17/04/2026
על לדעת שאנחנו לא יודעים כלום.
סוקרטס לא הצליח להבין למה כולם טוענים שהוא האיש הכי חכם באתונה, לקח לו זמן להבין שהוא היחיד באתונה שיודע שהוא לא יודע ושכולם חושבים שהם יודעים.
בעידן של אינפורמציה חופשית לכל מבקש ובמהירות הקלדה- מאוד קשה להודות בעובדה שאנחנו לא באמת יודעים כלום. אנחנו רואים את זה מסביבנו כל הזמן! פוליטיקאים, שדרנים ופרשנים, אנשי מקצוע, יוצרי תוכן, קונספירציות. גם אני בעצמי חוטא בכך לא מעט.
מה היה קורה אם היינו מודים בכך שאנחנו לא יודעים כלום?
אולי ניתן למצוא תשובה אפשרית בדפי ההיסטוריה- באמצע המאה ה16 קם אחד בשם קופרניקוס שמערער את עצם הקיום המערבי, וטוען כי אנחנו לא חיים בקיום אגו-צנטרי, אלא בשולי הקוסמוס. גלילאו אישר זאת סופית כאשר לראשונה הפנה את הטלסקופ אל הירח וראה גוף דמוי כדו״א.
המהפכה הקןפרניקאית הפכה את תודעת האגוצנטריות לתודעת ה״מי אני? מה אני?״ וערערה את כל תפיסת עולמם של אירופה.
מה שהחל בהדרגה את התפתחות המדע והמחקר האמפירי, שאיפשר התפתחות טכנולוגיות ואת המהפכה התעשייתית.
באותו זמן, שולשלת מינג בסין, חיו במחשבה שהם הבינו את כל סודות היקום, כולם צריכים לבוא ללמוד מהם, לסחור מהם- הם יודעים הכל.
הם גם קראו לעצמן ״המדינה התיכונה/מרכזית״. הם נמצאים במרכז!
האמאמא של האגוצנטריות.
אך ב1849, במלחמת האופיום הראשונה (מסתבר שפעם נלחמו על סמים)
קלאש בין הצי הבריטי, עם טכנולוגיות מלחמה מתקדמות, לבין הצי הסיני
מותיר עד סין על הברכיים- ומראה לעולם עד כמה היא חלשה.
שם מתחיל מה שבסין מכנים ״100 שנים של השפלה״, עד עליית הקומוניזם לשלטון שמחליט לשים סוף להשפלת המערב.
בזמן שבמערב הבינו שאנחנו לא יודעים כלום- ויש עוד כלכך הרבה לגלות
נוצרה מהפכה של התפתחות תודעתית, מדעית וטכנולוגית
בסין נתקעו בתודעה אגוצנטרית כזאת גדולה שעד היום הם משלמים עליה.
אך אני לא טוען שביטול עצמי מוחלט הוא המפתח להצלחה ולשגשוג.
העולם לא שחור או לבן, וכמי מי שהתחנך על הבנת היין והיאנג- אני מבין שמשחק בין הקטבים הוא מה שלי עושה טוב.
מסופר על רבי חסיד גדול שהיה מורה לתלמידיו להחזיק תמיד בכיסיהם 2 פתקים:
1. בכיס הימיני- ״בשבילי נברא העולם״
2. ובשמאלי- ״ואנוכי עפר ואפר״
אולי כשנתחיל להנחיל ערכי צניעות ויושרה בינינו
נצליח להקים חברת מופת
