28/10/2024
זה לא מפריע לך שאתה סמוק?
אני והאסטיסטנית שלי
נשארנו לסגור את הסטודיו אחרי המפגש הראשון.
"וואלה, לא ממש שמתי לב," עניתי.
אני פשוט לא מתעסק בזה.
יש לי משימה כאן.
אחריות.
אני עסוק מדי בלחיות את החיים שאני רוצה לחיות.
בדרך הביתה,
חשבתי על הפער העצום בין מי שהייתי לפני כמה שנים –
משקיע מלא מאמץ,
עושה הכל כדי למנוע מהסומק להגיע
רק לא להרגיש חרדה ופחד.
משוכנע שחייבים להרגיש צ'יל כל הזמן
בטוח שאפשר לשלוט בסימפטומים וברגשות.
אבל כשחיים ככה – פשוט לא חיים.
זה כמו לחתום על עסקה עם השטן:
עושה הכל כדי לא להרגיש את התסמינים והרגשות.
נמנע, ממציא טריקים ושטיקים.
אבל הכל במחיר כבד מאוד
ויתור על החיים שאת.ה באמת רוצה לחיות.
עסוק מדי בהתגוננות.
המהות של הקורס שלי היא בדיוק זה.
רוצה חופש? חופש אמיתי?
תתחיל מלוותר על הצורך
ב-"להרגיש בנוח מול קהל"
וה-"אסור לי להיות לחוץ ואסור תסמינים"
הרצון לשלוט הוא שמחזיק אותנו במעגל הזה.
וקלטו את המיינדפאק:
נגיד והבנו שהניסיון לשלוט בתסמינים וברגשות
הוא זה שמשמר את הפחד ואת החרדה.
אנחנו אומרים לעצמנו:
"אני אקבל את הפחד והתסמינים כדי שהם יעלמו"
חושבים שזה יעבוד?
אז זהו… שלא בטוח
כי שוב, אנחנו עושים משהו כדי להיפטר מהלא נעים,
עדיין נאבקים, עדיין מנסים לשלוט.
וזה מתסכל בטירוף.
"הנה, אני מקבל את זה! למה זה לא עובר?!"
אז קבלה אמיתית זה לא להיות מאושר החרא הזה.
כמו עקיצת יתוש – לא נעים, מורגש.
אבל אם נגרד, ואפילו נחווה אורגמת גירודים
זה רק יחמיר. אז נותנים לזה להיות,
מקבלים את זה.
קבלה אמיתית זה התשובה ל:
האם אתה מוכן לקבל אותי כמו שאני
ללא תנאים וסייגים.
קבלה אמיתית זה להוביל קבוצה של 15 אנשים
שבאים בפעם הראשונה להתמודד עם פחד קהל.
להרגיש את המתח באוויר, וגם בגוף וגם בראש
ואת הרצון לגרד את הפצע ולבחור בעצמי
לבחור להיות נוכח, לבחור בחיים שאני רוצה לחיות.
וזה מורכב, כל הסיפור הזה.
וזה טוב שזה מורכב.
כי מעטים מוכנים לעשות את הצעד הזה.
זה מה שהופך את החופש הזה ליקר כל כך –
חופש אמיתי.
קיצר מחזור מספר 9 יצא לדרך.
