04/07/2025
משתפים כאן פוסט מיוחד של שיראל המהממת, מטופלת שנכנסה לנו עמוק ללב:
שמי שיראל גבאי, אני בת 25 מרעננה ואני נפצעתי בנובה.
שרדתי במיגונית ״המוות״ בצומת בארי, אחת מהמיגוניות הגדולות שבהן המחבלים תקפו, במשך 7 שעות, ללא מים, הגנה, מחסה או כלי נשק לתגובה. היינו בסביבות ה-30 איש בתוך המיגונית ולאחר שבע שעות, כשחולצנו על ידי הגיבורים עמית ומוטי עזרא, יצאנו 12 בחיים.
לאחר הכניסה הראשונה של המחבלים לתוך המיגונית, הפעם הראשונה מני רבות, נותרתי עם פצע ירי פתוח. הכדור פגע בברך שמאל שלי, כשישבתי עם רגליים מכופפות וכיסיתי את הראש בעת התקיפה. הכדור שבר את שלושת עצמות הברך ופגע בסחוס האחורי.
במשך 7 שעות ישבתי בתוך המיגונית עם פצע הירי, וכל פעם שהתקרבו מחבלים העמדנו פני מתים. הייתי צריכה להיות שקטה למרות הכאבים המתגברים משעה לשעה.
כשחילצו אותנו, פוניתי לסורוקה, ומשם הועברתי לאיכילוב, הבחירה הכי טובה שאמי יכלה לעשות. הבחירה הזאת, בסופו של דבר, הובילה אותי אל סאם חמיס, שבזכותו אני במצב הנוכחי שלי.
אני לא הייתי, ועדיין לא, מקרה רגיל. זו לא רק עוד פציעה. דבר ראשון, זו פציעה שנגרמה מקליע שיצר ריסוק בעצמות הברך שלי, דבר שישפיע עליי כנראה לכל החיים. ודבר שני, בפציעה שלי יש טראומה פיזית. אחרי שבמשך שעות ניסיתי להגן על הרגל שלי ופחדתי מכל נגיעה או תזוזה של האנשים שיושבים לידי, שידעתי שיגרמו לי לכאב בלתי יתואר, הפחד הזה המשיך איתי לאורך כל תקופת השיקום, ועד היום הוא עדיין תופס מקום בפיזיותרפיה וברגל שלי.
בשיקום, לא יכולתי שיגעו בי, הרגל שלי התכווצה וננעלה בכל פעם שרצו לעבוד איתי על טווחים, עניין שהיה מאוד קריטי בזמן. הגענו למצב שרצו שאקח כדורים חזקים מאוד כדי שאצליח להרפות ולתת להם לטפל בי, והגענו לנקודה שכבר שקלו לוותר על התהליך איתי, כי הרגישו שאין התקדמות. כל זה בתוך חודשיים של טיפולים קשים מאוד, פיזיים ומנטאליים, טיפולים שאני באמת מנסה לשתף פעולה והגוף לא מאפשר.
בשלב הזה הגעתי לסאם חמיס, בהמלצתה של הפיזיותרפיסטית שהייתה לי. בדרכו הייחודית, הוא הצליח להגיע אליי.
בדם, יזע ודמעות, עבודה קשה ומתמדת 24/7 (באמת), 6 שעות של טיפולים/אימונים ביום, הצלחנו להגיע ללא יתואר. למרות כל הכאבים, הפחדים, האתגרים הנפשיים והפיזיים, אחרי מעקב 24/7 של סאם על התהליך וההתקדמות שלי, אחרי אינספור הודעות של תזכורות ובדיקות שלו עליי, והודעות תיעוד של התהליך שלי ועדכונים שוטפים, הצלחנו להגיע לטווחים בברך שלא חלמנו עליהם בכלל.
*המשך בתגובה הראשונה*