06/02/2025
היום תלמיד הגיע לסשן פרטני בפלדנקרייז עם מתח בצוואר. ביקשתי שישכב על הגב והנחתי שני גלילים מתחת לברכיים ולקרסוליים.
גלגלתי את הגלילים למטה ולמעלה במטרה לסייע לאגן להישען קצת יותר טוב על המיטה. גלגלתי את הראש והרמתי אותו מעט בכדי להרגיש מה שוקע אל המיטה, על מה הוא נשען כשהראש מתרומם. גלגלתי את האגן והקשבתי לאיך התנועה משפיעה על הצלעות, על החזה, על השכמות.
פעלתי מתוך המחשבה שאם הקשר בין הראש אל האגן יתבהר, אם תנועה של קצה אחד של עמוד השדרה תהדהד גם בקצה האחר, שרירי הצוואר יוכלו להרפות - ״יבינו״ שיש מי שתומך בראש ושהם לא צריכים להחזיק כל כך חזק.
בסוף הסשן ביקשתי מהתלמיד לקום וללכת ושאלתי איך הוא מרגיש, האם הוא מבחין במשהו שונה. הוא אמר שהוא מרגיש קל יותר, שהכל הולך יחד בהליכה, שהוא מרגיש מעין אופוריה כללית כזו. הוא הוסיף שברגעים בהם הנעתי את האגן הוא הרגיש בפעם הראשונה איך תנועת האגן מניעה את הראש, איך הראש מחובר אל האגן.
הוא ביקש לדעת מה עושים עכשיו. איך משמרים את אותו קשר וחיבור כדי שלא יברח. שיתפתי אותו ברגע משמעותי שחוויתי במהלך קורס המורים שלי לפלדנקרייז.
בזמן שיעור אישי עם המורה שלי, אילת, היא הרימה את הראש שלי ובפעם הראשונה הרגשתי איך האגן צונח, איך הראש לא נשען על החזה, על חוליות גבוהות של עמוד השדרה כפי שהכרתי, אך איך הוא יכול להישען על האגן עצמו, על חוליות הרבה יותר נמוכות. רגע שלעולם לא אשכח.
כאשר אנחנו חווים חוויה עוצמתית, חדשה, מטיבה. חוויה בה מתרחש חיבור חדש, תובנה, היא נרשמת בגוף, במערכת העצבים, בזיכרון, בתודעה. זה לא אומר שהיא הופכת מיד לדבר קבוע. זה כנראה לא הטבע של התחושה. תחושה מטבעה משתנה בהתאם להקשרים ולנסיבות, אי אפשר להחזיק אותה. עצם הניסיון ישנה אותה.
ברגע שחווינו חוויה מטיבה, אנו לומדים על עצם קיומה. לומדים שאפשרי לחוש את אותו החיבור, את אותה תחושה נעימה. החוויה הזו של אפשרות חדשה, היא זו שתלווה אותנו ותוביל אותנו אולי לחפש אותה שוב ואף תפתח מגוון אפשרויות נוספות לתנועה. אפילו את האפשרות להעביר אותה הלאה לאדם אחר.
