28/01/2026
השנתיים האחרונות טלטלו את כולנו.
המציאות הישראלית הפכה למבחן חוסן יומיומי, ובתוך כל זה, הסטודנטים שלנו לימדו אותנו שיעור חשוב על בחירה.
הם אלו שמעידים, פעם אחר פעם, שהמפגשים השבועיים ובמיוחד ה"חדרים הקטנים" בתוך הלמידה המקוונת, הפכו עבורם לאיי שפיות.
לא בגלל שהמציאות בחוץ נעלמה, אלא בגלל ששם הם מצאו כוחות להתמודד איתה 🫂
עידן שפירא שסיים כעת את לימודיו בתכנית סי.בי.עו"ס, הצליח במילים מדויקות ויפהפיות לתת קול למה שתלמידים רבים מרגישים.
מוזמנים לקרוא את מה שכתב:
"שנתיים. שנתיים של ימי שישי. כשכל העולם בחוץ מתכונן לשבת הברוכה, לקפה, לנחת, אנחנו היינו "שם-כאן". במשבצות.
ויתרנו על הבוקר הזוגי, על הזמן עם הילדים, על השקט של עצמנו. לפעמים, בואו נודה, הגענו גמורים. מגיעים אחרי שבוע של עשייה עמוסה.
אבל אז... משהו קרה. דווקא בתקופה הזו, כשהמציאות הישראלית לפעמים נחווית כמו סיוט מתמשך... אזעקות באמצע שיעור. בשורות איוב לאומיות ואזרחיות בפושים בטלפון. חלקנו, ואני ביניהם, נדרשנו לשרת במילואים, ניסינו לחבר בין עולמות שלא בהכרח מתחברים.
ודווקא שם, הלימודים האלו הפכו לעוגן. הם היו אחד הדברים היציבים בתוך הכאוס. הידיעה שבשישי בבוקר, לא משנה מה קרה בחדשות, אנחנו כאן. לומדים לרפא.
וכן, למדנו פרוטוקולים, ומודלים, וטכניקות. ה-CBT, בסופו של דבר, בא לעשות לנו סדר בבלגן. לתת מבנה לסבל.
אבל מעבר ללימוד, התרחש חיבור קסום, אשר התרחש דווקא ב"חדרים הקטנים".
אתם מכירים את הרגע הזה: "אני מחלקת אתכם לחדרים". אנחנו נכנסים לחדר וירטואלי, שניים או שלושה אנשים, ואמור להיות שם "תרגול". אבל שם, ברווח הצר הזה שבין המשימה לחיים, נוצרו החברויות האמיתיות.
שם הורדנו את המסכות. דיברנו על העייפות, על הילדים, על המטופל ההוא ששבר לנו את הלב אתמול. שם, דרך המסך, הרגשנו אחד את השני באמת.
וכל זה לא היה קורה בלי מי שניצחה על המקהלה. שני. שידעה להיות פרקטית ומכילה. שהבינה שאנחנו אנשי מקצוע, אבל קודם כל בני אדם. שאפשרה לנו לטעות, לתהות, להיות רגישים. להיות מורגשים.
חברות וחבר יקרים, עבודה סוציאלית היא בחירה. כולנו כאן מבחירה. אנחנו כאן כי אנחנו רואים את האדם הסובל, את המוחלש, את מי שזקוק ליד - ובוחרים להושיט לו אותה. אנחנו מאמינים ביכולת של האדם להמריא, להחלים.
עבורי, עולם הטיפול הוא אומנות, וה-CBT הוא המכחול שמאפשר לנו לצייר מחדש, בעדינות: קווים של תקווה אצל מי שאיבד אותה. קווים של עשייה למי שויתר. קווים של פריחה למי שזקוק להשקייה.
לסיים את הקורס הזה, בתקופה הזאת, זו אמירה. זו בחירה. זו בחירה להאמין שאפשר לעשות טוב. שהעולם הזה, על כל הטירוף שבו, זקוק לאנשים שבוחרים, כל בוקר מחדש, להיות בצד שמאיר.
תודה לכם על הדרך."
עידן, תודה על המילים שלך, אנחנו גאים בך ❤️
