29/10/2025
בלוקי שלי,
קיבלתי אותך כשהייתי בת 22
ילדה קטנה עם תינוקת.
עוד לא היה לי בית, ההורים שלי בדיוק התגרשו, הכול היה מהול בכאוס, בלימודים, בלחץ, בחיים שהתחילו להתהוות.
ובתוך כל זה בחרתי אותך
או שאולי בעצם את בחרת בי.
ידעתי שאת הולכת להיות ענקית, ושזה ידרוש ממני אחריות, אילוף, נוכחות.
ולמרות שכולם הרימו גבה
אמרתי לעצמי שאני מוכנה לתת לך את כל מה שאוכל ואת החיים הטובים ביותר.
עשר שנים. כל שנות ה־20 שלי.
עברנו הכול דירות, פרידות, אהבות, עבודות, זריחות ושקיעות,
תמיד את היית שם בשבילי.
לימדת אותי אהבה אמיתית, אחריות, נאמנות.
היית הצל שלי. לא זוכרת את עצמי בלעדייך.
כל מחשבה, כל תנועה, כל דבר שתכננתי תמיד היה “אנחנו”.
ובזכותך לעולם לא שקעתי בתוך עצמי.
גם כשנשברתי, ידעתי שאני צריכה לקום לצאת מעצמי ולדאוג לך.
בשנה האחרונה ראיתי את השינוי, את הזקנה שמגיעה, ועדיין את שיחקת, חייכת, נהנית מהחיים.
הבטחתי לך שתהיי חופשייה, בלי רצועה ובלי מחסום, במושב, בטבע. ואני כל כך שמחה שהספקתי לקיים את ההבטחה הזאת.
כאן גם קברנו אותך, בבית שלך.
זר לא יבין את הקשר בינינו.
את היית לי חמצן.
ועכשיו אני לומדת לנשום מחדש, בלעדייך.
כאילו חתכו לי אונה מהמוח.
אני עוד מנסה לעכל שאת לא כאן, עדיין באוטומט עושה דברים שאת כאן איתי.
בלו בלו שלי ילדת אהבה שלי
תודה על עשר שנים של אהבה טהורה.
אני אוהבת אותך הכי בעולם
ולעולם לעולם לעולם לא אשכח אותך
וגם אם הייתי יודעת שככה יכאב לי לא הייתי מוותרת על שניה מהזמן שלנו יחד
💙forever