שמי דפנה אונגר, בת 54, נשואה לעודד, אם לששה ילדים בוגרים, וסבתא לתשעה נכדים.
אני מלווה יחידים ומשפחות שעוברות משבר על רקע רפואי, כתוצאה ממחלה של אחד מבני המשפחה.
יש לי ניסיון של 20 שנה בתחום החינוך, בניהול תיכון ובהדרכת צוותים.
בהכשרתי אני בעלת M.A. בחינוך, מאוניברסיטת בר אילן, מאמנת בכירה, חברה בלשכת המאמנים ומדריכה מקצועית מאמנים במסגרת הארגון ועוסקת בהנחיית קבוצות.
עד שנת 2007 הייתי מנהלת תיכון , עם תואר שני בחינוך ובדרך לדוקטורט.
הייתה לי תוכנית ברורה איך יראו חיי המקצועיים הלאה, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
בשנה זו עברתי משבר, כשבתי הבכורה שהייתה אז בת 22 חלתה בסרטן.
קשה להסביר במילים את השנה המטורפת שעברנו: בדיקות, טיפול אינטנסיבי, תופעות לוואי. וההשלכות של כל זה: על הילדים האחרים, העבודה והזוגיות.
לראות את הבת שלי סובלת כל כך בלי לדעת אם היא בכלל תצא מזה – היה קשה מאד.
בשנה שאחרי המחלה לקחתי חופשה מהעבודה.
המורכבות של התקופה טלטלה אותי, וגרמה לי לשינוי בתפיסה. פתאום ידעתי שאני לא רוצה לחזור לניהול, ולעבודה בהיקף גדול שכזה. אבל לא ידעתי מה אני כן רוצה...
עד שיום אחד, כשישבנו בחדר המתנה בבית חולים, ודיברתי עם עוד הורים לילדים חולים, אישה אחת אמרה לי שכאשר ביתה תבריא – היא לא תחזיר אותה לאותו בית ספר שהייתה בו, כי המורים והחברים לא שמרו איתה כמעט על קשר בתקופת המחלה.
זה הזכיר לי דילמות שהעסיקו אותי – למי לספר על המחלה, האם לבקש עזרה. זה גם הזכיר לי חברה שלי שניתקה קשר איתי כל תקופת המחלה.
הבנתי שאפשר ללמוד מניסיונם של אחרים, והחלטתי לעשות עם זה משהו.
החלטתי להקדיש את זמני לליווי משפחות במשברי בריאות. לכן הלכתי ללמוד אימון והתחלתי ללוות משפחות.
במקביל המשכתי להעמיק ולקבל כלים מקצועיים נוספים באימון ובניתי את 'מודל אפיק' להתמודדות עם משברים.
בחמש השנים האחרונות אני מלווה יחידים ומשפחות שעוברות משבר על רקע רפואי, כתוצאה ממחלה של אחד מבני המשפחה.
