02/09/2025
אנחנו רגילות לחשוב על הבושה והשיפוטיות העצמית כרגשות של המטופל – במיוחד כשמתעסקות בתכנים מיניים.
אבל האמת היא, שגם אצלנו, המטפלות והמטפלים, רגשות כאלה יכולים להתעורר.
מתי למשל?
ברגע שבו המילים של המטופל נוגעות באזורים רגישים שלנו. זה יכול להיות באמונות, בגבולות, בסיפורים האישיים שלנו, בסטריאוטיפים שהתחנכנו על פיהם ועוד.
הרגע זה הוא רגע שבו אנחנו תופסות את עצמנו "שופטות בשקט" את המטופל או המטופלת היושבים מולנו, גם אם לשבריר שנייה.
רגע משמעותי שבו הבושה שלנו פוגשת את הבושה שלו או שלה.
בעבודה עם מיניות, אלו רגעים טבעיים ובלתי נמנעים –
כי מיניות פוגשת את האדם כולו: הגוף, ההיסטוריה, התרבות, הרקע המשפחתי ממנו באנו, הערך והדימוי העצמי.
השאלה אם כן היא -
לא האם הם יופיעו, אלא מה נעשה כשהם שם❓
👈 ללמוד לשים לב, לזהות רגעים אלה וללמוד להגיד לעצמנו:
"הנה, זה קורה לי עכשיו".
👈לפתח את היכולת להישאר סקרניות, לא להיבהל מהמחשבה או הרגש.
👈לזכור שהשיפוטיות היא לא עדות לחוסר מקצועיות – אלא הזדמנות לפגוש את עצמנו, להעמיק את ההבנה שלנו את עצמנו ואת המטופל או המטופלת.
לסיכום,
המיניות האנושית מלאה בגוונים וברגשות, מחשבות וגם עכבות.
אנחנו כמטפלות, לא פטורות מלהרגיש את כל אלה – גם אם תפקידנו הוא להחזיק מרחב בטוח.
אולי דווקא ההכרה במקומות האלה, והיכולת לדבר עליהם בפתיחות (בהדרכה, בסופרויז'ן, או בינינו לבין עצמנו), היא מה שמאפשרת לנו להיות מטפלות שלמות יותר.
כעת,
מזמינה אותך לחשוב - מה עוזר לך לזהות את רגש הבושה או השיפוטיות כשהם מופיעים אצלך בקליניקה?
אני מאמינה בך שאת יכולה לפגוש את השאלות האלה.
מיידעת שנושאים כאלה ועוד סוגיות קליניות חשובות יעלו וידוברו בהשתלמות של "מיניות ללא חסם - כלים קליניים למטפלות וליועצות זוגיות".
שבעה חודשים של הכשרה מקצועית וניסיון פרקטי, שני מפגשים בחודש והרצאות של המטפלים המומחים בארץ.
כל הפרטים בלינק ב-ביו
אפשר גם לכתוב לי הודעה בכל שאלה,
שלך,
נלי