19/06/2025
תובנות שלי🌀 🫧
היוגה בזמנים של מלחמה
שדווקא מדברת על שלום, רכות ורעות,
מרגישה לפעמים לא שייכת. היא מתנגשת בי מול הרוע, מול הפחד, מול חוסר האמון.
אבל הרוע תמיד היה, ותמיד יהיה.
והרי אומרים שהיוגה עצמה נולדה מדמעות, מתוך כאב ולא מתוך נוחות.
ובתוך הקו הדק של החיים, זה שבין לידה למוות,
יש לי בחירה.
רק אני בוחרת איך לחיות בתוך הגוף שלי, בתוך הראש שלי.
איך לנשום, איך לראות, איך להגיב.
וגם כשהמזל נעלם, כשהנשמה מתבלבלת,
אני ממשיכה לבחור.
לבחור להיות אור בחשכה.
לבחור להיות שער למי שלא יודעים לאן לפנות.
לבחור להיות מקום שמזמין אמת, חיבור ונוכחות.
לשחרר זה לא קל. לפעמים זה אפילו מפחיד יותר מלהיאחז.
אבל אני נזכרת שנולדתי כדי לחיות.
ולחיות באמת זה לנוע, לנשום, לשחרר.
בלי להיתקע, בלי להיאחז, בלי לריב עם מה שכבר קיים.
האגו הוא זה שעוצר.
ומי שחי מתוך האגו, שוכח לחיות באמת
Yoga in Times of War
Yoga, which speaks of peace, softness, and compassion,
can sometimes feel out of place.
It clashes with the presence of evil, with fear, with distrust.
But darkness has always existed, and it always will.
They say yoga was born from tears — from pain, not comfort.
And in that fine line of life, the one between birth and death,
I have a choice.
Only I choose how to live within my body, within my mind.
How to breathe, how to see, how to respond.
Even when luck slips away, even when my soul feels lost,
I continue to choose.
To choose to be light in the darkness.
To be a doorway for those who don’t know where to go.
To be a space that invites truth, connection, and presence.
Letting go isn’t easy.
Sometimes it’s scarier than holding on.
But I remember — I was born to live.
And to truly live means to move, to breathe, to release.
Not to get stuck. Not to cling. Not to argue with what is.
It’s the ego that holds us back.
And one who lives through the ego
forgets what it means to truly live.
#יוגה
