04/12/2025
פעם בחזרה למופע, נתתי משימה לרקדנית שעבדתי איתה. ביקשתי ממנה שתלך, תרד אל הרצפה ותקום ממנה ותוך כדי שתעצור בכל מיני מקומות בדרך. שמתי לב שיש רגעים שהיא אף פעם לא עוצרת בהם, למשל כאשר היא עומדת על רגל אחת והרגל השניה מעט לאחור. כששאלתי אותה על זה, היא ענתה שהפוזיציה הזו מזכירה לה ערבסק (תנועה מבלט) ושהיא לא מרגישה בנוח לעצור שם. מעניין, חשבתי לעצמי, בשבילי זו רק עוד פוזיציה, סתם רגל לאחור.
מה שאנחנו חושבים, איך שאנחנו תופסים את עצמנו או פעולה כזו או אחרת, משפיע על מה שאנו מאפשרים לעצמנו לעשות. לפעמים המחשבות האילו, התפיסות האילו שלנו הן לא מודעות, לא גלויות לנו. כשמתעמקים בזה מבינים שחלק ניכר מהמגבלות הן בכלל לא בגוף או בתנועה, אך במחשבה עליהם שהופכת את התנועה לקלה או כבדה, לרכה או נוקשה, לזורמת או תקועה, לאפשרית או בלתי אפשרית בכלל. לפעמים האתגר הוא ללמוד לגשת אל התנועה ממקום אחר, עם מחשבה אחרת, עם תשומת לב אחרת. להשיל ממנה את אותן הנחות, פחדים, ציפיות שעלולים להגביל אותה ולהתחבר אליה מנקודת מבט שונה.
שיעורי פלדנקרייז הם פלטפורמה מעולה להתבוננות שכזו. להבחין ביחסים בין איברי הגוף בתנועה, במחשבות, הרגשות והתחושות שהיא מביאה. לשאול האם אותם קשרים בין איברים, בין תנועות ומחשבות, חייבים תמיד להיות כך, ומה היה יכול לקרות אם הייתי פורמת אותן לרגע אחד. אילו אפשרויות חדשות היו נפתחות בפני. ולהתנסות. ולהמשיך להתנסות. ולבחור כל רגע מחדש.
למידע נוסף על השיעורים ביפו ואונליין כתבו לי בתגובה.
בתמונה: ערבסק או רגל מושטת לאחור
#שיטתפלדנקרייז