20/05/2026
מאז שאני זוכרת את עצמי, העיניים שלי אף פעם לא היו באמת מרוצות ממה שהן ראו…
והיום, למרות שאני יודעת שתמיד היו לי רגליים עבות, אני מתגעגעת להיקף המותניים הדק שהיה לי,
לבטן ההדוקה שכל כך אהבתי ואפילו קצת השווצתי בה.
התרחבתי. השתניתי.
ולפעמים זה עומד בדרכי.
שיעורים אנחנו מקבלים מהמקומות הכי לא צפויים.
הבת שלי ליה נפצעה בדצמבר.
מבחורה שחיה במהירות האור, מתניידת בקלילות ממקום למקום על אופניים -היא הפכה בבת אחת למוגבלת בתנועה.
היא הייתה צריכה שימחה, עשייה
במקום לשקוע בייאוש -היא החליטה להגשים חלום ישן,
קורס תקלוט.
למרות הפחד מהעמידה הממשכת
למרות החששות, היא לא וותרה וסיימה את הקור
ואתמול היא הרימה את הרחבה במסיבת הסיום.
והמסקנה שלי מכל זה היא:
קחו את מה שיש לגוף שלכן להציע - גם אם הוא שונה ממה שהכרתן.
שימו רגע את הביקורת בצד.
תנסו להכיר את הגוף מחדש.
להקשיב למה שהוא מבקש מכן.
ואז… צאו לרקוד איתו.
הנה ליה על עמדת התקלוט - משוקמת.
