16/04/2026
סיפור הלידה שלי בצל האזעקות- איך תכנית הלידה שלי ללידה ללא התערבויות התחלפה בשחרור, ונחת בתוך הסערה.
הייתה לי שאיפה – חלמתי על לידה טבעית, ללא התערבויות, על לידה פעילה ותנועתית בדיוק כמו שאני מלמדת בשיעורי היוגה שלי. אבל המציאות הישראלית תפסה אותי בממ"ד צפוף, כבר שבועיים לפני הלידה, והצירים תפסו אותי בלילה מלא אזעקות.
בתוך כל המתח הזה, הלידה שלי התקרבה. ניסיתי לנשום בתוך הממ"ד, צמודה לאוריקי בן השנתיים וחצי, רק שלא יתעורר מהכאב שלי.
היום למחרת עבר בין אזעקה לציר. ובלילה הבא כשהצירים התגברו, ההחלטה מתי לצאת הייתה מבלבלת: בין פחד שהאזעקה תתפוס אותנו בנסיעה לבית החולים ובין שהצירים המתחזקים וכואבים יתפסו אותי בממ"ד צמודה לבן שלי.
הגענו לאסותא, אבל נאמר לנו שאני רק בפתיחה 2. ברגע אחד חזרתי לתסכול מהלידה הראשונה שהייתה אינסופית. ב-3 לפנות בוקר מצאנו את עצמנו בתוך הרכב, מתברברים בין הפחד מהדרכים לבין הצירים שלא נותנים לי מנוחה.
הבוקר הגיע ואיתו הייאוש. הגוף שלי נחלש, הייתי מרוסקת מעייפות ובכיתי מכאבים. בערב, כשידעתי שאוריקי עומד להגיע, הבנתי שאני לא יכולה להעביר לילה 3 בלי שינה ובטח שלא יראה אותי במצב הזה.
היה לי קשה לשחרר מהתכנית המקורית, אבל בזכות התמיכה של בעלי והדולה שלי, הצלחתי ובחרתי באפידורל.
בחרתי להרפות מהכאב כדי להיות מסוגלת להיות נוכחת ומלאת כוחות ברגע הלידה. הבחירה הייתה שלי – ולא של הלחץ מסביב.
ב-8:40 ביום שלמחרת, אלה האהובה הצטרפה למשפחה שלנו.
לא כמו שדמיינתי – אבל בצורה הטובה ביותר שיכולתי לבקש 🥰
למדתי פעם נוספת על שחרור מהתכנון המקורי ולהתמסר למה שהרגע דורש, גם כשהכל מסביב רועש.
אשמח שתכתבו לי בתגובות 👇
מה היה הרגע שבו נאלצתן לשחרר את מה שתכננתן ללידה שלכן?איך מצאתן שקט בתוך הרעש?
אשמח לקרוא שיתופים שלכן❤️
