22/01/2026
על כאבי פאנטום.
מהלידה ועד הזוגיות.
נתחיל מהסוף ועד ההתחלה.
״זוגיות פאנטום״
מייצגת מערכת יחסים קיימת במופע התחושתי שלה,אך נעדרת את המהות שבזוגיות- נוכחות של שני הצדדים.
להיות בקשר זוגי שאין בו נוכחות של האחד, בעצם אט אט מעלימה את הנוכחות של האחר.
קושי באינטימיות,
בהתמסרות של צד א׳
מנתקת את צד ב׳ מעצמו- מהרצונות/ הצרכים/ הביטוי שלו.
וכך בעצם ישנה זוגיות פאנטום.
כאשר מסיבות שונות 2 הצדדים בעצם לא נוכחים בקשר,
והקשר הזוגי הוא סיפור False.
הוא ישנו אבל הוא לא באמת קיים.
בדיוק כמו בכאב פאנטום !
המוח שולח אותות למערכת העצבית, לאיבר שכבר איננו עוד - הכאב הוא אמיתי.
הוא מוחשי.
ממש ממש כאילו האיבר קיים, אך האמת שהוא לא.
כך בזוגיות פאנטום-
אנחנו מספרים לעצמנו שיש קשר, זה כאילו אמיתי זה מוחשי אך האמת שזה לא.
זוגיות כמו כל קשר בין בני אדם ובפרט בין האדם לעצמו מחייבת נוכחות של כל הצדדים.
היא מחייבת מקום מרווח, בטוח ולכן חופשי,בו הביטוי מתקיים באופן שוטף, הרמוני ובלתי מתנצל.
הסיבה לכתיבת פוסט זה,היא מכיוון שזוגיות פאנטום היא כל כך מוכרת לרובנו.
אנחנו מוצאים עצמנו מתחזקים או מדוייק יותר מחזיקים בכל כוחנו, בזוגיות פאנטום רק על מנת שנוכל רגע להרגיע את הכאב והפחד שבבדידות.
את סבל הלבדות.
ולמה אנחנו עושים זאת?
למה אנחנו מחזיקים בשיניים מקום לא בטוח / מכבד/ אוהב?
התשובה בכאב הפאנטום שנוצר בתהליך הלידה.
כי חבל התבור נקטע!
הקשר שעד כה התרחש בנינו לבין אימנו- החיבור של שניים המתקיימים כאחד, מתפרק ומפסיק מלחדול.
ומרגע שהוא נקטע אנחנו נשארים עם כאב פאנטום,ששולח מסרים ללא הרף- כמיהה עמוקה ובלתי פוסקת לחדש את החיבור שנלקח מאיתנו.
אנחנו מנסים במהלך חיינו
לחבר את חבל התבור לאדם אחר, כדי לחוות שוב את השייכות/ הקרבה/ האחדות!
את הקסם של הקשר הסימביוטי.
ואז אנחנו מוצאים עצמנו פעם אחר פעם, מאוכזבים ומתוסכלים מעוד ניסיון כושל בשחזור הקשר הסימביוטי.
ממשיכים ללקק את הפציעה שלעולם לא החלימה בעת הקטיעה.
אז מה עושים עם כל הפאנטום הזה??
טקס.
כן כן טקס פרידה.
הולכים אחורה בזמן,
לרגע שנשמנו לראשונה את אויר העולם ורגע לפני שחבל התבור נחתך/ נגדע,
אנחנו עוצרים.
ממלאים את החבל באור רך,חמים,מנחם ומזין ורואים איך הוא עובר אלינו התינוקות הקטנים שהיינו.
אנחנו מספרים לחלק הזה בתוכינו שזה עתה נולד,
שהחבל עכשיו יקטע אבל האור וההזנה הם אנרגיה נצחית.
והיא שייכת לנו.
לעולם.
ששום דבר לא יכול להפסיק אותה.
והיא זו שתעזור לנו במסע החיים, מסע של גילוי העצמי,
של התרחבות האינדיבידואל.
האור המזין עוד יצמיח בנו כנפיים.
בדמיוננו אנו מדריכים את חבל התבור להתחבר.
הפעם ללב שלנו❣️
זוהי הסכמה מאתגרת,
להיפרד מהיחד, מהשניים - מהקשר הסימביוטי איתו הגענו לעולם.
כי פרידות הם לעולם מפחידות, אבל הן הכרחיות .
דרכן נמצא את עצמנו ונסלול את הדרך היחודית לנו.
וכך דרך טקס זה נסיים את מעגל הלבדות ונעבור למעגל הנפרדות.
המעצים,החופשי והמבורך ❤️
