05/11/2025
אני בעבודה.
כוס קפה שלישית להיום.
מחייכת כאילו הגוף שלי לא קורס.
יש ימים שאני קמה עייפה עוד לפני שהיום בכלל התחיל.
העיניים נפקחות -
אבל הגוף לא באמת מתעורר.
אפילו אם ישנתי שמונה שעות,
אני קמה עם כובד בגוף וערפל בראש,
כאילו כל השרירים שלי נושאים משקל שלא שייך לי.
“הכול בסדר איתך?”
הבוס שואל, לא מרימים מבט מהמיילים.
“כן… פשוט לא ישנתי טוב,” אני עונה.
אבל האמת?
אני מתפרקת מבפנים.
אני מתפקדת - עובדת, מחייכת, עונה,
אבל בפנים אני נלחמת לא לקרוס.
יש בי פחד עמוק –
שאם אני אפסיק “להחזיק” לרגע,
הכול יתפרק.
וכאן,
איפשהו בין עוד ישיבה לעוד קפה,
אני מבינה משהו:
הגוף שלי לא עייף, הוא מוצף.
הוא לא חלש - הוא מגן עליי.
כשמערכת העצבים שלך נשארת על “דריכות” יותר מדי זמן,
הגוף לא מבדיל בין לחץ בעבודה לבין סכנה אמיתית.
הוא נכנס למצב הישרדות,
וממשיך לייצר אדרנלין וקורטיזול -
עד שכל המערכת נשחקת.
העייפות, החרדה, הנפיחות, חוסר השקט -
אלו לא תקלות.
אלו אותות מצוקה ביולוגיים ורגשיים.
הגוף שלך לא מנסה להרוס אותך
הוא מנסה להציל אותך.
וזה הרגע שבו מתחיל הריפוי האמיתי.
לא דרך עוד קפה, תוסף או דיאטה.
אלא דרך שפה אחרת.
שפה שבה את לא נלחמת בגוף שלך -
אלא לומדת לתקשר איתו.
אני רעות דורי -
נטורופתית | גוף -נפש – מדע.
אני עוזרת לאנשים שחיים על “תפקוד אוטומטי”
לשבור את מעגל הסימפטומים,
להחזיר את הוויסות למערכת,
ולחוות שוב שקט, אנרגיה ובהירות.
כי כשהגוף שלך נרגע,
הנשימה חוזרת,
והחיים חוזרים לנוע.
אם הרגשת שאני מתארת אותך – זו לא מקריות.
זה הגוף שלך מזכיר לך שהגיע הזמן להבין אותו אחרת.
שלח/י לי הודעה עם המילה “גוף”
ונגלה יחד מאיפה מתחילים.
רעות
