12/11/2025
התראה חשובה להורים ולאנשי חינוך: לא כל קושי קשבי הוא הפרעת קשב, במיוחד לאחר חירום מתמשך.
חווינו שנתיים של אזעקות, לחימה, חוסר ודאות ושינויי שגרה. למצב חירום ממושך יש השפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות רבות, עלינו כמבוגרים, ועל כמה וכמה על ילדים ונוער.
גם עכשיו, כשהמציאות קצת רגועה יותר, הרבה מהם עדיין מתנהלים עם מערכת עצבים דרוכה ומוח שמתקשה לעבור ממצב חירום למצב של ריכוז ולמידה. ההתנהגות יכולה להיראות דומה מאוד למאפיינים של הפרעת קשב: חוסר שקט, מעבר מהיר בין משימות, קושי להתרכז, התרגשות יתר, עייפות או חולמנות, שכחנות, רגישות לרעשים.
אבל כאן חשוב לשים לב:
לא כל מה שנראה כמו ADHD (הפרעת קשב) הוא באמת ADHD
בחלק מהמקרים מדובר בתגובה טבעית למתח מתמשך, או לתקופה של מעבר בין מלחמה לשגרה.
כשגוף ונפש היו דרוכים הרבה זמן, לוקח זמן לחזור לאיזון. ההתנהגויות של ילדים בתהליך התאוששות מחירום עשויות להידמות מאוד להתנהגויות שמאפיינות הפרעת קשב.
חשיפה למצב חירום מתמשך או טראומתי, אשר נחווה כאיום קיומי או הישרדותי עשוי להשפיע בכמה אופנים:
1. דריכות יתר (Hyperarousal)
מחקרים במצבי חירום מתמשכים מראים עלייה בפעילות של המערכת הסימפתטית (מערכת "הילחם או ברח").בדריכות גבוהה הילד עלול להיראות:
• חסר שקט
• מגיב מהר מדי
• קופץ מכל גירוי
• מתקשה לשבת ולהתמקד
ביטויים אשר עשויים להיות מאובחנים בשוגג כהפרעת קשב בעלת ביטויים היפר אקטיביים/ אימפולסיביים.
2. ניתוק (Dissociation) והאטה של מערכת העיבוד
כאשר הגוף מוצף או מותש מעוררות יתר, חלק מהילדים עוברים למצב של “כיבוי חלקי”.
זה יכול להיראות כ:
• חולמנות
• איטיות
• קושי לעקוב בכיתה
• שכחנות
• תזוזה איטית בין משימות
מאפיינים אלו עשויים להידמות לביטויים אחרים של הפרעת קשב אולם במקרה זה המקור יהיה על רקע החשיפה לחירום מתמשך או לטראומה.
בנוסף, קיימים מחקרים שמצביעים על כך שסטרס ברמה גבוהה וממושכת (וגם תגובה פוסט טראומתית) יכולים להשפיע על פגיעה ביכולת קוגנטיביות מסוימות הקשורות בזיכרון ועיבוד המידע.
אז מה ההבדל בפועל?
הפרעת קשב וריכוז מתייחסת לדפוס נוירולוגי יציב ומולד שיופיע באופן עקבי ובסביבות שונות. מנגד, במצב של סיפמטומים שהמקור שלהם הוא דחק/ סיום של חירום ממושך/ חשיפה לאירועים טראומתיים נצפה ל:
- יופיעו לאחר תקופה מאתגרת
- תנודתיים, לרב יעלו בעקבות רמז/ טריגר ( מודע או לא מודע) של הילד/ המתבגר
- יעלו בעקבות עומס רגשי ויופחתו כשיש יציבות ותחושת ביטחון.
- יכולים להוית מלווים בסימפטומים גופנים ודריכות יתר לסביבה
ומעבר לכך, לפעמים זה יכול להיות שילוב. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים לבטא את הסימפטומים באופן הרבה יותר 'קיצוני' לאחר שנתיים כאלה וילד ללא הפרעת קשב עשוי להיראות ככזה רק בגלל שהמערכת שלו לא נרגעה מהעומס הרגשי והעצבי שהופעל עליה.
זו בדיוק הסיבה שבתקופה הזו קיים סיכון מוגבר לאבחון יתר ולאבחון שגוי של הפרעת קשב.
לקראת אסיפות ההורים, בבקשה זכרו את ההקשר שבתוכו מתקיים המרחב הלימודי. הטיפול והצרכים של ילדים ונוער שמפתחים את הסימפטומים שאינם ממקור של הפרעת קשב שונה מאוד.
ממליצה לבדוק:
• האם הקשיים הופיעו רק בשנתיים האחרונות?
• האם הם מתגברים כשיש שינוי, רעש או עומס רגשי?
• האם יש דריכות/הימנעות/שינה לא יציבה?
• האם ההתנהגות משתנה כשיש סביבה רגועה?
• האם המורה/ההורה רואה “גלים” ולא קו ישר?
וזכרו, גם במקרה שהמקור לקושי נובע מחשיפה לאירוע טראומתי או דחק, יש הרבה דרכים להקל ולטפל וחשוב להיות ערניים לכך, לא תמיד הילדים ( ואף המתבגרים) יוכלו לתת לכך את המילים המתאימות או להבין שזו הסיבה לשינויים שהם חווים.
נועה אופרמן אבידר
