פסיכולוג קליני דוד הלר

פסיכולוג קליני דוד הלר פסיכולוג קליני מומחה, מטפל בקליניקה בשוהם במתבגרים, מבוגרים וזוגות.

סימנים לשחיקה נפשית במצבי משבר ממושכיםהשביעי באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיו הפכו לחלק מחיינו.התגובה ראשונית למתרחש התא...
06/03/2025

סימנים לשחיקה נפשית במצבי משבר ממושכים
השביעי באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיו הפכו לחלק מחיינו.
התגובה ראשונית למתרחש התאפיינה בהלם ובזעזוע, בצער ובכאב, ובגיוס כוחות נפש להתמודדות ולפעולה.
עם חלוף הזמן, באופן טבעי, מתדלדלים הכוחות העומדים לרשותנו. או אז עולה הצורך בגיוס משאבים להתמודדות, ברווחה נפשית ובהקלה על העומס.
אך המשבר ממאן לחלוף. ולהיפך, הוא מוסיף לפתחנו זוועות כגון רציחות ועינויים של חטופים, דאגות מהצפוי בעתיד, ותחושת אי וודאות קשה.
הנפש מנסה להתמודד עם כל זאת, אך משאבים דלים מובילים להתמודדות לקויה, הישרדותית באופיה -
אנחנו עסוקים בהדיפה של מציאות שמאיימת להרוס אותנו נפשית, בורחים מבשורה ומפנים מבט.
למשל, נשקיע עצמנו בפעילות שמרחיקה את המחשבה והרגש מהמתרחש, בעבודה, בפעילויות פנאי, בבהייה במסכים.
אופני התמודדות אלה אינם יעילים.
מחשבות ורגשות ימשיכו להציף ולהטריד בזמנים של חוסר פעילות, כמו לפני שינה.
רגשות אשם רודפניים יעכירו את החוויה הטובה שאנו מנסים להעניק לעצמנו.
בכל פעם שהמציאות תצליח לחלחל מבעד להגנות השבירות הללו, נחווה תחושות של כאב וחרדה, ואליהם ילווה יאוש מהטרגדיה הבלתי נגמרת.

אלו סימנים עשויים להצביע על שחיקה נפשית?
- קושי להירדם בעקבות מחשבות ורגשות שמציפים אותנו בלי שליטה
- הפרעה בשינה המתבטאת ביקיצה מוקדמת
- פגיעה בריכוז ובתפקוד יומיומי במצבים שדורשים חשיבה וקשב
- "נפילה" לתחושות קשות של יאוש ודכדוך בכל מפגש עם ידיעה כואבת, וקושי להתאושש
- הימנעות מכל חיבור למציאות חיינו מתוך תחושה שהדבר בלתי נסבל
- חרדה ומועקה שצפות במהלך פעילויות פנאי ומשבשות יכולת להנות ולמלא מצברים
- קוצר רוח והתקפי זעם בתכיפות ועוצמה שאינם מוכרים לנו מנסיון העבר

מה יכול לסייע במצב זה?
על אף שאין פיתרון קסם שישנה את מציאות חיינו על כל המכאובים ואי הוודאות שבה,
הדרך שבה אנו תופסים מציאות זו, את יכולתנו לפעול ולשנות, ואת הסביבה שיכולה לתמוך בנו -
כל אלה יסייעו לתחושת הרווחה ולגיוס כוחות נפשיים להתמודדות יעילה.
איש אינו מוכן מלידתו להתמודדות במצבי משבר ממושכים.
אנו לומדים להתמודד תוך כדי תנועה, ולא תמיד מצליחים להדביק את הקצב והעוצמה של המשבר.
במצבים אלה טוב אם נשכיל לקבל את התמיכה מבחוץ, ולא נסתמך רק על עצמנו ויכולותנו.
תמיכה כזו יכולה להגיע מבני משפחה וחברים, גורמי מקצוע כגון רופאת המשפחה, או פניה לטיפול נפשי.
מחקרים הצביעו על כך שכבר בזמן פניה לטיפול , טרם תחילתו, נצפית הפחתה משמעותית ברמות הדחק של הפונה.
זאת, מכיון שהפניה מייצרת חוויה של פעולה מקדמת ומועילה, שמחליפה תחושת חוסר אונים.
כמו כן, עצם הפניה לעזרה מוסיפה למעגל חיינו אדם שתפקידו לסייע ולתמוך.
במהלך הטיפול, החיבור לגורם מקצועי אכפתי ורגיש, מאפשר חשיבה על המצב, הבנה של הגורמים המערערים והמייצבים, ומעבר לדפוס התמודדות יעיל ובריא יותר.

בתקווה לעתיד טוב יותר, נחמה ומרפא.

לכבוד השנה החדשה התחדש גם דף הפייסבוק של הקליניקה, ומעתה ניתן ליצור עימי קשר באופן מיידי וישיר באמצעות כפתור הווטסאפ.אשמ...
03/10/2022

לכבוד השנה החדשה התחדש גם דף הפייסבוק של הקליניקה, ומעתה ניתן ליצור עימי קשר באופן מיידי וישיר באמצעות כפתור הווטסאפ.
אשמח לסייע בפניות הנוגעות לטיפול ואבחון, הפניה והמלצות.
בברכת שנה טובה וחתימה טובה.

הקן מתרוקן - מורא החלל הריקהביטוי "אימת הריק" משמש בתחום האמנות לתאר יצירות שבהן כל מרחב היצירה עמוס בפרטים, קישוטים וצב...
26/05/2022

הקן מתרוקן - מורא החלל הריק
הביטוי "אימת הריק" משמש בתחום האמנות לתאר יצירות שבהן כל מרחב היצירה עמוס בפרטים, קישוטים וצבעים. העין בוחנת את היצירה ובכל אשר תפנה - יש דבר מה.
סגנון אמנותי זה מדגים התמודדות עם תופעה נפשית הקיימת בכולנו, ואשר גורמת לחרדה מהריק, מהאין, מהחלל שאין בו דבר.
מגוון מצבי חיים מפגיש אותנו עם חלל שכזה, לאו דווקא כאלה הנתפסים בעינינו כשליליים.
ברשימה זו אתייחס למצב שכזה, שהינו חלק מההתפתחות הטבעית והרגילה של משפחה - התבגרות הילדים והעזיבה את הבית.

הורות כמשמעות
תפקיד ההורה משפיע באופן רחב על איזורים בחיינו, נושא עומס רגשי ופיזי, וטעון במשמעות. המשמעות של היותנו הורים לילדינו עמוקה ומגדירה את מי שאנחנו.
זו אינה ההגדרה העצמית היחידה, כמובן. משהפכנו להורים לא חדלנו מלהיות בני זוג, ילדים להורינו, בעלי מקצוע ותפקיד במקום העבודה וכו'.
עד כמה מרכזי תפקיד ההורה בחייו של אדם - התשובה לכך נעוצה בהבדלים אישיותיים, בתרבות בה אנו מתחנכים וחיים, וגם בתקופת החיים וגיל הילדים. הורים צעירים המטופלים בתינוקות וילדים צעירים ייטו, באופן טבעי, להקדיש חלק נכבד מחייהם לגידול הילדים ובילוי עימם. השקעה זו, גם אם מעמיסה, מחזקת את הקשר עם הילדים, ומעצימה את מרכזיות תפקיד ההורה בזהות העצמית.
גם כאשר אנו עסוקים ב"טכניקה", כמו איסוף מהגנים והסעה לחוגים, הכנת ארוחת הערב, מקלחות, ימי הורים - מתחת לפרקטיקה שוכנות מהות ומשמעות עמוקות שלנו כהורים, אחראים לטיפול ולטיפוח של מי שזקוקים לנו ותלויים בנו.

הילד המתבגר - מתלות לעצמאות
התבגרות הילדים מביאה להפחתה בתלות שלהם בנו כהורים. בתחומים מסויימים התלות נעלמת כמעט לגמרי, כאשר הם לומדים להתלבש ולהתקלח לבד, לצעוד לבית הספר ולחוגים. בנוסף, מתפתחת אצל הילד המתבגר משאלה טבעית ובריאה לעצמאות ולהיפרדות.
כהורים, מוטלת עלינו האחריות לשמור על המתבגר מדחפים והשפעות שיסכנו אותו, ובד בבד, לאפשר צמיחה והתפתחות שלו כאדם עצמאי ואוטונומי. ריקוד מורכב זה בין האחיזה הקרובה לבין היכולת לשחרר, הוא מהמטלות המורכבות ביותר בהורות, ביחוד אל מול המזג הסוער ותהפוכות מצבי הרוח של המתבגרים. תקופה סוערת זו מובילה פעמים רבות למתח ולחרדה שלנו, בעודנו מתלבטים מה נכון ומועיל, ומה עומד בקנה אחד עם תפיסת עולמנו ועם המציאות המשתנה ללא הרף.

הקן המתרוקן - השקט שאחרי הסערה
לא פעם נשמע עצמנו מבקשים "קצת שקט" כשההמולה בבית מאיימת להחריש אוזניים, במשחקי ילדות נלהבים, במוזיקה רועשת, בריבים בין אחים. כמה מפתיע לגלות שהדממה בבית לאחר עזיבת הילדים יכולה להיות עוכרת שלווה, לא פחות.
החדר הריק של הבת שהתגייסה ומשרתת רחוק, הסלון המסודר שפריטי לבוש וספרי לימוד כבר לא משובצים בו, לוחות זמנים ישנים של חוגים על המקרר - כל אלה נותרים כעדות למה שהיה ואיננו, לחיים פעילים ומלאים שלנו כהורים שפינו מקומם.
החלל הריק שהתפנה בחיינו יכול לעורר הפתעה ומתח, לא רק בגלל הזמן הפנוי ביממה (אותו יחסית קל למלא בפעילות), אלא בעיקר בגלל ההשפעה שלו על תפיסת התפקיד שלנו כהורים, והמרכזיות של תפקיד זה בחיינו.
מורא החלל הריק מתייחס לחרדה המתעוררת ולחשש מהתרוקנות ממשמעות. חיים שכלפי חוץ נראים מלאים בעשייה, בעבודה, בפעילויות פנאי, יכולים להיחוות בנפשנו כחסרים. אפשר לדמות את התחושה לפאזל שחתיכה גדולה נשמטה ממנו.

כלים שלובים - טעינה במשמעות חדשה
ההתמודדות שלנו עם מצבי משבר, והתרוקנות הקן עשויה לעורר משבר שכזה, מכתיבה יותר מכל את החוויה הנפשית.
בני זוג עשויים להתמודד באופן שונה זו מזה עם התרוקנות הקן, ועם ההשפעה על תחושת המשמעות בחייהם.
למשל, אחד מבני הזוג עשוי להשקיע עצמו בתחומי עניין ופעילות של לימוד ועבודה, בעוד השני יטפח קשרים חברתיים חדשים ויהדק את הקשרים הקיימים. דוגמא נוספת היא זוג המתמודד באמצעות השקעה בזוגיות עצמה והתקרבות מחודשת.
היכולת לטעון את חיינו במשמעות חדשה, על ידי העמקה והעשרה של הקיים, או מציאת פיסת פאזל חדשה, תקבע את איכות ההתמודדות שלנו עם מורא החלל הריק. המשבר מביא עימו כאב, אך התמודדות טובה יכולה להביא לחוויה של "כאבי צמיחה", המאפיינים התפתחות וגדילה לתוך השלב הבא בחיינו.
בהיעדר דרך אחת נכונה, התהליך הינו של חיפוש ובדיקה, של הבנה של עצמנו ושל הדברים הממלאים אותנו במשמעות. או אז, נוכל לבחור ולהחליט איך יראה ההמשך, ובמה נבחר להשלים את מרחב היצירה.

אז איזה טיפול אני צריכ/ה?סוגי הטיפול השונים מספקים מענה למרבית הזקוקים לטיפול נפשי. יחד עם זאת, ריבוי האפשרויות עשוי להק...
05/08/2021

אז איזה טיפול אני צריכ/ה?
סוגי הטיפול השונים מספקים מענה למרבית הזקוקים לטיפול נפשי. יחד עם זאת, ריבוי האפשרויות עשוי להקשות על הפונים למצוא את הטיפול המתאים ביותר לצרכיהם.
ברשימה זו אנסה לסייע במתן הסבר קצר על שיטות הטיפול הנפוצות, ועל החשיבות באבחון מקצועי ומדוייק של הבעיה בגינה נדרש הטיפול.
הכתוב ברשימה בלשון זכר מתייחס לשני המינים, כמובן.

מהו טיפול נפשי?
ניתן להגדיר טיפול נפשי ככזה המתמקד בעולם הנפשי של המטופל, בסימפטומים של מצב רוח, חשיבה, ורגש.
הגורם לבעיה עשוי להיות מצב חיים המציב אתגרים לנפש, כמו גירושין, פיטורין, מוות של אדם קרוב.
לחילופין, מקור הבעיה עשוי להיות גופני (אורגני), כמו פגיעת ראש, הפרעה דימנטית כגון אלצהיימר, ומחלות גנטיות שונות.
במקרים אחרים הבעיה נובעת ממבנה אישיות המקשה על התמודדות עם מצבי חיים ומסגרות, כמו למשל קוים כפייתיים נוקשים, תלותיות, חרדה חברתית.

בשנים האחרונות נוספו למונחים בלשון המדוברת סוגים כמו "טיפול רגשי", "אימון רגשי", "טיפול ממוקד מטרה" ועוד.
לא תמיד ברור מהו הבידול אותו מנסים מונחים אלה ליצור. להבנתי, הביטוי "טיפול נפשי" מעורר קונוטציות שליליות אצל רבים, והתחליפים מנסים לרכך זאת, אך מייצרים עמימות המקשה על ההבנה.
ברשימה זו אתייחס לטיפולים מוכרים לקהילת המטפלים המוסמכים בטיפול הנפשי, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, ועובדים סוציאליים.

אבחון - אבן דרך לטיפול מוצלח
התאמת הטיפול לפונה נעשית באמצעות אבחון הנערך במפגשים הראשונים בין הפונה למטפל.
המטפל יקשיב לפונה, ירחיב וישאל, ייעזר בחוות דעת שהפונה מביא עימו, או בהפניה למבחנים פסיכודיאגנוסטיים. התהליך אורך לרוב בין מפגש לשלושה.
בסיומו יהיו בידי המטפל אבחנה ואלטרנטיבות (אבחנה מבדלת), לפיהן יוכל להמליץ לפונה על הטיפול המתאים.

האבחון הפסיכולוגי והפסיכיאטרי מבוססים על עקרונות מדעיים ועל קריטריונים אשר מתעדכנים ונחקרים באופן שוטף.
פסיכולוגים ופסיכיאטרים עוברים הכשרה מקיפה ומעמיקה של שנים, ונחשפים למגוון של מטופלים בתקופת ההתמחות במרפאות, במחלקות ובקהילה. יכולתם לאבחן באופן מקצועי ומדוייק נבחנת, והיא תנאי למתן הרישיון לעסוק במקצוע.
אין תחליף להכשרה זו, למיומנות ולמקצועיות שהיא מספקת.
אינטואיציה, רגישות, נסיון, רצון טוב - כל אלה אינם יכולים לשמש כתשתית לאבחון.
הטענה של מטפלים לא מוסמכים, שהם מפנים לאבחון מי שזקוק לו - ריקה מתוכן.
למטפל שאינו מוסמך אין ההכשרה או הידע להבחין בכלל המצבים, התופעות והסימנים הדורשים אבחון.

הפניה לטיפול בסיום האבחון
לא פעם, לאחר סיום פגישות האבחון, אני מפנה מטופלים לטיפול במקום אחר.
אני עשוי להפנות לפסיכולוגית או לפסיכיאטרית המתמחה בסוג מסויים של הפרעות.
לעתים אפנה מטופל למסגרת של צוות רב מקצועי, במקרים בהם הטיפול בקליניקה פרטית אינו מתאים.
לרוב, הפניה כזו מייצרת אצל הפונים תחושה טובה של מי שהצליחו להיות מובנים, והם מקבלים את הטיפול הטוב והמתאים ביותר עבורם.
המטפל המיומן והמקצועי יכיר את גבולות הידע והנסיון שלו, ולא יחשוש מלהפנות מטופל לקבל טיפול מיטבי במקום אחר.

סוגי טיפול נפוצים
פסיכותרפיה דינאמית
טיפול בשיחות הממוקד בעולמו הפנימי של המטופל. בשיטות אלה מנסה המטפל ביחד עם המטופל לחשוף תהליכים בנפשו של המטופל, ברובם לא מודעים, המשפיעים על מחשבותיו, רגשותיו ופעולותיו.
כך למשל, עשוי התהליך הטיפולי לחשוף חרדה של המטופל מלאכזב את הקרובים לו, וכיצד זו משפיעה על קבלת החלטות וגורמת לו למצוקה.
הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל, והביטוי שלו בחדר הטיפולים, מסייע להבין קשרים משמעותיים של המטופל עם בני זוג, עמיתים לעבודה, חברים ומשפחה.
סוג טיפול זה מסייע במגוון רחב של מצבים ובעיות נפשיות, מצבי משבר, והפרעות שונות.
בהתאם לאבחנה, עשוי המטפל להמליץ על שילוב של טיפול תרופתי במקביל לטיפול בשיחות, ובכך להגדיל את סיכויי ההצלחה ולשפר את מצבו של הפונה כך שיצליח להפיק מהטיפול את המירב.
תדירות השיחות הינה בין פעם לפעמיים בשבוע. הטיפול עשוי להיות פרטני, זוגי, משפחתי או קבוצתי.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)
טיפול בשיחות הממוקד בחלקים המודעים של המטופל, מחשבות ופעולות, וכיצד הללו משפיעים על רגשותיו ומצבו הנפשי של המטופל.
בשיטות אלה מנסה המטפל ביחד עם המטופל לחשוף דפוסי חשיבה והתנהגות המופעלים באופן "אוטומטי" בתגובה להתרחשות במציאות או בנפשו של המטופל. המטפל יתמקד בזיהוי דפוסים הגורמים למצוקה ולהתנהלות הרסנית.
המטופל עשוי להתבקש לנהל יומן ולתעד מחשבות אוטומטיות ("אין סיכוי שאצליח, אני חייב להצליח"), באיזו סיטואציה הופיעו, עד כמה המחשבה נחווית כאמיתית, ומה רמת החרדה שהיא מעוררת.
בהמשך, יתבקש המטופל לנסות ולרשום לצד המחשבה האוטומטית מחשבה אלטרנטיבית, מחוברת למציאות, המפחיתה את הלחץ והחרדה ("המבחן דורש למידה רבה, יהיה טוב אם אצליח").
סוג טיפול זה מסייע בהפרעות חרדה, פוביות כגון פחד מטיסה, דיכאון עמיד ועוד. הוא יעיל אצל מטופלים אשר מבקשים להשאר באיזורים המודעים של הנפש, ולנצל חלקים מעשיים באישיותם. המטופלים נדרשים לרמת מוטיבציה גבוהה ולמילוי של מטלות בעבודה עצמית.
תדירות השיחות הינה בין פעם לפעמיים בשבוע. הטיפול עשוי להיות פרטני או קבוצתי.

טיפול תרופתי
טיפול המבוסס על מחקר מדעי רפואי וזיהוי קשר בין החומר הפעיל בתרופה לבין שיפור במצבו הנפשי של המטופל.
לרוב משפיעה התרופה על רמתם של חומרים הנמצאים באופן טבעי בגופנו (כגון נוירוטרנסמיטורים) ומאזנת אותם. בכך מביא הטיפול להפחתה של מצוקה כגון דיכאון, חרדה, או הפרעות חשיבה שונות.
תרופות נפוצות כגון פריזמה, ציפרלקס ואחרות, משמשות עשרות שנים ובטוחות לשימוש. לפסיכיאטרים ולרופאי משפחה מיומנות בהתאמת התרופה למטופל ומעקב אשר מוודא יעילות.
מחקרים מצאו סינרגיה בין טיפול בשיחות לבין טיפול תרופתי. כלומר, תופעה בה שילוב של שני סוגי טיפול אלה מביא לתוצאות טובות יותר מאשר כל אחד מהם בנפרד.

סוגי טיפול נוספים
תקצר היריעה מלתאר את שלל הסוגים המוצעים ומוכחים מדעית. בין אלה ניתן למנות טיפול במשחק, ביופידבק, EMDR, טיפול בבעלי חיים ועוד.
אבחון והתאמה לצרכיו ולאופיו של המטופל עשויים בהחלט להוביל לאחד מטיפולים אלה, ולתהליך טיפולי מוצלח ומועיל.

אז מה מתאים לי?
למרות היכרות רבת שנים שלנו עם עצמנו, לרוב נתקשה לאבחן את מצבנו ואת הדרוש לנו. גם הקרובים לנו הרוצים בטובתנו, יתקשו לבחון את המצב באופן מקצועי ואובייקטיבי. מה שהתאים לחבר או לבן משפחה שנראה שמצבו דומה, עשוי שלא להתאים לך כלל.
דרך הפעולה הנכונה הינה פניה לגורם מקצועי לביצוע אבחון ראשוני של המצב: פסיכולוג, פסיכיאטר, עו"ס קליני.
לאחר האבחון, ניתן להמשיך בטיפול באותה מסגרת, או להיות מופנה לטיפול המתאים במסגרת אחרת.

לסיום -
גורם משמעותי המסייע להצלחת הטיפול הינו הפתיחות של המטופל. אין מדובר רק בחשיפה של מה שהביא אותו הלום, אלא גם היכולת לחלוק מחשבות ורגשות כלפי הטיפול והמטפל.
המטפל המקצועי והמיומן יעודד שיח פתוח וכן אודות ציפיות ואכזבות מהתהליך הטיפולי, ויסייע בהבנה והתאמה של הטיפול לצרכי המטופל.

רפואה שלמה ובריאות איתנה.

27/12/2020

הנחיות משרד הבריאות בנוגע לפניה לטיפול פסיכולוגי בזמן סגר -
תקנות משרד הבריאות מתירות להגיע לטיפול פסיכולוגי בכל עת, גם בעת סגר.
"טיפול פסיכולוגי, על סוגיו ואופניו השונים, הינו שירות רפואי חיוני.
אין צורך באישורי תנועה מיוחדים כדי להגיע למקום בו ניתן הטיפול הפסיכולוגי."

משפחה בימי קורונה – חניית בינייםהחודשים שחלפו מאז היכה בנו משבר הקורונה מתאפיינים ברמה גבוהה של דחק, הן ברמה האישית, והן...
05/12/2020

משפחה בימי קורונה – חניית ביניים
החודשים שחלפו מאז היכה בנו משבר הקורונה מתאפיינים ברמה גבוהה של דחק, הן ברמה האישית, והן בהשפעה על מעגלי חיים של משפחה, עבודה, חברים.
דובר ונכתב רבות על חוסר הוודאות, הבידוד והריחוק החברתי שנכפה עלינו, וכמובן, הלחץ הכלכלי ואובדן הפרנסה.
ביקשתי לכתוב כמה מילים על התמודדות של משפחה בתקופה זו, הקשיים והמצוקות, אבל גם על התגייסות של כוחות והבנה לצרכים של בני זוג, של ילדים, ושל הורים מבוגרים.
רבים ממטופליי מדווחים על חוויה קשה של נטישה ממוסדות המדינה. "אין אבא, אין אמא". המשאלה שבזמנים קשים נוכל לסמוך על ההנהגה, על מוסדות המדינה, על העיריה, שיעשו כל שביכולתם ויחלצו אותנו – נכזבה. ברמה הנפשית, זו חוויה מערערת של אובדן המעטפת ההורית המגוננת והמנחמת, אובדן האמון בכוחות טובים בעולם, ותחושה חשופה ובודדה.
המצב ההישרדותי אליו נקלעו רבים מוביל להתנהלות הישרדותית – הראייה מצטמצמת להכרחי, לקונקרטי, למיידי – מה אני עושה היום? מה אני צריך עכשיו? מה צריכים ממני?
במצב זה אנו מזניחים צרכים רגשיים ונפשיים בכדי לשמור כוחות ולא לטבוע, להמשיך לצוף מעל המים, ולהטלטל לאן שהזרם והגלים נושאים אותנו.
כך למשל, אנו עשויים לחשוב שאם סיפקנו לילדנו את מצלמת הרשת והמחשב, נוכל להניח שיסתדר עם מטלות בית הספר. הקושי והמצוקה של הילד במרחב המנותק והוירטואלי, המעמסה על יכולות הקשב והריכוז – כל אלה נחווים כתלונות שקשה להכיל. המחשבה שעולה היא "גם ככה קשה לי, שפעם אחת המורים יחסכו ממני את זה" (שוב – המשאלה הנכזבת למעטפת הורית תומכת).
מטופל אחר בקליניקה סיפר על הדאגה הכנה להוריו המזדקנים, וכיצד זו מביאה לבידודם, כדי שלא יחשוף אותם לסכנת הדבקה. הוא דאג לכל מחסורם, למזון וטיפול רפואי, הבטיח שהוא במרחק שיחת טלפון, וקיים מפגשי זום משפחתיים. יחד עם זאת, התמודד עם תחושות אשם כבדות, על הבדידות שהוא כופה על הוריו.
מרחב שנפגע באופן קשה משגרת הקורונה הוא המרחב הזוגי. ודאי שאם אחד מבני הזוג איבד את מקום עבודתו, או נאלץ לצמצם את שעות העבודה – הרי שהפגיעה הכלכלית ואובדן תחושת הערך ישפיעו לרעה על מצבו ועל הקשר עם הקרובים לו. אבל גם במקרים קשים פחות, למשל, במעבר לעבודה מהבית, עצם השינוי ונוכחות בן זוג שלא היה שם קודם, מערערת את הדינמיקה הביתית הרגילה, ומוסיפה לעומס על הזוגיות. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בחיכוכים, ויכוחים וריבים, חוסר סבלנות והפיכת הבית לתא לחץ.
כיצד מתמודדים עם כל אלה, במקביל לצרכי היום יום, לאי הוודאות, למציאות שטופחת על פנינו?
מבין כל האפשרויות העומדות בפנינו, מצאתי שיצירת מרחב לחשיבה והתבוננות היא תנאי ראשון במעלה.
רוב הדוגמאות שהבאתי ממקדות התמודדות בתגובה ובעשייה. אנחנו מגיבים למציאות ולדרישות שהיא מביאה עמה, פעמים רבות "מהמותן", בכדי לנקות את השולחן ולהמשיך הלאה. אנחנו מבקשים בעשייה, באופן סמלי ומוחשי כאחד, לנקות מהראש את מה שמטריד אותנו באותו הרגע.
בפועל, עשייה בלתי נלאית, במציאות משתנה ותובענית, תהפוך לבלתי יעילה, ולא תסייע בהורדת העומס הנפשי.
ההתמודדות היעילה יותר פירושה להרפות מהתגובה הספונטנית, לעצור (מנטלית או אפילו פיזית) לפני העשייה. אם נוכל לפנות זמן, ולחשוב, רצוי עם אדם שאנו סומכים עליו, ושגם הוא יוכל לגייס את הפניות לחשיבה – אזי עשינו את הצעד הראשון להתמודדות מסוג אחר.
זו הסיבה שקראתי לקטע הזה "חניית ביניים". זה מה שנדרש מאיתנו במסלול מרתוני מפרך ומאתגר. חנייה כזו מאפשרת לנו להביא לידי ביטוי חלקים אחרים בנפשנו, שיכולים לעזור לזהות צרכים, הלכי רוח, הן שלנו, והן של אהובינו. או אז, ניתן לחשוב מה אפשר לתקן ולשפר, ומה נצטרך להמשיך לחיות איתו עוד תקופה, כי כזו היא המציאות.
איחולי בריאות וחזרה מהירה לשגרה המבורכת.

בחירותהחיים שלנו מנוקדים בבחירות, כמו סימני פיסוק שמפוזרים בין המשפטים, הפסקאות והפרקים של סיפור.לפעמים אלה בחירות קטנות...
22/02/2020

בחירות
החיים שלנו מנוקדים בבחירות, כמו סימני פיסוק שמפוזרים בין המשפטים, הפסקאות והפרקים של סיפור.
לפעמים אלה בחירות קטנות, לא מורגשות, כמו הפוך בזכוכית או בספל.
כמו פסיק קטן או גרש, שחולפים עליהם ביעף, בלי להתעכב ולהרהר "מה היה יכול להיות אחרת".
לפעמים אלה בחירות גדולות ומהדהדות, כמו להשאר או לעזוב.
כמו סימני קריאה או שאלה בסוף משפט, כאלה שקוטעים את מרוצת הקריאה, מכריחים אותך לעצור לרגע, להרגיש את התמיהה וההתלבטות, את הנחרצות והכוונה.
את רוב הבחירות של חיינו איננו עושים ליד תיבה עם פתק ביד, אלא ביום יום של סיפור חיינו.
הבחירות שלנו חשובות ומשמעותיות, אבל הן אף פעם לא כל הסיפור, התהפוכות והאכזבות והאהבות והנצחונות.
הבחירות שלנו הן סימני פיסוק, סימני הפסקה, סימן שצריך להפסיק לרגע את המירוץ, ולהקשיב.

טיפול פסיכולוגי בהורה בגיל השלישילפני מספר שנים פנתה אלי בטלפון תמי (שם בדוי, כמו כל שאר השמות ברשימה) והציגה עצמה כבת מ...
25/02/2019

טיפול פסיכולוגי בהורה בגיל השלישי
לפני מספר שנים פנתה אלי בטלפון תמי (שם בדוי, כמו כל שאר השמות ברשימה) והציגה עצמה כבת מודאגת לעדנה, בת 80, אלמנה, המתגוררת בגפה. תמי שמה לב לירידה במצבה של אמה, דכדוך, עצב, ירידה בפעילות, ושיכחה של פרטים שעלו בשיחות קודמות שקיימה עם אמה. תמי, בת מסורה, מדברת עם אמה מדי יום, משתדלת לבקר או להזמין את עדנה אליה לפחות פעם-פעמיים בשבוע, ומעודכנת במצבה הבריאותי. בתקופה האחרונה חשה תמי שהעומס עליה גדל, והיא חוששת שמצבה של אמה מתדרדר. בשיחה משפחתית עם אחיה, עלתה האופציה של דיור מוגן, אך עדנה התנגדה בתוקף לרעיון שתעזוב את ביתה, וכעסה על ילדיה שמנסים "להיפטר ממנה".
התיאור הקצר הזה של הרקע לפניה של תמי ועדנה מוכר לרבים מאיתנו, אלה שהוריהם האריכו ימים, ומתמודדים עם השינויים והקשיים שהגיל השלישי מביא עימו. ברשימה זו אנסה להתבונן על התמונה המורכבת והמשתנה של ההורה המזדקן ומשפחתו, ולהתמקד במקצת הסוגיות הטיפוליות העולות ממנה.

בריאות פיזית ונפשית
בריאותה של עדנה היתה טובה בסך הכל. היא סבלה מיתר לחץ דם, ובהמלצת רופאיה נטלה תרופות לאיזונו, וכמו כן אובחנה כסובלת מבריחת סידן וחוסר גמישות במפרקים, שטופלו גם הם, בהצלחה חלקית. תמי ושני אחיה דאגו ללכת עימה לביקורי הרופא, ולוודא שהיא מקבלת את הטיפול הטוב והמתאים.
מטבע הדברים מופנית מרבית תשומת הלב למצבו הגופני של ההורה המזדקן, לתופעות גופניות שהגיל מביא עימו ולטיפול בהן. מצב נפשי ירוד של ההורה עשוי להיות מורכב יותר לאבחנה. בעיות גופניות רבות קשורות קשר הדוק עם סימפטומים נפשיים, בכללם תופעות של חרדה, דיכאון, תוקפנות – לא כתגובה של החולה למחלתו ולמגבלות שהיא מטילה עליו, אלא כהשפעה ישירה של המחלה.
בטיפול בעדנה הקשבתי למצוקות שתיארה בהתמודדות היומיומית עם מצבי חיים, ובד בבד חתרתי להבין את מקורם של הסימפטומים. למשל, בהמשך לתלונה של תמי על שיכחה של אמה, ערכתי לעדנה מבחן של היכולת המנטלית. במבחן התגלו סימנים ראשונים לירידה ביכולת הקוגניטיבית. הפנייה לנוירולוג איששה את האבחנה, ועדנה המשיכה במעקב נוירולוגי של מצבה.
לצערנו, לא תמיד נמצא מרפא לבעיות פיזיות או נפשיות, אך עצם ההתייחסות והמעקב עשויים להקל על המצוקה של ההורה ובני המשפחה, לאפשר הבנה של הסימפטומים, ולהפחית את התסכול ותחושת חוסר האונים.

אובדנים
עדנה התאלמנה מספר שנים לפני שהגיעה לקליניקה. הזוגיות שלה ושל בעלה ידעה עליות ומורדות, אך תוארה כטובה ומספקת. בעלה של עדנה, שהיה מבוגר ממנה ב-15 שנים ועו"ד מצליח, דאג למרבית ההכנסה הכספית ולמגע עם גורמים שונים כמו בנקים, עיריה וכד'. עדנה התרכזה בעבודתה בתחום הרווחה, בגידול הילדים, ובטיפוח הקשר עם חוג חברים רחב. פטירתו של בעלה, אחרי התדרדרות ממושכת ומכאיבה במצבו, היתה אירוע מורכב שכרוכים בו צער וכאב, אך גם הקלה. הגבר המרשים שהכירה עדנה משך שנים רבות, הפך בשנותיו האחרונות לסיעודי, תלותי ותוקפני. קשריה עם המעגל החברתי הרחב שטיפחה הצטמצמו, ובשנים האחרונות לחייו של בעלה היתה בקשר בעיקר עם ילדיה ועם המטפלת של בעלה.
אובדן הוא תימה מרכזית וחוזרת בטיפול בגיל השלישי. האובדן עשוי להיות של בן זוג, של חברים, של יכולת פיזית וקוגניטיבית, של מעמד כלכלי ושל התחושה של משמעות וחיבור לחברה. הסביבה מצפה מהמטופל שישכיל להבין ולקבל את המצב כחלק מהזדקנות רגילה.
"בראש אני בת 25 או 40," אמרה לי עדנה באחת הפגישות. "אני לא מסוגלת לקבל את זה שאני לא יכולה לצאת לטייל בכל שביל שארצה, כמו שעשיתי פעם. הברכיים כבר לא מחזיקות".
בטיפול מתאפשר מקום להבנה ולעיבוד של האבל על מה שהיה ואבד לעולם, ומתוך זה צומחת נחמה ויכולת לראות את הטוב שעדיין נותר בעולמו של המטופל ובו עצמו. משהשתפר בהדרגה מצבה של עדנה, היא יכלה לשאוב סיפוק של ממש מחידוש קשר עם חברות, ובילוי בבית קפה סמוך לביתה. היכולת להמשיך ולדבר על האובדנים מבלי לחשוש ש"יקלקלו" את הטוב בחייה, אפשר נטרול של מטען הכאב שנשאה בתוכה, ושניסתה להסתיר מילדיה.

התמודדות המשפחה הקרובה
"אין לי כוח כבר. יש לי שלושה ילדים, מוניתי עכשיו למנהלת במכון, אני אחרי שש שנים קשות של הטיפול באבא עד שנפטר, ואני פשוט מותשת." במילים אלה תיארה תמי את מצבה בפגישה הראשונה בינינו, אחרי מספר פגישות שהיו לי עם אמה. בירור העלה שעיקר הקושי של תמי נגע להתדרדרותה הקוגניטיבית של עדנה. תמי התקשתה להבין ולקבל את השינוי של אמה מאשה חדה וממוקדת, שזכרה כל פרט קטן, שהיתה מלאת חיים ופעילה, לזקנה שכחנית, חרדה ומלאה בטענות ותלונות. תמי עשתה כמיטב יכולתה, אך לעתים מצאה עצמה מתפרצת על אמה בכעס, ולאחר מכן אכולת אשמה וצער.
חלק בנפשנו נותר תמיד ילד לאביו ולאמו. גם כאשר המציאות משתנה, ואנו נדרשים לתמוך בהורה המתבגר ולטפל בו, יש בנו חלק המתקומם על היפוך התפקידים ומסרב לקבל את המציאות. אנו אבלים על אובדן ההורה החזק והמנחם, שיכולנו להשען עליו ולהיות "הילד של". המשאלה הלא מודעת להורה שהיה פעם, מתנגשת במציאות במפגש עם הדמות השבירה, החרדה והנזקקת, ומעוררת בנו כעס ותסכול.
בטיפול בהורה בגיל השלישי חשוב לי לשלב גם את סביבתו הקרובה, בן/בת הזוג והילדים. שילוב הילדים בתהליך מאפשר לי לתמוך ולעודד מי שנושא על כתפיו את עול הטיפול והדאגה, כמו גם לסייע בהבנה של התהליכים העוברים על ההורה, והשפעתם על תפקודו, מצב רוחו, ותפיסת העולם שלו. ראייה מציאותית יותר של ההורה, יכולותיו וצרכיו, מפחיתה אשמה ותסכול מילדיו, ומאפשרת החזרה של חלקים מיטיבים ואוהבים לקשר.

הטיפול הפסיכולוגי ואיכות החיים
מציאות חייו של המטופל בגיל השלישי מורכבת, ומטרה עיקרית של הטיפול היא מתן מרחב לחשיבה של המטופלים, בני המשפחה, ושלי. הדבר משמעותי במיוחד במצבים של משבר, אז מציפה החרדה את המטופל וסביבתו ואינה מאפשרת חשיבה, אלא דוחפת לבצע עוד ועוד פעולות, שתרומתן להטבה עשויה להיות שולית.
הפגישות הטיפוליות מאפשרות עיסוק בתכנים משמעותיים והחלטות הנוגעות לאיכות החיים ולרווחה נפשית – שהרי לנושאים אלה בחיינו אין מגבלת גיל.

ראש השנה – ציפיה להתחלות חדשותמה מעורר בכם הצירוף "התחלה חדשה"? איזה רגש שולט אם תדמיינו מולכם דף חלק, ממתין שתמלאו אותו...
11/09/2017

ראש השנה – ציפיה להתחלות חדשות
מה מעורר בכם הצירוף "התחלה חדשה"? איזה רגש שולט אם תדמיינו מולכם דף חלק, ממתין שתמלאו אותו במה שלבכם חפץ?
באופן לא מפתיע, התגובות שונות ומגוונות. יש מי שיתעוררו בו התרגשות, שמחה וציפיה לבאות. אחר עשוי להרגיש שמשהו שהיה בתוכו שלו ורוגע, הפך פתאום סוער ולא יציב, ויש גם את מי שיביט בחוסר אמון ובתחושה של "מה שהיה הוא שיהיה".
התחלה ושינוי
ראש השנה, היהודית והאזרחית כאחד, מעורר בנו באופן טבעי אסוציאציות של התחלה ושינוי. הביטוי New year resolutions טומן בחובו בדיוק זאת: החלטות של אדם בינו לבינו, המבטאות שאיפה לשינוי בשנה שתבוא.
לא מעט מהפונים אלי לקליניקה עושים זאת סביב השנה החדשה. הפניה לטיפול עשויה לבטא רצון לשינוי ושאיפה לתחילתה של דרך חדשה. אדם עשוי לרצות לשנות את יחסיו עם הקרובים לו, לגלות מחדש את הדברים שמסבים לו עונג ומשמעות, או להתחיל לבטא את רגשותיו וצרכיו באופן ברור וללא חשש.
לקורא המתמיד אשר עוקב אחרי הטורים כבר ברור בשלב זה שהדברים אינם כה פשוטים. לצידה של השאיפה לשינוי ולהתחלה חדשה קיימת גם חרדה. זו עשויה להיות החרדה מכישלון (למה שאצליח עכשיו?), חרדה מהיותה של המשאלה פנטסטית מדי (איך אני מעזה לדמיין שאצליח בתחום הזה?), ואף חרדה מלחשוף בפני אחרים משאלה מביכה ורגישה (אני רוצה כבר למצוא בן/בת זוג ולהתמסד, אני רוצה לרדת במשקל ולהראות טוב).
ראש השנה - סומך נופלים וזוקף כפופים
אבן הדרך של השנה החדשה תורמת ומסייעת להתמודדות עם חרדות אלה. מאפיינים שונים של ראש השנה עוזרים לנו, מעודדים ודוחפים אותנו לשאוף ולהעז.
זוהי נקודת ציון משותפת, ובעלת אלמנט סימלי מובהק ואופטימי כמאמר הברכה "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה". השאיפה לשינוי חדלה מלהיות פנטזיה אישית או יוצאת דופן, והופכת לנורמטיבית ומשותפת לרבים. כך למשל, לא נופתע לשמוע חברה לעבודה מציינת את השאיפה שלה להתקדם בשנה החדשה לתפקיד ניהולי, או לעבור למקום עבודה אחר.
התחבטויות ומחשבות בנוגע לעתיד אשר עשויות ללוות אותנו במהלך כל השנה, מקבלות בפתח השנה החדשה משמעות של חשבון נפש. נפתח לנו חלון הזדמנויות דרכו אנו יכולים להביט אחור ולהשקיף קדימה, ולהרהר בנושאים שהיום-יום דוחק הצידה. אנו עשויים למצוא עצמנו חושבים על תוספת של ילד חדש למשפחה, על השנים שנוקפות ועל ההתבגרות שלנו ושל אהובינו, ועל מה היינו רוצים להספיק לעשות ולחוות.
לא פחות חשוב הוא החיבור של המשאלה הפנימית למציאות החיצונית. הזיווג של המשאלה שלנו לשנה החדשה מייצר חיבור למציאות. באופן זה, המשאלה חדלה מלהיות אמורפית ותלושה, ובין נכסיה ניתן למצוא תאריך וטווח זמנים ברור. לפתע, איננו מדברים בעלמא על רצוננו ללמוד, אלא עוברים על השנתון האקדמי ומתכננים כיצד ישתלבו התואר או ההשתלמות בלו"ז הצפוף של עבודה ומשפחה.
היותו של ראש השנה אירוע חגיגי תורם למנעד רגשי חיובי ותומך מהסביבה. על אף הרוח הצינית העשויה לנשוב ברוב ימות השנה, איחולי שנה טובה מבטאים לרוב משאלה אותנטית של המברך להשפיע טוב על בן שיחו. בהקשר למשאלה שלנו, אנו מגייסים את רוח החג כרוח גבית ואת הסביבה כגיוס המונים רגשי. תמיכה סביבתית שכזו מקלה עלינו לבטא את המשאלה לשינוי, להאמין ביכולתנו, ולהעז לבצע את הצעד הראשון בדרך שבחרנו.
עצרו רגע, ושאלו את עצמכם אם הצלחתם למצוא את עצמכם בטור, ואם כן – האם כמשתתפים פעילים או כמתבוננים באחרים מהצד. מה יכולה השנה החדשה לטמון בחובה עבורכם, ומה תרצו לגלות בה?
אני מאחל לקוראים שנה טובה, עם שפע טוב לכם ולאהובי לבכם.

טור שני בסדרה:"החופשה המשפחתית – דינמיקה של באר משאלות"הקיץ המתקרב ועימו החופש הגדול מפגיש אותנו עם אחד מהמצבים המורכבים...
11/05/2017

טור שני בסדרה:
"החופשה המשפחתית – דינמיקה של באר משאלות"
הקיץ המתקרב ועימו החופש הגדול מפגיש אותנו עם אחד מהמצבים המורכבים והשכיחים בחיי המשפחה – החופשה המשפחתית. יש מי שמתכנן אותה בדקדקנות זמן רב מראש, ויש הנותן לספונטניות להנחות את צעדיו. כך או כך, סיטואציה זו טומנת בחובה הנאה גדולה וגיבוש משפחתי, לצד מתח, תסכול ואכזבות. האם ניתן בכלל להיערך מראש לבלתי צפוי?

לפני שנים מספר תיארה לי מטופלת את המתח המלווה אותה מדי שנה אחרי הפסח. "החגים עברו, אבל זה כלום לעומת מה שמצפה לנו בחופש הגדול. כל שנה אני דואגת מה נעשה בחופשה, איך נעסיק את הילדים, מה צריך כדי שבעלי יהנה ולא יתעצבן, שלא נריב, וכבר מעכשיו כבר אין לי כוח לזה". היא המשיכה ותיארה כיצד היא שוקדת על תכנית הטיול המשפחתי, בוחרת יעדים ומקומות לינה, אטרקציות, ומתייעצת עם חברים. בכל שנה, לפני הנסיעה, יושבת המשפחה ל"תיאום ציפיות", ובו כל בני הבית, מבוגרים וילדים, משתפים במה היו רוצים שיקרה בטיול.
"ואיך זה עובד לכם? התעניינתי. "לא בטוחה," השיבה המטופלת. "האמת היא שבסופו של דבר קורים כל מיני דברים, נחמדים ופחות נחמדים. הרבה חוזר על עצמו משנה לשנה, הריבים, הכעסים, התחושה של 'למה אני טורחת כל כך?'. הייתי רוצה שפעם אחת לפחות דברים ילכו חלק. למה זה כל כך קשה?!".
יכולתי לזהות בדבריה את המשאלה שרבים מאיתנו חולקים, שאם רק נשכיל לתכנן את הדברים, לתאם ציפיות, ולרתום למאמץ המשותף את כל בני הבית – או אז, נזכה לחוויה טובה ומענגת, מלאה בזכרונות נעימים.

באר המשאלות
המחשבה על חופשה משפחתית מזמינה ומעוררת בנו אסוציאציות ומשאלות. אמא, למשל, יכולה לדמיין את הניתוק משגרת יומה והשחרור מתפקידיה כמפרנסת, נהגת, מתאמת חוגים ופעילויות. אבא עשוי לפנטז על המרחבים ובילוי בחיק הטבע, או על העיר הסואנת והתוססת, בתי הקפה והמסעדות. הילדים יראו בעיני רוחם רצף בלתי פוסק של אטרקציות, דברי מתיקה, וחוויות מסעירות.
המשותף לכל המשאלות הללו הוא החיבור העז שלהם לצרכים רגשיים, לעיקרון העונג, והניתוק שלהם ממה שעשוי לקלקל את ההתאמה המושלמת לצרכים אלה.
הילדים, למשל, אינם מהרהרים בתורים ארוכים, בנסיעות ממושכות ומשעממות, וברעב שתוקף כשאין שום דבר טעים בסביבה. אמא לא תזכיר לעצמה שבמהלך כל חופשה היא עדיין נדרשת לתאם פעילויות, למצוא סידור שישביע את רצון כולם, ולהמשיך ולדאוג לאוירה טובה. ואילו אבא לא יעלה על דעתו את הפקקים, החוויה המתישה של הבדיקות בשדות התעופה, או הויכוח עם תחנת ההשכרה על הרכב שסיפקו.
ההורים והילדים שתיארתי, ושמייצגים את כולנו, אינם חסרי ידיעה לגבי המכשלות והקשיים הללו, ואינם מנותקים מהמציאות. הם נוטים באופן טבעי ולא מודע שלא לכלול את הפקקים, השעמום או הבלת"מים במשאלה שלהם לחופשה. חשוב להבין, שגם אם נכריח אותם לחשוב ולדון על אספקטים מציאותיים אלה (כמו בשיחת "תיאום ציפיות"), המשאלה הלא מודעת תשמר כפי שהיא, עם אותם חיבורים רגשיים עזים ואותן ציפיות לעונג.

המפגש עם המציאות
המצב המתואר אינו כשל של המערכת הנפשית. רחוק מכך - היכולת שלנו לשמר משאלה לא מודעת גם מול דרישות המציאות, מאפשרת חיבור לאובייקטים טובים, מענגים ומשביעים, ונותנת רוח גבית להשתוקקות, לתכנון תכניות ולמימוש שלהם.
המציאות, כדרכה, אינה מתחשבת במשאלה, ובאופן טבעי ורגיל, תייצר אכזבות. או אז תתעורר בנו תרעומת על מה שמקלקל לנו את העונג המושלם. אנו עשויים להאשים את עצמנו או את בן הזוג על שבחרנו בנתיב שהתגלה כפקוק, נכעס על הילדים שמשתעממים ורבים ביניהם, נזכיר להם שגם אבא ואמא צריכים להנות בטיול הזה, ונתאכזב מרה כשהמסעדה המומלצת סגורה לשיפוצים.
לצד החוויות הטובות והמהנות, האכזבות הן חלק בלתי נמנע, ויש לנו קושי עצום לקבל זאת. הדבר קשור בצורך שלנו בשליטה, בפיצול בין מה שטוב ומה שמקלקל את הטוב, ובחלקים אחרים של הארגון הנפשי שלנו. כדי להגן על עצמנו מאכזבה אנו עשויים לחסום גישה למשאלות (לא לצפות ולא להתאכזב), או לכבוש רגשות של תסכול וכעס (עד שזה מתפוצץ).

חיבור בזמן אמת
התמודדות טובה היא כזו שתאפשר הן את החיבור למשאלה, והן את ההכרה במגבלות שהמציאות מציבה בפנינו, מבלי שאנו מפצלים ביניהם. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו מגע עם הצורך הרגשי ואיננו מבטלים אותו, אנו יכולים להבין ולהכיל את התסכול של הילד המשועמם במושב האחורי, את הכעס של בת הזוג שלנו על הטעות בניווט, ואת הצער שלנו על התכנון שלא עלה יפה.
בעמדה נפשית זו איננו עסוקים בשיפוט או גינוי עצמי על התפנקות או "חיים בסרט". זוהי עמדה מבינה וחומלת, שאינה מתעלמת מהצורך, אך גם מכירה במציאות. או אז יתאפשרו הויתור וההשלמה עם האובדן, ולצידם גם התיקון.
התיקון יכול לבוא בדמות של יד מרגיעה שמונחת על הנהג שלצידנו, הצעה לסטות לכביש צדדי, לחפש מעדניה ולערוך פיקניק. תיקון יכול להיות החלטה לשבת לרגע על הספסל הקרוב, לתת מנוחה לרגליים עייפות, ולבצע "חישוב מסלול מחדש" של איך ממשיכים מכאן.
לעתים, כל שאנו צריכים הוא מרחב להתבוננות פנימה, ותחושה שנמצאים עימנו שותפים לחוויה, בכדי שהחיבור לטוב יתאפשר, ונוכל להמשיך אל הדבר הבא שמחכה מעבר לפינה.
איך נראית החופשה המשפחתית שלך? אולי גם לך יתאים לברר עם איזה משאלות תצא/י לדרך?
חופשה נעימה!

אני עוסק מעל ל-20 שנים באבחון וטיפול פסיכולוגי. בהכשרתי פסיכולוג קליני, ומתמחה בטיפול דינאמי למגוון הפרעות ומצבי חיים.
10/05/2017

אני עוסק מעל ל-20 שנים באבחון וטיפול פסיכולוגי. בהכשרתי פסיכולוג קליני, ומתמחה בטיפול דינאמי למגוון הפרעות ומצבי חיים.

טור ראשון בסדרה"החגים והתא המשפחתי"הפסח המתקרב עשוי לעורר בכל אחד מאיתנו רגשות מעורבים, התרגשות נעימה, ציפיה מהולה בחשש,...
10/05/2017

טור ראשון בסדרה
"החגים והתא המשפחתי"

הפסח המתקרב עשוי לעורר בכל אחד מאיתנו רגשות מעורבים, התרגשות נעימה, ציפיה מהולה בחשש, ולעתים עצבנות וחרדה לא מבוטלים. בקליניקה, מאפשרים לי המטופלים הצצה למורכבות של סיטואציית החגים, וביחוד, השפעתה על היחיד ועל המשפחה כולה.

http://www.evenshoham.co.il/articles/famaly/%D7%94%D7%97%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%97%D7%A5-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%94-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9C%D7%A8/

Address

Shoham
6081434

Telephone

+972523808233

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when פסיכולוג קליני דוד הלר posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram