22/06/2024
השבוע התקיים כנס "שדרות-איכילוב", עליו עבדנו כל כך קשה בחודשים האחרונים. אני כל כך גאה בתוצאה - מאות אנשי טיפול מכל הארץ ומהעולם, התכנסו דווקא בשדרות, בירת החוסן, כדי ללמוד יחדיו איך לסייע לנפשות השסועות הרבות כל כך בארצנו.
הנאום שלי היה קצר, ועסק בניתוקים שלנו, המטפלים.
מצרף אותו כאן, עם כמה תמונות מהאירוע.
"המומחית לטראומה דר צביה זליגמן אומרת שטראומה היא קודם כל חוויה של תקיעות.
ואני חושב הרבה על המשפט הזה. ושואל את עצמי מה היא אותה תקיעות. הרי כדי להיות תקוע, צריך להיות בין משהו למשהו. אנחנו הרי נתקעים בין דברים.
וכשחשבתי על הנאום הזה, הקצר, ומה אני רוצה להגיד, קפץ לי מיד לראש נושא הכנס, שבוער בי, בכולנו - חיבורים. כי זה כנס של חיבורים.
אבל חיבורים , בין מה למה בעצם??
ואולי רק אולי, אנחנו ולא רק המטופלים שלנו קצת תקועים. בהיפך של החיבורים. בניתוקים.
קהל מטפלים יקר, בואו נעזוב רגע את המטופלים שלנו. בואו נדבר עלינו. על הניתוקים שלנו.
תחשבו כמה סיפורים שמעו האוזניים בחדר הזה. כמה לבבות פה רעדו, כמה דמעות פה הוחנקו. וכדי להמשיך ולשבת בחדר אנחנו חייבים קצת לנתק. תחשבו על ליל הטילים האיראני, ארמגדון בפתח, וכדי להמשיך אנחנו חייבים קצת לנתק. תחשבו על החטופים, שכל כך קרובים וכל כך רחוקים. לנתק. תחשבו על העובדה שאנחנו חיים פה, בארץ השסועה הזו- מגדלים פה ילדים, אנחנו חייבים לנתק.
בואו נשאל היום באומץ. איזה מחיר אנחנו משלמים על הניתוקים שלנו. האם כולם באמת הכרחיים, ואולי - רק אולי - לא רק המטופלים שלנו תקועים, אלא גם - קצת אנחנו.
אני מאחל לי ולכם בכנס הזה, קצת להתחבר. אני מאחל לנו כנס של תנועה ולא תקיעות. אנחנו חייבים את זה למדינה שלנו. לילדים שלנו. למטופלים שלנו. וכן גם לעצמנו".
איכילוב - המרכז הרפואי ת״א