13/11/2025
פגשנו את אלה (שם בדוי) יושבת ברחוב, אנחנו מכירים אותה טוב וניגשנו לשאול לשלומה.
התחלנו עם כוס מים, ובקול מהוסס היא אמרה שיש לה משהו ‘שם למטה’ שהייתה רוצה להראות לנו, אבל אין לה אפשרות כאן באמצע הרחוב...
ניסינו להציע לה להיכנס לאחת הסמטאות ולייצר מגן כלשהו, שיאפשר מעט פרטיות לבדיקה רפואית.
באופן מאוד לא צפוי ומפתיע, אלה פתחה תיק שעלו ממנו ניחוחות של כביסה של בית והוציאה ממנו סדין (זה שבתמונה). בשברירי השנייה שבהן אלה פרסה את הסדין מעלינו, האוויר התמלא ריח נקי, שלא אופייני לרחוב, ואני דמיינתי לעצמי את הבית שבו כובסו הבגדים והסדינים שבתיק. חשבתי על הנוכחות שלו ועל ההיעדר שלו בחיים שלה.
אבל לא היה לי הרבה זמן לחשוב, כי תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מתכופפת יחד עם ויקה, האחות הנפלאה, מתחת לסדין ואלה החלה להפשיל את בגדיה. בדיקה רפואית מתחת לסדין זה לא המקום הכי נוח או בטיחותי, אבל ניתקתי מחשבות וחששות וחזרתי להתמקד בתפקיד שלשמו הגעתי.
הבדיקה הייתה קצרה, אלה קיבלה כמה הנחיות להמשך וסיימנו את המפגש בטיפול בדלקת בדרכי השתן, והגילוי שלאנטיביוטיקה מונורול יש טעם של זיפ (האבקת מיץ של עלית).
כשחזרתי הביתה, נשארתי עם מחשבות על בית חם וכביסה... מחשבות על עטיפה וחום.... כאב... צער... ותקווה שאולי הצלחנו להקל במעט, ולהחזיר שמץ אנושיות במקום הכי נמוך בתל אביב.
ד״ר מיכל פלומבו, רופאת משפחה מתנדבת בעמותה
