגרי ברזל Ferritin שהתרוקנו לחלוטין, ולא רק להעלות ערכי המוגלובין, שזה תמיד קל יותר. אם כי – לדרך זו יש כאמור מחירים עבור מערכת העיכול, הן מבחינת מיקרוביום ודיסביוזה ועצירות, והן מבחינת נזק חמצוני אפשרי לרירית במצבי מחלה מסויימים. ולכן הנושא מורכב יותר ויש צדדים לכאן ולכאן).
בכל אופן הפורמולה שעדי פיתחה (MYCOFERU) וניתנת לרכישה במרכז 'דרך הבטן' שברשותה וגם בחנויות (מוצר די חדש שעדי הוציאה) משלבת ברזל ביסגליצינאט במינון נמוך של 16 מ"ג ליום (למעשה מנה יומית דורשת נטילת 2 כמוסות בוקר ו-2 כמוסות ערב, שסה"כ מגיע לכדי 16 מ"ג ברזל ביום) - שמחקה את מה שמקבלים מתזונה בפיזור נכון - יחד עם צמח האסטרגלוס, שפועל כאימונו-מודולטור ונכנס למח העצם לזרז ייצור כדוריות דם, ופטריית ריישי, שמורידה דלקת, תומכת במיקרוביום ומחזקת את מחסום המעי.
אעיר שהשילוב מבחינת רפואת הצמחים – הוא הגיוני וחכם ואני אהבתי אותו מאוד (בעיקר כשאנחנו מדברים באנשים שחולים במחלות אוטואמיוניות, ויש להם גם חוסר ברזל דווקא בשל מנגנון הדלקת שלא מאפשר ספיגה שלו, עקב עליית ההפסידין):
השילוב מוצלח ביותר למקרים אלו, כי לא רק נותנים ברזל בצורה שנספגת טוב יותר, אלא גם מטפלים בסביבה הדלקתית שחוסמת את הזמינות שלו.
לפחות עבור אנשים שחולים במחלות אוטואמיוניות – אני רואה אותו כמוצלח ביותר (טרם יצא לי להשתמש בקליניקה).
---
אחרי עדי הנפלאה, עלה לדבר
ד"ר ישי אוסטפלד - מנהל רפואי בחברת אמורפיקל
ד''ר ישי הציג גישה מעניינת למחלת קרוהן: ננו-חלקיקי סידן אמורפי (ACC) - חומר שהתגלה בסרטן הכחול, עם מסיסות גבוהה וזמינות ביולוגית יוצאת דופן. הרעיון: קרוהן יוצר מעגל קסמים של דלקת-חומציות-פגיעה ברקמה. ה-ACC ניתן בקפסולת שחרור מושהה שמגיעה למעיים, מתפרק לקלציום וקרבונט, והקרבונט מבסס את הסביבה סביב מוקד הדלקת. אז ממש בגדול – המנגנון מבוסס על הבססה (העלאת הבסיסיות) של האזור הדלקתי. ההיפך מחומצי.
הוא הביא גם מחקר פיילוט בסורוקה (23 חולים) קבוצת ה-ACC הראתה שיפור במדד CDAI.
אבל.
משהו שבמהלך ההרצאה הפריע לי (לצערי לא היה זמן לשאלות מהקהל, אז אני משחרר את התהיות כאן, אם למישהו יש על זה תשובות. כיוון שזה דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת)
כמה דברים שלטעמי שווה לשים לב אליהם ואולי לסייג במפורש: ראשית, ה-CDAI הוא מדד שרובו סובייקטיבי (בעיקר "איך החולה מרגיש"), וה-FDA עצמו זז ממנו בשנים האחרונות לטובת מדדים אובייקטיביים כמו אנדוסקופיה וקלפרוטקטין. ובוחן יעילות תרופה – רק לאור הסטנדרטים החדשים, האובייקטיביים. כי דרך מדדים סובייקטיביים – ייתכן שהרירית נשארה עדיין פגועה באותה מידה ואין ריפוי שלה.
שנית, ובזה הביקורת שלי יותר חדה - מדדי הדלקת האובייקטיביים (CRP, קלפרוטקטין) לא הראו שיפור. כלומר ייתכן שהשיפור הוא סימפטומטי - בדומה לסותרי חומצה לקיבה (לא סתם הדימוי עם הקיבה עלה לי, כי יש גם תכשירים עם ביקרבונט לבעיות קיבה... כולנו מכירים אותם, אם כי שם במנגנון שונה כמובן) שמשפרים תסמינים אבל לא מטפלים בגורם.
ובכלל, אם כל הקטע הוא להעביר קרבונט למעיים בשחרור מושהה - השאלה אם ה"אמורפיות" היא באמת ההבדל המכריע או שאפשר היה להשיג את אותה תוצאה גם עם מקורות קרבונט אחרים.
כלומר – מה הייחודיות דווקא בסידן-אמורפי יקר וחלקיקים בטכנולוגיה ייחודית, בשביל להשיג אפקט הבססה מהקרבונט? לא ברור למה להשיג זאת דווקא ממוצר בשילוב כזה.
אז אני נשאר בשאלה לבינתיים.
אני בטוח שיש תשובות לשאלות שלי.
אולי בכנס הבא (-:
---
אחרי ד''ר ישי עלתה
ד"ר טני לוי ארוש - אימונולוגיה, מטפלת ברפואה פונקציונלית, מוסמכת IFM
דיברה על השימוטו מזווית אימונולוגית. הנקודה המרכזית: אם השימוטו היא מחלה של מערכת החיסון, למה הטיפול הקונבנציונלי מתמקד בבלוטת התריס?
אני אישית מאוד אהבתי את ההצהרה והחידוד שלה שתפס אותי. וככה זה הולך:
היא אמרה משהו כנה מאוד, וגם מדייק: "הרפואה הפונקציונלית לא טוענת שמזון הוא זה שגורם להשימוטו,
אלא שמזון עשוי להיות מודולטור משמעותי של תגובת מערכת החיסון, לטוב או לרע."
(זה גם מדייק ומוציא מידי הגשמה, כל מיני גישות פחות צנועות שמשליכות יותר מידי תיאוריות על הפרוגנוזה של היווצרות האשימוטו תת פעילות)
ואני חושב שזו תמצית הטענה שניסתה להעביר בהרצאה.
ומשם כבר נגזרות גם דרכי הטיפול.
כל מטפל יקח את זה לאן שירצה.
בכל אופן, אם נחזור אל מה שטני הציגה בהרצאה,
מנגנון חשוב שהציגה - סבילות אורלית: מערכת החיסון של המעי נחשפת מדי יום להמון חלבונים ממזון. במצב תקין יש סבילות - הגוף לא מגיב. אבל כשהמנגנון הזה נפגע (מעי דליף, דיסביוזיס), מזון עלול להפוך לגורם שמפעיל תגובתיות חיסונית. ובמערכת חיסון שכבר באקטיבציה כרונית, גם גירויים קטנים אבל חוזרים על עצמם עשויים להיות בעלי משמעות.
ד"ר טני עובדת עם בדיקת נוגדני IgG למזון (240 רכיבים, מעבדות נורדיק בדנמרק) כדי לזהות מזונות שלגביהם קיימת תגובתיות חיסונית, ובונה על בסיס זה תוכנית אלימינציה מותאמת אישית. המטרה כפי שהיא מגדירה אותה: "אני יוצרת תנאים ביולוגיים מיטביים לפחות פעילות אוטואימונית." והיא גם הציגה מקרה בוחן: מטופלת עם השימוטו שהגיעה עם נוגדנים מעל 1,300 - ותוך פחות מחצי שנה של שינוי תזונתי הראתה ירידה של 70%.
אני רוצה להעיר משהו.
אני גם משתמש לעיתים בבדיקה ההזו לרגישויות למזון, ויש לי אף כמה ערכות בקליניקה שאני מחזיק לתת למטופלי. ואני לא היחיד.
אבל!
חשוב לי לציין בשולי הדברים, שבדיקת נוגדנים זו למזון – שנויה במחלוקת גם בתוך העולם הנטורופתי וגם בתוך הרפואה הפונקציונלית. והשימוש בה צריך להיעשות תוך מודעות למגבלותיה (הוא שנוי במחלוקת בתוך עולם הנטורופתיה עצמו. בלי שדיברנו על עולם הרפואה הקונבנציונאלי שדוחה מכל וכל את השימוש בו).
כפי שציינתי, לי עצמי יש מספר ערכות בקליניקה של הבדיקה הזו של רגישויות למזון,
ואני לעיתים גם מפנה את מטופלי לבצע זאת.
אולם מהימנות הבדיקה אינה וודאית. וגם לא ברור האם במידה וזה כן מדויק מספיק – איזה מצב בריאותי זה בכלל משקף, והאם בחירת האינדיקטורים הללו נכונה ובאמת משקפת רגישות אמיתית.
בכל אופן – אני חושב שד''ר טני הביאה בשורה וחידשה באשר למתודה הזו, כפילוסופיית טיפול שכדאי לת תעליה את הדעת. של התמקדות במאכלים שמעלים את הרגישות של מערכת החיסון (בטיפול הנטורופתי יש רשימת מזונות חשודים שהרבה פעמים נמצאים גם בבדיקות הללו ויש קורולציה גבוהה לפי המקרים שאני ראיתי בין המזונות שאנחנו לעיתים נוהגים להוריד בעת הצורך, לבין אלו שיוצאים בבדיקה. בו נאמר ש'לא נופלים מהכיסא', אם כי יש לפעמים מקרים חריגים מפתיעים).
ואני חושב שגם נטורופתים שלא משתמשים בבדיקות הללו – יכולים לאמץ בהחלט את הגישה שהודגמה בהרצאה. ובחלק מהמקרים להצליח להוריד נוגדנים גם ב'שיטה הישנה והטובה'. בצירוף צמחי המרפא וההתערבויות הנוספות שכולנו מכירים.
עם זאת – בהחלט במקרים מורכבים, או לפי רצון המטופל שמבקש, כדאי לשקול להוסיף גם את הבדיקה המתקדמת הזו, בכדי לחזק את הביטחון הטיפולי, ולגלות לפעמים מזונות שכלל לא היינו חושבים עליהם שבעייתיים. אני מאמין שלמרות שהבדיקה לא מספיק מדויקת, היא עדיין נותנת תמונה נכונה על *פרופורציה* של מאכלים דלקתים יותר לגוף ודלקתיים פחות, שבזמן נתון לא מיטיבים עם הגוף. וזה יכול לעזור להימנע מהם כחלק מתהליך טיפולי מקיף. בהחלט.
---
אחרון עלה לדבר
ד"ר חיים לייבוביץ - רופא חוקר ביחידה ל-IBD באיכילוב
ד''ר חיים סגר את הבוקר עם תוצאות מחקר רנדומלי מבוקר-פלצבו על פורמולה של שלוש פטריות מרפא - הרסיום (Lion's Mane), קוריולוס (Turkey Tail – המטפלים מביננו מכירים אותה יותר בשם 'פטרית טרמטס' במונוגרפים הרשמיים) ואגריקוס - בחולי קרוהן. 16 חולים, 8 שבועות. 80% שיפור קליני בקבוצת הפטריות לעומת 16.7% בפלצבו (מובהק סטטיסטית), וירידה חדה במספר יציאות.
אותי זה עניין במיוחד כי שלוש הפטריות האלה הן דברים שאני ומטפלים אחרים משתמשים בהם בפרקטיקה - לבעיות מעיים, יציאות מרובות, דלקות, רגישות להיסטמין ועוד. ככה שזה מעניין לראות שגם בפועל יש מחקר מבוקר שתומך במה שאנחנו רואים בקליניקה. כמובן שברפואה נטורופתית אנחנו בדרך כלל לא נותנים רק את הפטריות, אלא משלבים אותן עם דברים נוספים. גם כאן, כמו אצל אוסטפלד, מדדי דלקת אובייקטיביים לא הראו שיפור - מה שמרמז שהמנגנון אולי עובד דרך מסלולים אחרים, לא דלקתיים קלאסיים.
---
אם אני מסתכל שנייה בזום אאוט
על מה היה לנו באותו יום שני של הרצאות ובשונה מיום ההרצאות הראשון – היום השני היה יום שעסק הרבה בהיבטים נטורופתים וזוויות טיפוליות שונות. מרתון של כיוונים טיפוליים וכלים שונים. שפתחו את המחשבה.
יום שמשך קו בין נקודות שונות לתמונה אחת.
האפיגנטיקה של ד"ר מצליח,
כלי ה-Longevity של רואי גוניק,
המעי שחוזר שוב ושוב (ד''ר לייבוביץ, ד''ר אוסטפלד, עדי זוסמן, ד''ר טני לוי),
החיקוי המולקולרי שמקשר בין לוי ארוש ונטע פלג ג'ראד,
ואיתן בן מיור שהיה שם כדי להזכיר לנו שלא הכל מה שנראה "רע" הוא באמת רע. ובחולים אוטואמיוניים – הוא אפילו נחשב כרכיב נחוץ. שעלינו לבדוק שלא הגיע לחוסר.
בו נסכם ונאמר,
שבכל מה שקשור למחלות אוטואימיוניות,
את הקוד הגנטי שלנו לצערינו לא ניתן לשנות (עדין)
- אבל את הדרך שהוא בא לידי ביטוי, בהחלט כן.
ויש לכך כלים נטורופתים ורפואיים מדהימים ופורצי דרך.
שמצטרפים לאותם נקודות שעלו גם
ביום ההרצאות הקודם יום לפניו,
ביום הכנס הראשון של מחלות אוטואימניות, אותו פתח פרופסור יהודה שייפלנד,
וסיים ביום ההרצאות השני, רון יפה בנאום הסיום שסגר את שתי ימי הכנס המאוד מושקעים ומרשימים.
תודה גדולה לכל צוות האגודה אגודת הנטורופתים בישראל שעמל הרבה על מנת להוציא את היומיים המרשימים האלו לפועל!
-----------
***הפוסט שלי עלה לראשונה בקבוצת הפייסבוק "נטורופתיה - בריאות בטבעיות" אותה אני מנהל. לא ניתן לשתף פוסט מתוך הקבוצה עצמה (זו קבוצה שרק מי שחבר בה יכול לראות את השאלות שעולות שם ולהשתתף. ככה מאפשרת לאנשים לשתף שאלות אישיות באווירה בטוחה, וגם לאנשי מקצוע מהתחום להעלות ידע ותכנים מעשירים). לכן הדבקתי גם כאן בדף הפייסבוק שלי. כיוון שמיפה אפשר לשתף. בכל מקרה, זו ההזדמנות - להצטרף לקהילת הפייסבוק "נטורופתיה - בריאות בטבעיות" הגדולה בישראל בתחום, ולהזמין חברים נוספים לקהילה שלנו שמונה מעל ל 32 אלף חברים! ***
