Nlpאביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב

  • Home
  • Israel
  • Tel Aviv
  • Nlpאביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב

Nlpאביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב אביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב NLP

שנה חדשה שיתוף חדש*חייבת להודות שסיכומי השנה לא באו לי בטוב.. הם הפכו לטרנד מעייף ולא כנה (במיוחד כשהם בעצם סיכום של כל ...
04/01/2023

שנה חדשה שיתוף חדש*

חייבת להודות שסיכומי השנה לא באו לי בטוב.. הם הפכו לטרנד מעייף ולא כנה (במיוחד כשהם בעצם סיכום של כל הפוסטר האינסטגרמי).

שנה שעברה התחילה עבורי כשפרסמתי את הפוסט על טראומות הילדות שלי. התגובות הפתיעו אותי כל כך ולמדתי כמה הכתיבה מרפאת ומנרמלת את כל מה שהסתרתי הרבה שנים.. זה עודד אותי לכתוב עוד.
האמת שמלבד התגובות זה גם עזר למונחים שמגיעים אלי להכיר אותי קצת יותר ולדעת איזו דרך עברתי.

כמו כל עסק עצמאי מתחיל, התחלתי לעקוב אחרי אנשי שיווק ולהקשיב להצעות שלהם.. כל הזמן שמעתי את אותן קולות: "חובה לכתוב כל שבוע ביום קבוע (אל תכתבי מהבטן.. תכתבי מהראש), שימי פילטר אחיד לכל התמונות שיהיה נעים בעין, צלמי רילס וסטורי..."
הבנתי שאם אני מקשיבה לקולות האלה אני הופכת לפס ייצור בתוך התעשייה הזאת ואני אראה ואשמע כמו כולם.
זה שיתק אותי! הפסקתי לכתוב..
בחודשים האלו הייתי עסוקה בלהיות מתוסכלת מהקולות האלה, ששכחתי לגמרי את עצמי, את מה שעושה לי טוב וממלא אותי מקצועית ונפשית.
אני רוצה ללמוד עוד, להקשיב להרצאות, לקרוא ובעיקר להקשיב לקולות טובים.

אז תחילת 2023 זה זמן מצויין להתחייב בפניי שאני חוזרת לכתוב! ואני אכתוב *רק* כשיש לי מה להגיד (ויש לי) ובעיקר כשזה ירגיש נכון ולא כי התפנה לי מקום ביומן לעוד מונחה.

אותנטיות היא ערך עליון עבורי והרשתות החברתיות איבדו מזמן את האותנטיות שלהם ואני איבדתי את האמון בהם. הכל מפולטר ומכירתי (אני הפסקתי להקשיב לאנשים שהמשפט שלהם מתחיל במילה 'קוד קופון').

בקליניקה הבנתי שיש אנשים שמאמינים שאותנטיות זו חולשה. אני מאמינה שזאת חוזקה כי הרבה יותר נעים לנשמה לחיות ככה.

ולכן אני מתחייבת בפניי לשאוף תמיד לאותנטיות 🌸
2023 התחלנו..

פוסט שכתבתי בדיוק לפני שנה ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות בנשים..
26/11/2022

פוסט שכתבתי בדיוק לפני שנה ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות בנשים..

מה יש לי להגיד ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים..

כשהייתי בת 8 אבא שלי ניסה לרצוח את אמא שלי. בקלות יכולנו להיות חלק מהסטטיסטיקה העלובה הזאת.
החיים בבית מלא פחד לתקופה ממושכת, נצרבים בכל איבר בגוף ועם זה גדלים, מתבגרים ומתנהלים בחיים. היו גם הרבה רגעים טובים בבית ולכן זה כל כך מתעתע, אולי שווה לחוות את הרגעים הרעים האלה בשביל קצת טוב??

אני זוכרת כשהייתי נערה, ההורים שלי יצאו לבילוי בערב ונשארתי לבד בבית. באופן אוטומטי פתחתי את הדלת הראשית ואת החלון האחורי לגינה. בית פרטי, בחוץ חשוך, הבית מואר, כל מי שעובר יכול לראות נערה יושבת לבד בסלון. המחשבה שגרמה לי לפעול כך היא "אם יקרה משהו, יהיה לי יותר קל לברוח". (עכשיו תסכימו איתי שאם אתם משאירים את הילדים שלכם לבד בבית, הבקשה הראשונה היא לנעול את הדלת ולא לפתוח לזרים). לקח לי כמה שנים להבין שהאוטומט שלי היה כך כי הסכנה מבחינתי היתה תמיד בתוך הבית.

שנים הייתי בטוחה שהתנהגות שלי כזאת כי אני בסך הכל "פחדנית", "חרדתית" ו"חסרת ביטחון עצמי" (וקיבלתי על זה גם אישור מהסביבה).. היום אני יודעת שאלו היו סימנים מובהקים של פוסט טראומה.

אני זוכרת את אותם הרגעים מאותו הערב.. איפה ישבתי, את רעש מגירת הסכו"ם שנפתחת, את הריצה לאמא והבריחה מהבית, יחפה עם פיג'מה. יושבות על ספסל ברחוב ומחכות.. את הלילה אצל דודה שלי שבהיתי על בת דודה שלי בזמן שהיא ישנה וכל כך קינאתי בה.. ובעיקר אני זוכרת את הבוקר למחרת שפחדתי לחזור הביתה כי ידעתי שהוא שם אחרי לילה במעצר. וואו.. כמה פחדתי.
אני זוכרת שאמא שלחה אותי לבית ספר באיחור וכתבה פתק למורה "אביבית לא חשה בטוב בגלל כאבי בטן".
אם רק המורה היתה יודעת למה באמת איחרתי, אם רק השכנים היו יודעים מה קורה בבית, אם רק המשפחה שלו שכן ידעה מה קורה בבית היתה עושה משהו...

כשגדלתי והתחלתי ללכת לטיפולים חשבתי שאם אדבר על זה, זה יעזור. שנים על גבי שנים של שיחות אבל החרדה לא עוזבת. רק שגיליתי את עולם התת מודע והnlp השינויים החלו לקרות. ההתמחות בטראומה חידדה והדגישה לי שלא משנה כמה עבודה נעשה על האמונות וההרגלים שלנו.. השינוי השורשי והעמוק יקרה כש"ננקה" קודם את הטראומות. השלב הבא מבחינתי הוא התמחות בילדים כדי שאוכל לעזור להם כבר בגיל צעיר לעשות שינוי ולגדול בעולם חזקים ובריאים יותר בנפשם..

ביום כזה, ליבי יוצא אל הילדים, אל חסרי הישע שלא יכולים להשמיע את קולם 💔

כמה מילים על הגדרת מטרה.. בפגישה הראשונה שמיועדת בעיקר להכרות, כשאני אשאל את המונחה "מה המטרה שלו?" לרוב התשובה תהיה: לש...
21/06/2022

כמה מילים על הגדרת מטרה..
בפגישה הראשונה שמיועדת בעיקר להכרות, כשאני אשאל את המונחה "מה המטרה שלו?" לרוב התשובה תהיה: לשחרר חרדה/למצוא זוגיות/ להיות עם יותר ביטחון עצמי/לחזור להיות כמו שהייתי לפני ש___ קרה.. ועוד
אחרי שנבין איך הוא ידע שהגיע למטרה, השאלה שלדעתי צריך לתת לה הרבה מקום וחשיבות היא- "מה יהיה הצעד הראשון או השינוי הקטן שידע שהוא בדרך להשגת המטרה?"

כולנו יודעים שאדם שרוצה לרדת 30 ק"ג במשקל יכול להחליט שה5 ק"ג הראשונים הם הצעד הראשון. אבל איך נותנים ביטוי כמותי לשינוי בביטחון עצמי, אושר, חוסן נפשי או שחרור מחרדה??
חשוב להבין מה הביטוי ההתנהגותי אצל אותו מונחה לחרדה, לביטחון עצמי נמוך.. בעצם, לכל דבר שגרם לו לבחור להגיע לקליניקה לעשות שינוי. כך נוכל להבין מה יהיו עבורו השינויים ה"קטנים" בדרך להשגת המטרה.

יש חשיבות עצומה לתת את את תשומת הלב לשינויים האלו.. להצלחות הקטנות:
*אנחנו חיים את החיים בקצב מהיר וכמעט ולא עוצרים לטפוח לעצמנו על השכם על הישגים והצלחות. אם תעצרו תחוו תחושת הצלחה.
*תחושת הצלחה יכולה לעלות את רמת המוטיבציה שלנו להמשיך לעבר ההצלחה הבאה.
*להפנים שעברנו דרך לעבר המטרה הגדולה ושיש בנו את כל המשאבים והיכולות כדי להשיג אותה.
*רובנו מתמקדים ב"מה לא הצלחתי" במקום ב"מה כן".. יש כאן אימון נפלא עבורנו בחשיבה חיובית.

תזכרו.. אנחנו כל החיים ב"תהליך", "בדרך ל.." אבל הדרך הזאת מלאה בצעדים קטנים שהם בעצם החיים 🤍

מונחה שהגיעה אלי לפני 6 שבועות עם חרדת נהיגה. היא נמנעה כמעט מנהיגה ואם כבר כן נהגה אז היתה נמצאת בדריכות וחרדה. בגלל הד...
29/05/2022

מונחה שהגיעה אלי לפני 6 שבועות עם חרדת נהיגה. היא נמנעה כמעט מנהיגה ואם כבר כן נהגה אז היתה נמצאת בדריכות וחרדה. בגלל הדריכות היא לא יכלה להקשיב לרדיו או לשוחח בטלפון.. בעצם כל דבר שיכול להסיח את דעתה מהנהיגה.
וזאת הודעה שקיבלתי ממנה אחרי המפגש השישי שלנו 🙏.
מרגש לראות את השינויים אצל המונחים ❤️
⭐אין סיבה לתת לפחד לנהל אותנו ואין סיבה לחיות בפחד ⭐

כמה מילים על חרדה אל מול ה"כאן ועכשיו".. חרדה היא פחד, פחד הוא רגש שמתייחס לעתיד.. למה שעוד לא קרה או למה שעלול לקרות (ע...
13/03/2022

כמה מילים על חרדה אל מול ה"כאן ועכשיו"..

חרדה היא פחד, פחד הוא רגש שמתייחס לעתיד.. למה שעוד לא קרה או למה שעלול לקרות (עוד דקה או בכלל לא). לא באמת משנה הסבירות שזה אכן יקרה, אם תסבירו לאדם שיש לו חרדה טיסה מה באמת הסבירות שהמטוס יתרסק.. זה לא יפחית לו את החרדה. אין הגיון מודע לחרדה.

לרוב כשחווים חרדה, מתחילים לפתח פחד מהחרדה עצמה... הפחד מהפחד. זה משפיע על ההתנהגות שלנו ואז מתחילים להימנע- יש כאלו שימנעו ממקומות ציבוריים, יש כאלו שימנעו ממפגשים חברתיים, מטיסות, מעליות, בתי קולנוע ועוד.. תלוי מה השורש של החרדה.

אצלי השורש היה ש"אני בסכנה", אז בכל מקום בעצם שעלול לקרות משהו (רמז.. בכל מקום) החרדה יכולה להגיע. לשמחתי הצלחתי איכשהו לא להימנע מחיי חברה נורמליים אבל עשיתי לעצמי מניפולציות מחשבתיות שאמורות להוריד את רמת החרדה. (באותם שנים לא ידעתי את השורש של החרדה והתסכול מההתנהגות הזאת שלי היתה גדולה מאוד). לדוגמה: הייתי בוחרת את מקומות הישיבה הצדדים בקולנוע או בתיאטרון, למקרה ש.. אצטרך לצאת מהר. בהופעות גדולות כמו בפארק הירקון הייתי בודקת איפה עמדת העזרה ראשונה והאמבולנסים ונעמדת בסביבתם, למקרה ש.. יקרה משהו בהופעה או שלא ארגיש טוב. תמיד העדפתי להיות עם אנשים ולא להישאר לבד, למקרה ש..
כל הזמן לחשוב על הסיכוי שיקרה משהו ולהרגיע אותו. אבל בתכלס.. גם כשהייתי שם (הופעה,קולנוע או עם מישהו), הייתי דרוכה יותר ולא איפשרתי לעצמי להשתחרר ולהינות.

במהלך השנים, כשכבר הייתי מטופלת עלה בי תסכול גדול על עצמי ועל החרדה. לא הבנתי למה היא מגיעה ולמה היא משפיעה עלי ככה. כעסתי על עצמי.. והייתי נוזפת בי ברגעי תסכול "מה עשית בזה שאת שומרת על עצמך מסכנות?? אז תגיעי לגיל 80 אבל תרגישי שחיית את חייך "ליד", לא חווית אותם במלואם.. רוב הזמן את פחדת. לא עדיף לחיות כמה שהגורל ייעד לנו (גם ככה זה לא בשליטתנו) אבל לחיות את החיים במלואם? פשוט להיות בכאן ועכשיו בלי לפחד מהעתיד?!
(היום אני יודעת, שלא משנה מה אגיד לעצמי במודע.. המחשבות בתת המודע הן החזקות יותר ואלו שמפעילות אותנו באמת).

אז מה זה אומר להיות ב"כאן ועכשיו" עבורי? להיות בנוכחות מלאה בהווה, לא לחשוב על מה עלול לקרות. נכון שהתרגול הרבה יותר קל כששורש החרדה לא מפעיל. אבל כשלבני האדם יש בין 50-70 אלף מחשבות ביום ורובן שליליות ומשפיעות עלינו פיזית במידה גדולה אז לא באמת צריך טראומה כדי להבין את החשיבות של התרגול הזה.

יש אישה אחת שעקבתי אחריה בשנים האחרונות היוותה עבורי השראה גדולה ומילותיה הולכות איתי כצוואה לחיים.. מירית הררי ז"ל. מירית דיברה על ה"כאן ועכשיו" לא מעט.. ממליצה לכם לצפות בסרטון האחרון שצילמה ולקחת איתכם להמשך החיים את המסר שהיא מעבירה ❤️

https://mobile.mako.co.il/news-israel/2020_q4/Article-78db3335ca44571026.htm

** בתמונה אני ביום הולדת 30 ברגע מושלם של "כאן ועכשיו"

כמה מילים על התמונות ברשתות החברתיות כ"פוסטר" וחרדה: ביולי 2013 טסנו לניו יורק ומקסיקו לירח דבש.השהות במקסיקו זכורה לי כ...
09/03/2022

כמה מילים על התמונות ברשתות החברתיות כ"פוסטר" וחרדה:

ביולי 2013 טסנו לניו יורק ומקסיקו לירח דבש.
השהות במקסיקו זכורה לי כאחת התקופות עם התקפי החרדה הקשים שהיו לי בחיים.
זאת בעצם היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שאני אמורה לעצור ולא לעשות כלום... פשוט לנוח ולהנות. אבל הגוף שלי, יותר נכון תת המודע שלי לא הכיר את זה - להירגע.

דמיינו שאתם נמצאים בתוך יער שאתם לא מכירים.. בלילה ואיבדתם את הדרך. כל החושים שלכם מתחדדים.. כל קול ורחש שנשמע ממרחקים מעורר אתכם. אם תראו צללית חשודה, הגוף נדרך והחושים מתאמצים יותר כדי לזהות האם זאת חיה (ואם כן, האם היא מאיימת עלינו) או סתם צללית של ענף . גם אם תתיישבו מתחת לעץ לנוח, תישארו עם עין אחת פקוחה..
רגועים.. אתם לא.

ככה התנהלתי רוב חיי כילדה (נערה ואישה).. אבודה בתוך יער.
מאז אותו מקרה בכיתה ג' (ועוד כמה דומים לו) נצרב ה"דיסק" שלי בחלק הזה במוח הידוע בשמו גם "תת המודע", שאני בסכנה תמידית ואני חייבת להיות דרוכה ומוכנה למקרה ש..
הייתי מומחית בזיהוי לפי הבעות פנים אם האדם מולי כועס/עצבני או מאוכזב, ולפעול בהתאם. לא אהבתי שעומדים מאחוריי, לא אהבתי את החושך (עדיין), למדתי להתאים את עצמי לסביבה, להתנחמד, לעשות הכל שיאהבו אותי.. האמנתי שזה מגדיל את הסיכוי שלי לשרוד. אבל תמיד נשארתי עם עין אחת פקוחה.

ביום יום הדריכות הרגישה טבעית.. תמיד יש משהו שבקלות אפשר להילחץ או לפחד ממנו. אבל כשהגענו למקסיקו הכל היה יותר מידי טוב... ואז הגיעה החרדה.
התקף חרדה אחרי התקף חרדה.. באחד אני מרגישה שאני עומדת למות ובשני שאני עומדת להשתגע. הראש לא מפסיק לעבוד והגוף מותש..

לא כל הימים היו כאלו.. היו ימים מושלמים שהצלחתי גם להנות, לצחוק ולאהוב ❤️
מבחינתי הירח דבש נשאר כזיכרון טוב וציון דרך לתחילת החיים המשותפים שלנו יחד.. ובעיקר הוכחה שבחרתי טוב כי הוא יכול להכיל את כל הדבר הזה.
מאחלת לי לטוס לחופשה ארוכה כזאת שוב ולסגור מעגל עם עצמי 🌅

אז תזכרו שלא משנה כמה התמונה תהיה יפה ומושלמת (אפילו אם היא אותנטית ולא מבויימת). תמיד יש מאחוריה סיפור.. והוא לא תמיד נוצץ.

💟בתמונה אחת אני מותשת בין התקפי חרדה על ערסל..
💟 בתמונה השניה אני בבריכה, מנסה ליצור לעצמי זכרון יפה למרות שבתוכי אני פשוט רוצה להעלם.

מה יש לי להגיד ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים..כשהייתי בת 8 אבא שלי ניסה לרצוח את אמא שלי.  בקלות יכולנו לה...
07/03/2022

מה יש לי להגיד ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים..

כשהייתי בת 8 אבא שלי ניסה לרצוח את אמא שלי. בקלות יכולנו להיות חלק מהסטטיסטיקה העלובה הזאת.
החיים בבית מלא פחד לתקופה ממושכת, נצרבים בכל איבר בגוף ועם זה גדלים, מתבגרים ומתנהלים בחיים. היו גם הרבה רגעים טובים בבית ולכן זה כל כך מתעתע, אולי שווה לחוות את הרגעים הרעים האלה בשביל קצת טוב??

אני זוכרת כשהייתי נערה, ההורים שלי יצאו לבילוי בערב ונשארתי לבד בבית. באופן אוטומטי פתחתי את הדלת הראשית ואת החלון האחורי לגינה. בית פרטי, בחוץ חשוך, הבית מואר, כל מי שעובר יכול לראות נערה יושבת לבד בסלון. המחשבה שגרמה לי לפעול כך היא "אם יקרה משהו, יהיה לי יותר קל לברוח". (עכשיו תסכימו איתי שאם אתם משאירים את הילדים שלכם לבד בבית, הבקשה הראשונה היא לנעול את הדלת ולא לפתוח לזרים). לקח לי כמה שנים להבין שהאוטומט שלי היה כך כי הסכנה מבחינתי היתה תמיד בתוך הבית.

שנים הייתי בטוחה שהתנהגות שלי כזאת כי אני בסך הכל "פחדנית", "חרדתית" ו"חסרת ביטחון עצמי" (וקיבלתי על זה גם אישור מהסביבה).. היום אני יודעת שאלו היו סימנים מובהקים של פוסט טראומה.

אני זוכרת את אותם הרגעים מאותו הערב.. איפה ישבתי, את רעש מגירת הסכו"ם שנפתחת, את הריצה לאמא והבריחה מהבית, יחפה עם פיג'מה. יושבות על ספסל ברחוב ומחכות.. את הלילה אצל דודה שלי שבהיתי על בת דודה שלי בזמן שהיא ישנה וכל כך קינאתי בה.. ובעיקר אני זוכרת את הבוקר למחרת שפחדתי לחזור הביתה כי ידעתי שהוא שם אחרי לילה במעצר. וואו.. כמה פחדתי.
אני זוכרת שאמא שלחה אותי לבית ספר באיחור וכתבה פתק למורה "אביבית לא חשה בטוב בגלל כאבי בטן".
אם רק המורה היתה יודעת למה באמת איחרתי, אם רק השכנים היו יודעים מה קורה בבית, אם רק המשפחה שלו שכן ידעה מה קורה בבית היתה עושה משהו...

כשגדלתי והתחלתי ללכת לטיפולים חשבתי שאם אדבר על זה, זה יעזור. שנים על גבי שנים של שיחות אבל החרדה לא עוזבת. רק שגיליתי את עולם התת מודע והnlp השינויים החלו לקרות. ההתמחות בטראומה חידדה והדגישה לי שלא משנה כמה עבודה נעשה על האמונות וההרגלים שלנו.. השינוי השורשי והעמוק יקרה כש"ננקה" קודם את הטראומות. השלב הבא מבחינתי הוא התמחות בילדים כדי שאוכל לעזור להם כבר בגיל צעיר לעשות שינוי ולגדול בעולם חזקים ובריאים יותר בנפשם..

ביום כזה, ליבי יוצא אל הילדים, אל חסרי הישע שלא יכולים להשמיע את קולם 💔

Address

תל אביב-יפו, תל אביב, ישראל
Tel Aviv

Telephone

+972544910555

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Nlpאביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to Nlpאביבית דודאי סולומון - שחרור טראומה וחרדה ב:

Share