צעדת השרמוטות תל-אביב-יפו

Home
Israel
Tel Aviv
צעדת השרמוטות תל-אביב-יפו

גברת שרמוטה בשבילך.
העמוד לא פעיל יותר, מוזמנות ומוזמנים לשרמט את הפטריארכיה איתנו בעמוד 'כולן'

גברת שרמוטה בשבילך.
העמוד לא פעיל יותר, מוזמנות ומוזמנים לשרמט את הפטריארכיה איתנו בעמוד 'כולן'

בשנת 2011 אמר בראיון שוטר קנדי שנשים צריכות לא להתלבש כמו שרמוטות כדי להימנע מאונס, והנשים יצאו לרחובות בתנועה שלימים תיקרא SLUT WALK או בעברית- צעדת השרמוטות.

המילה שרמוטה נבחרה דווקא בגלל המשמעות השלילית שלה. כי זו מילה שקוראים בה לכל אישה כדי להצדיק אלימות מינית, בעיני התוקף, החברה, והמערכת שנועדה להגן עליה. זו מילה שמסבירה לך שלא משנה איך את מתלבשת, או איך את מתנהגת, אם שכבת איתו, או אם אמרת לו לא, את שרמוטה וזה אשמתך, וזה החיים שלך כאישה, ככה זה. את צריכה לצפות להטרדות מיניות כשאת נוסעת באוטובוס ללימודים, או ללילה בים המלח אחרי הבגרויות, כשאת יוצאת לפאב בלילה, או כשאת סתם רוכבת על אופניים ברחוב, בין אם את לובשת ג'ינס, שמלה, או חצאית, מאופרת או לא, מחייכת או לא, עונה או לא- לא משנה מה את עושה את תמיד מסתכנת שיקראו לך שרמוטה, שיגידו שביקשת את זה, שאת פתיינית ומחטיאה, שיטילו את האחריות על משהו שנעשה לך- עליך.

אנחנו מוחות על התפיסה הזו ויוצאות לרחובות לומר שוב בקול חד וברור- שום דבר הוא לא הצדקה או תירוץ לאונס או תקיפה מינית- שום בגד, שום מעשה, לא זה לא וכן זה כן, וגם אם תקראו לנו שרמוטות אנחנו נעמוד ביחד ונצעק יותר חזק מכם- כי אף אחת, אף פעם, לא מבקשת את זה.

16/01/2022

אם גם לך חשוב שנמשיך להשמיע את הקול הציבורי של #מאמינהלך בכלי התקשורת - חזק.י את הפעילות שלנו בשנת 2022 בכל סכום שהוא בביט 0535429642

פרשת ההטרדות בכלא גלבוע, ועדות הפסקת הריון, טיקטוק כפלטפורמה למאבק באלימות מינית, צעדת השרמוטות ת״א, יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, פרשת שמעון פרס, פרשת אלעזר שטרן, כניסתו של משה איבגי לכלא, המאבק בפורום למען ארגוני המשפחה, פרשת שי אביטל, פרשת אייל גולן, אזלת היד של מערכת החוק, המאבק להחמרת כתב האישום של ירין שרף, נורות אזהרה בזוגיות, הטרדות מיניות הרשת.

אלו רק חלק מהנושאים בהם עסקנו בכלי התקשורת במהלך שנת 2021, ב89 אייטמים וראיונות של עשרות נציגות של התנועה ובראשן המנכ״לית ברכה ברד. בין השאר השמענו את קולנו במהדורת החדשות של ערוץ 13, בועידת הנשים של ידיעות אחרונות, בכלי תקשורת ממסדיים ועצמאיים, וגם בשני טורי דעה קבועים- בתכנית הלייף סטייל של יעל גולדמן ובמגזין טיים אאוט תל אביב.

אם גם לך חשוב שנמשיך להשמיע את הקול הציבורי של #מאמינהלך בכלי התקשורת - חזק.י את הפעילות שלנו בשנת 2022 בכל סכום שהוא בביט 0535429642

28/12/2021

במהלך השנתיים האחרונות שרמוטות ותנועת כולן הפכו למילים נרדפות, ובצדק. תנועת כולן עומדת באופן עקבי מאחורי הטענה שהמילה שרמוטה היא מילה שניתן ליצוק בה עוצמה שליטה ועצמאות.
במסגרת ההתמקצעות והפקת הלקחים השוטפת שלנו הגענו להבנה שהפעלה של ריבוי נכסים באותה הרשת החברתית לא מהווה מיצוי מקסימלי של המשאבים שבידי התנועה.
בעקבות החלטנו להקפיא את עמודי של צעדת השרמוטות בפייסבוק ובטוויטר, ולמקד את המשאבים שלנו בעמוד כולן - كلهن
אנחנו רוצות להודות לכל מי שלקחה חלק בעשייה הוירטואלית של השרמוטות לאורך השנים, ומתחייבות להמשיך ולהביא את הקול הרדיקלי ואת המסרים של הצעדה לאורך כל השנה, בכל דרך שנוכל.
ואם אתן עוד לא שם - מזמינות אתכן לעקוב אחרי עמודי כולן ולהמשיך להיאבק איתנו באלימות מינית, עד שננצח!

26/12/2021

במהלך השנתיים האחרונות שרמוטות ותנועת כולן הפכו למילים נרדפות, ובצדק. תנועת כולן עומדת באופן עקבי מאחורי הטענה שהמילה שרמוטה היא מילה שניתן ליצוק בה עוצמה שליטה ועצמאות.
במסגרת ההתמקצעות והפקת הלקחים השוטפת שלנו הגענו להבנה שהפעלה של ריבוי נכסים באותה הרשת החברתית לא מהווה מיצוי מקסימלי של המשאבים שבידי התנועה.
בעקבות החלטנו להקפיא את עמודי של צעדת השרמוטות בפייסבוק ובטוויטר, ולמקד את המשאבים שלנו בעמודי כולן - كلهن .
אנחנו רוצות להודות לכל מי שלקחה חלק בעשייה הוירטואלית של השרמוטות לאורך השנים, ומתחייבות להמשיך ולהביא את הקול הרדיקלי ואת המסרים של הצעדה לאורך כל השנה, בכל דרך שנוכל.
ואם אתן עוד לא שם - מזמינות אתכן לעקוב אחרי עמודי כולן ולהמשיך להיאבק איתנו באלימות מינית, עד שננצח!

26/12/2021

אז מה היה לנו?
שנה עמוסה, מלאה בניפוץ פטריארכיה, העצמת נשים ומלחמה נגד האשמת הקורבן
זו הייתה אחת השנים המשמעותיות בפעילות שלנו ורצינו לשתף אתכן בשנה שחווינו, ולהודות לכן על התמיכה במאבק. תודה שאתן ממשיכות לצעוד איתנו ולתמוך בנו כל שנה מחדש!
אתן מזהות את עצמכן בתמונות?

23/12/2021

במהלך השנתיים האחרונות שרמוטות ותנועת כולן הפכו למילים נרדפות, ובצדק. תנועת כולן עומדת באופן עקבי מאחורי הטענה שהמילה שרמוטה היא מילה שניתן ליצוק בה עוצמה שליטה ועצמאות.
במסגרת ההתמקצעות והפקת הלקחים השוטפת שלנו הגענו להבנה שהפעלה של ריבוי נכסים באותה הרשת החברתית לא מהווה מיצוי מקסימלי של המשאבים שבידי התנועה.
בעקבות כך, החלטנו להקפיא את עמודי של צעדת השרמוטות בפייסבוק ובטוויטר, ולמקד את המשאבים שלנו בעמודי כולן - كلهن
אנחנו רוצות להודות לכל מי שלקחה חלק בעשייה הוירטואלית של השרמוטות לאורך השנים, ומתחייבות להמשיך ולהביא את הקול הרדיקלי ואת המסרים של הצעדה לאורך כל השנה, בכל דרך שנוכל.
ואם אתן עוד לא שם - מזמינות אתכן לעקוב אחרי עמודי כולן ולהמשיך להיאבק איתנו באלימות מינית, עד שננצח!

22/12/2021

שינוחו על משכבם ומשכבן בשלום לכל אלה שחייהם הסתיימו בגלל כתות.
ת.נ.צ.ב.ה
בתיה כותבת-
כל פעם אני שומעת סיפורים על שורדי כתות, ועל מה שהם והן עברו. לא פעם ולא פעמיים עוברת לי המחשבה בראש, מה אם זה יקרה לי ואני לא אצליח לצאת?! ואני רועדת כולי מהמחשבה הזו. אני לא חושבת שיש מספיק מודעות לכתות ולנזק שהן גורמות.
כי בתכלס, אנחנו שומעות ושומעים רק את הרע. אנחנו מודעות לכמה זה רע, אבל אישה אבודה למשל, שמחפשת המקום שלה בעולם נמשכת לדברים האלה כמו עש ללהבה.
כתות זה כמו זוגיות אלימה, בהתחלה היא מבטיחה לך דברים טובים, זמן טוב. את תמצאי את המקום שלך, את תרגישי בטוחה כאן. אבל לאט לאט זה משתנה, אחרי תקופה האמת מתחילה לצוץ. אבל את כבר נמצאת חצי תקועה כי את עדיין רוצה את כל הטוב. המוח עובר שטיפה, ואז קשה לראות את הדגלים האדומים, קשה יותר לעזוב, לבקש עזרה.

שימו לב לסימני אזהרה:
1. שינוי קיצוני באישיות
2. משקל משתנה בצורה דרסטית והימנעות ממזון
3. ניתוק מחברים וחברות, משפחה, סביבה
4. ביקורת תמידית על הקרובים
5. גיוס א.נשים נוספות לקבוצה
6. חוסר שליטה בכסף
7. בילוי עם רק עם א.נשים מסוימות
8. התחמקות מתשובות, הכל סודי
9. נטישה של דברים אהובים, תחביבים
10. לכל כת יש מנהיג!

אנא שמרו על עצמכן והיזהרו💜

למידע נוסף:
https://www.tipulpsychology.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/cult-survivor-therapy.html

21/12/2021

אותנו בכיתה איזה תפקיד היינו רוצים לקבל בצבא אחד אמר מתכנת, אחת אמרה לוחמת, ואני אמרתי "כל דבר חוץ ממזכירה", כולם צחקו אבל הם לא ידעו שהפחד הכי גדול שלי הוא להיות תקועה בתור מזכירה של מפקד שיטריד אותי ולי לא יהיה לאן לברוח כי לצה"ל פשוט לא אכפת, שמעתי יותר מידי סיפורים כאלה בשביל לתת לזה לקרות לי.

גילי כותבת:
אני תלמידת כיתה י"א ויחד עם כל לחץ הבגרויות גם קיבלתי לפני כמה חודשים צו ראשון. פתאום אני גדלה ועוד שנה שנתיים אני כבר לא בבית ספר אלא בצבא, אני ממש רוצה להתרגש ולהיות שמחה על השינוי אבל ההתנהלות של צה"ל כנגד נשים היא מבישה. אחד הדברים שהראו לנו כחלק מההכנה לצבא הוא סרטון תדמית על שיווין בין נשים וגברים בצבא, אבל מה זה משנה אם אני יכולה להיות לוחמת או לא כשמטרידים ופוגעים בנשים והצבא לא עושה כלום? איך אני יכולה להגיע לצבא בלב שלם כשבכל פינה אני שומעת על עוד מפקד שהטריד, פגע או צילם חיילות ולא עשו לו שום דבר?
צה"ל תתאפסו! אנחנו כבר כמעט בשנת 2022 וזה לא הגיוני שגברים מקבלים עונשים מגוחכים כמו עבודות רס"ר והורדת דרגה על צילום של חיילות ללא רשותן. צה"ל הוא הכנה לחיים נכון? אז איזה מסר אתם מעבירים כשאתם נותנים לעברייני מין להתחמק מעונש ובכך מראים להם שזה בסדר להמשיך בהתנהגות הזאת?
הגיע הזמן לשנות את המדיניות להתייחס לתלונות על פגיעות מיניות כראוי כדי שכל חיילת תוכל להרגיש בטוחה.

18/12/2021

אתמול פורסמה ידיעה, המתארת כיצד הכפר הירוק, בית ספר התיכון בו למדתי- מטייח ומכחיש תלונה על הטרדה מינית של מספר תלמידות שחוו מצד אחד המורים.
נעם ארבץ כותבת: arvatz
לידיעה צורף סרטון של מנהל הכפר- קובי נווה, המוכר בשמו סיסקו. הוא עמד והכריז בגאון שהמתלוננות הן שקרניות, כי הם בית הספר, יודעים את העובדות והכל זו "פסיכוזה" מורכבת שכולן מתלוננות ותלמידות חולקות. הזדעזעתי כמובן, אבל לא הופתעתי. הסיפור הזה החזיר אותי לזמני כתלמידה בכפר הירוק - לגיל 13. זה הזמן בו חוויתי את הפגיעה החמורה ביותר שחוויתי בחיי. במילה אחת - נאנסתי. הימים שביליתי בבית הספר- המקום שהיה אמור להיות הכי בטוח, היו סיוט בלתי נגמר בשבילי. הייתי תחת השליטה המוחלטת של אותו אדם שבצורה חוזרת ונשנית סחט אותי לעשות כרצונו ולא לספר לאף אחד. הסיבה היחידה שהפגיעה הפסיקה היא כי בשלב מסויים סירבתי ללכת לבית הספר במשך שבועות.
הציונים שלי התחילו לצנוח, נכנסתי לדיכאון עמוק, ההתנהגות שלי כלפי הסביבה השתנתה, כעסתי והייתי אבודה לחלוטין. כל הזמן הזה ניסיתי לבקש עזרה מצוות ב"ס - עשיתי הכל חוץ מלשאת דגל ענק שכתוב בו "היי שימו לב אונסים אותי". התגובה שקיבלתי מבית הספר הייתה קיטלוג כ"ילדה בעייתית" שצריכה טיפול, שלא יודעת על מה היא מדברת. שלא יודעת להתנהג ויש לה בעיות. פגעתי בעצמי, השתלחתי בהורי והרחקתי את עצמי מכולם. ההורים שלי הבינו שמשהו לא בסדר, אמא שלי פנתה לבית הספר וניסתה לקבל עזרה עבורי, אפילו נתנה את שם התלמיד שפוגע בי ליועצת ורכזת השכבה. התשובה שהיא קיבלה הייתה אותה תשובה שאני קיבלתי- היא בעייתית, היא לא בסדר, כלום לא קורה. ההתנהלות הזו הייתה מה שבמשך שנים גרם לי להאמין שאני משוגעת, שהמצאתי הכל, שלא קרה כלום, שזה לא היה כזה נורא- הרי אם זה היה כזה נורא היו עושים עם זה משהו לא? אז המשכתי לראות את אותו אדם שפגע בי כל יום במשך חמש השנים הבאות. לקחו לי שנים להודות בפגיעה שעברתי לעצמי ולאנשים הקרובים אליי, ועכשיו הגיע הזמן לשתף את הסיפור שלי כדי למנוע פגיעה של תלמידות אחרות. אני לא הייתי הראשונה ובטח לא האחרונה שחוותה אלימות מינית בכפר הירוק, ובכל המקרים האלה הסיפור טוייח וההתנהגות כלפי הנפגעות בכפר הייתה זהה. לא משנה אם מורה או תלמיד היו הפוגעים, הקורבן היה האשם. לא היה מה לעשות- זה הייתה ונשארה המציאות לכולנו. מעין חוק לא מדובר. אז הגיע הזמן לשנות. הכפר הירוק מודאג יותר משמירה על שמו הטוב מאשר מבטיחות התלמידות והתלמידים, והמנהל שהודיע לשכבה שלמה שהבנות בה שקרניות, יותר מודאג ממה שנשאר מהקריירה העלובה שלו מאשר מצדק לנפגעות. סיסקו וכל אדם במוסד הזה שמעורבים בטיוחים מהאלה צריכים להתבייש ואינם יכולים קרוא לעצמם אנשי חינוך. אולי במקום לדאוג להישאר באחוזון העליון של ציוני הבגרויות כדאי שתתחילו לדאוג לדוגמא שאתם מקנים ולערכים שאתם מעבירים לתלמידים שלכם. ואולי באמת הגיע הזמן שמשרד החינוך יעשה בדק בית- האם באמת ראוי שאלה יהיו האנשים האחראים על הנוער במדינת ישראל?

17/12/2021

שמעתי פעם משפט: האסונות הכי גדולים קורים כשהדברים המובנים מאליהם מפסיקים לעבוד. ולי נותר לתהות: אולי זה יכול להיות גם לכיוון חיובי? מהפכות מתחילות כשאנחנו מפקפקות בדברים המובנים מאליהם, כשאנחנו תוהות על קנקנו של הסדר ה"טבעי".
דיקלה בראונר כותבת:
הסדר הטבעי. האמנם? איך אפשר להגיד שזה הסדר הטבעי של דברים כשאני יושבת לארוחה עם חברות וכל אחת מספרת על מצבים שבהם הרגישה לא בנוח עם מגע מאדם אחר? איך אפשר להגיד שזו דרכו של עולם כשיום אחר יום אנחנו שומעות על עוד סיפור אונס? איך אפשר להגיד שעולם כמנהגו נוהג כשהשנה עוד לא הסתיימה ומספר הנשים שנרצחו באלימות כבר עלה ל22? למה זה כל כך ברור שאם אני נוסעת לבד, אם אני הולכת לבד ברחוב, אוטומטית אני מרגישה לא בטוחה? למה זה טבעי שהחוויה שלי כאישה לבד בדרכים, או בכלל במרחב הציבורי, היא כזו של פחד?
ככה זה, אומרים לי. את לא יכולה לשנות את העולם, את יכולה רק להגן על עצמך מפניו. קחי איתך גז מדמיע, לכי ללמוד הגנה עצמית, אל תשאירי את המשקה שלך ללא פיקוח, החזיקי את המפתחות שלך ביד, אל תשתי יותר מדי, הישארי ערנית לסביבה שלך, הודיעי לי שהגעת הביתה בשלום, אל תלבשי את זה – זה חשוף מדי, ובעיקר היזהרי. ככה זה.

ככה זה? זו התשובה שלכם? זו התשובה של העולם? איזו תבוסתנות. איזו פטאליות.
ומה אם נתחיל לפקפק בזה? מה אם זה לא צריך להיות ככה? המאבק הפמיניסטי מבוסס על ההנחה הזו, הידיעה הזו שאפשר אחרת. אפשר שנרגיש בטוחות. אפשר שמספר קורבנות הרצח יהיה אפס. אפשר שכבר לא נשמע בחדשות על עוד מקרה אונס. אפשר בלי הטרדות מיניות. אפשר לא לפחד. אפשר שלא ילמדו אותי להיות זהירה אלא ילמדו אותם לא לאנוס. אנחנו בטוחות שאפשר. נוהגים לראות אותנו הפמיניסטיות כפסימיות, אבל אני דווקא חושבת שאנחנו מאד אופטימיות. הרי אם לא היינו חושבות שאפשר אחרת לא היינו נלחמות.
ואיך אפשר אחרת? הצעד הראשון פשוט יחסית: להבין שזה לא מובן מאליו, שהסדר הטבעי הוא לא כל כך טבעי. הצעדים הבאים יותר מורכבים, ועל כן אנחנו צריכות את העזרה של כל מי שעשה את הצעד הראשון הזה. הצטרפו אלינו למאבק, לשינוי החינוך, לשינוי מערכת המשפט, לשינוי השיח והתרבות. ביחד ניצור מובן מאליו חדש, סדר טבעי חדש שבו כולן מרגישות בטוחות בכל מקום ובכל מצב.

16/12/2021

"לא לתלות אותו בכיכר העיר"
היום בתשע וחצי בבוקר התקיימה הפגנת תלמידים כנגד מורה שלכאורה הטריד בבית ספר יוקרתי בשרון.
מצד הנהלת בית הספר נמסר שאין חשד קונקרטי להטרדה ולכן "לא לתלות אותו בכיכר העיר"
אדוני המנהל, ישנם שני מורים שלכאורה הטרידו ונמצאים בבירור בבית הספר, למה התגובה שלך כל כך רגועה ומגינה עליהם? למה אתה חושב רק על תחושת המורים ולא על תחושת התלמידות שמפחדות להיות בבית הספר?
אני תלמידה שלך, ואני מפחדת לבוא לבית ספר, היית אמור לדאוג שזה יהיה המרחב הבטוח שלי והבית השני שלי, באיזה עולם המרחב הבטוח שלי אמור להיות במקום שבו יש לפחות שני מורים שלכאורה הטרידו?
אתה בא ושואל תלמידה "את לא סומכת עליי שאני שומר עליך?" אז אני אענה לך על זה- לא, היא לא סומכת עליך.
אם אני נכנסת לבית הספר וכל הזמן רק חושבת על איך להגן על עצמי ומפחדת שכל מורה יכול אולי להטריד אותי, הבית ספר לא מגן עליי. זה לא הגיוני שההנהלה לא נוקטת שום צעד נגד המורה הזה ולא נגד מורים אחרים שלכאורה עשו מעשים או אמרו אמירות לא נאותות בזמן שהתלמידות והתלמידים מפגינים על שעות השיעורים וזועקים להתייחסות למצוקה ולחרדה שהנושא הזה מעלה.
אדוני המנהל, תעשה את התפקיד שלך ותוודא שבית ספרנו הוא מקום בטוח לכל תלמידיו!

15/12/2021

תאטרון צוותא, אתם צריכים להתבייש. לפרסם את עצמכם בסלוגנים מבישים כאלה שכל מה שהם עושים זה להנציח סטראוטיפים מיזוגנים והומופובים זה דבר שחשבתי שעברנו כחברה. אני לא יודעת את מי חשבתם שזה יצחיק, או איך חשבתם שזה יעבוד, אבל אם זו רמת ההומור בתיאטרון שלכם אני אוותר על חווית הצפייה.
יש אלפי דרכים נהדרות לפרסם את עצמכם- וזו לא אחת מהן.
מזמינות אתכן לקרוא את הפוסט של אודליה בנאי ולכתוב לצוותא, כדי שנבהיר בצורה חדה וחלקה שמיזוגניה מהסוג הזה לא מתקבלת בחברה שלנו.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10157963279302273&id=729587272

14/12/2021

על מה ולמה לעזאזל, מגיע לרוצח שכשל, להיות אדם אנונימי?
ענבל לוי כותבת:
המהומה סביב צו איסור שמו של אביעד משה המורשע בניסיון רצח שירה איסקוב זכורה? כי השבוע הוגש כתב אישום הוגש נגד אדם באשמת ניסיון רצח בת זוגו. הא דחף אותה מהגג. היא שרדה את הנפילה והוא זכה בפרס - צו איסור פרסום.
מענק האנונימיות שקיבלו החשודים במעשים המחרידים אותו מענק מחורבן שלצערי מקבלים ללא היכר ממערכת החוק בישראל ואותי זה מטלטל. צו איסור שמו וזהותו של החשוד בתקיפה או אונס פוגם לא רק בזכות הציבור לדעת, אלא גם בזכות הציבור להיזהר ולהתרחק מסכנה ממשית. הרי מוכח שאדם הנתפס נוהג באלימות, ברוב המקרים, גם נהג באלימות כלפיי א.נשים נוספים במהלך חייו. אלימות זהו דפוס התנהגות חוזר, אלים ומסוכן שיש לטפל בו מהשורש. אבל בינתיים, רב מוחלט של התיקים הנפתחים בגין אלימות כלפיי נשים, נסגרים. אין ענישה מרתיעה ואין טיפול ראוי. מה גם שכמות התלונות בגין אלימות כלפיי נשים נמוך באופן ניכר מכמות הפגיעות בפועל. כתוצאה מכך, אותם גברים המשתמשים באלימות, ממשיכים להתנהל במרחב הפרטי והציבורי כאחד האדם.
פרסום שם וזהות תוקף יכולה להיות הדרך היחידה לאפשר אישזהו חוסן לנשים. רק כך נוכל ליצור עולם שבו נשים שחוו אלימות מינית יוכלו להשמיע את קולן, לספר לנשים אחרות את חוויותיהן, ולהזהיר אחת את השניה מפני אלימות.
לפני שתצעקו שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת, שזה יכול להרוס את שמו הטוב, ושהחוק נועד להגן על הנאשמים - תסבירו לי משהו: למה החוק לא מגן על הנפגעות? למה שמו של אדם אחד יותר חשובים מאשר החיים של אדם אחר? למה אתם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהמתלוננת ממציאה, מסלפת או משקרת בלי הוכחה?
בעצם, אל תסבירו לי. אני כבר מכירה את התשובה המיזוגנית הקיימת, הרי זה אחד מאבני היסוד הפטריאכלים שמשמרים את הדיכוי של נשים. בדיוק בגלל זה אני כאן צועקת: בתי הדין חייבים להפסיק לחלק מתנות חינם לתוקפים על חשבון ביטחונן של נשים.

13/12/2021

המאבק עבור אוטונומיה גופנית של נשים הוא בלתי פוסק, וכולנו חלק ממנו. גם ב"כולן" אנו תומכות במאבק ולוקחות בו חלק- כדי שלכל אישה תהיה הזכות הבלעדית על הגוף שלה ומתי ואיך להתרבות.
לאף אדם או מדינה אין זכות לקחת ממך את הזכות להחליט מה טוב בשבילך.
לכן אנחנו ב"כולן" חתמנו על המסמך הזה, שמציע חלופה לחוק הפסקת ההיריון הנוכחי במדינת ישראל, אשר נקבע בשנת 1977 שונה פעמים בודדות מאז. הגיע הזמן להתקדם. הגוף שלנו הוא שלנו והגיע הזמן שגם החוק יכיר בכך!

12/12/2021

באותה תקופה עבדתי במוקד טלפוני בו החלומות הולכים למות, השעה הייתה 6 בבוקר והרכב שלי לא התניע כשבאתי לצאת למשמרת... אמרתי לעצמי משהו בסגנון של ״אין פאקינג מצב שהחיים שלי ימשיכו להראות ככה״ ואז זייפתי מחלה (סורי נוט סורי) ונסעתי לחפש לי חיים אחרים.

טל פולוק כותבת:

מאז שאני זוכרת את עצמי ציירתי דמויות ובעלי חיים. פלרטתי עם הרעיון של להיות מקעקעת שנים, אבל אי שם באלפיים המוקדמות היה עדיין קשה להיכנס לתחום של קעקועים, בטח בתור אישה, ובטח בגיל 17. ואז, שנים רבות וכנס מדהים בלונדון הבנתי שאני רוצה באמת להיות מקעקעת ולא סתם מבקרת בכנס קעקועים. אז אזרתי אומץ וקפצתי למים. השנתיים הראשונות היו קשות ברמות אבל היה שווה את זה. היום אני בת 30 מראשון לציון, בבוקר אני מקעקעת ואחהצ אני אמא. זה לא חוג קל אבל לא הייתי משנה כלום.

לשמחתי, לא חוויתי אפלייה מגדרית על בשרי אבל אין ספק שיש במקצוע עצמו התקלויות עם מעסיקים דושים, כל מיני לקוחות, וסיטואציות הזויות. לא רק אמירות אלא גם מעשים. היה פעם, ביום האישה, עובדות המתחם ומבקרות קיבלו שובר לקפה מתנה, והגיע לקוח שניסה לדרוש ממני ומהפירסרית להביא לו את הקפה חינם שלנו. בפעם אחרת לקוח שידע שאני נשואה ולא מעוניינת בו היה מגיע לסטודיו לחפש אותי בכל שעות היום, צילם אותי הרבה ותפס לי גם את היד תוך כדי עבודה כאילו כדי להתבונן בקעקוע שיש לי או איזו חארטה כזו או אחרת. בלעתי את הצפרדע וסיימתי את הקעקוע. לאחר מכן הוא המשיך להטריד אותי בהודעות של תמונות של עצמו וגרם לי להרגיש לא בנוח. חסמתי אותו וביקשתי מהמעסיקים שלא יבוא אליי יותר. למזלי, היום אני פחות שומעת אמירות כאלה כי אני עובדת בסטודיו מאד מכיל ותומך אז זה כיף כי זה עדיין מרחב בטוח.

עם השנים והצמיחה האישית שלי הבנתי כמה חשוב לי ליצור אווירה נעימה ומרחב בטוח עבור הלקוחות.ים שלי, וגם עבור עצמי. החלטתי להיות יותר מעורבת גם בעשייה פמיניסטית, למען נשים. הדרך שלי לקחת חלק באקטיביזם הוא דרך האומנות שלי. אני משתתפת בפרויקט ״הקעקועים של מאיה״ של משפחתה של מאיה ווישניאק ז״ל בו אני חלק מ15 מקעקעים מרחבי הארץ שמקעקעים ציורים מקוריים של מאיה ז״ל ותורמים אחוזים מהרווחים לעמותות שונות המוקדשות למאבק באלימות נגד נשים. כמו כן, בחרתי לתרום מכל קעקוע מהציורים של מאיה 30% ל״פורום מיכל סלה״. ויש גם עשייה פמיניסטית רדיקלית בקעקועים עצמם בעיני - הרי קעקוע טוב זה לא סתם ציור, זה הכרזת עצמאות על התכתיבים הקיימים. יש כזו תחושת ניצחון וגאווה אדירה כשאני מסיימת קעקוע שנותן למישהי כוח, ואת התחושה שהיא מלכת העולם.

מוזמנות לקנות את העגילים שעיצבתי, או לבוא להתקעקע!
https://www.instagram.com/talka_pollock/

טל הנהדרת עיצבה עבור הקולקציה החדשה בשיתוף עם מיס סאנשיין עגילים מרהיבים, ואפשר לקנות אותם כאן: https://bit.ly/3wUHJZZ
כל ההכנסות תרומה להמשך המאבק!

12/12/2021

" יש לי חבר. "
אנונימית כותבת:

לפעמים אני אומרת את זה כדי להשוויץ,
לפעמים כדי להתריע,
לפעמים כדי לומר שאני לא פנויה לחיזורים,
ולפעמים... לפעמים אני אומרת את זה כדי להרחיק מעליי דברים רעים.

לעיתים הם מבינים ומתרחקים, פעמים אחרות קצת פחות.
מדי פעם הם אומרים "חבר זה לא קיר וגם קיר אפשר לשבור".
פעמים אחרות הם עושים את עצמם מבינים, מגיבים ב: " מי רצה אותך בכלל שרמוטה? " או ב: "זה בסדר, אפשר גם שנהיה רק יזי- אה רגע מה? התכוונתי לומר ידידים." ,אבל הם בכל זאת ממשיכים עם הנגיעות המרתיעות.

יש גם פעמים, בהן הם פשוט מתעלמים, עושים את עצמם חרשים ועושים רק מה *שהם* רוצים.
מתייחסים לגופי כאל בובת שירות חסרת רגשות, חסרת נשמה ותחושות.
הם מכים ומרביצים, מחזיקים חזק ולא משחררים, גם כשאני מתחננת, ממש זועקת מכאבים.
אז הם נותנים לי עוד סטירה להשתקה וממשיכים במסע הייסורים הבלתי נדלה.

אך אני לא מבינה.
למה אני צריכה לומר שיש לי חבר, שיש לי מישהו שבמוחות מסוימים זה יכול להתפס כ: "למישהו כבר יש בעלות עליי".
כל זאת רק בשביל שגופי יהיה ברשותי.
רק בשביל להרחיק צרות רבות מעליי.
לכן אגיד זאת רק עוד פעם אחת, אז כדאי שתקשיבו טוב.
לא, אין לי חבר.
ולא, אני לא רוצה יותר לשקר.
אז תתחילו להבין שאני לא רכוש ואני לא בובה, ואתם תיגעו בי רק מתי שאני רוצה.

08/12/2021

למה אני פמיניסטית?
אלמוג סלומון כותבת: [almog_salomon]
יוצא לי להיתקל בהמון אנשים שמרימים גבה כשאני מספרת שאני פמיניסטית. קשה להם לעכל את העובדה שאני מנסה להיאבק בדברים שלהם נראים בסדר גמור, או בדברים שנראה להם שבלתי אפשרי לשנות. ואז מגיעה השאלה למה אני פמיניסטית? למה הפמיניזם עדיין כאן?
אני פמיניסטית כי עדיין כל אישה תעבור הטרדה מינית במהלך חייה. אני פמיניסטית כי עדיין בטלוויזיה יש לגיטימציה לפרסומות מחפיצות וסקסיסטיות. אני פמיניסטית כי עדיין אין ענישה מחמירה לאנסים. כי עדיין אנשים מעריצים וקוראים למפורסמים שהטרידו\אנסו\תקפו מינית "מלכים".
כי השבוע התפרסמה ידיעה על סרסור בחיילות לצורך סיפוק מיני של מחבלים. כי ביום האלימות נגד נשים נרצחה עוד אישה. האישה ה22 השנה. כי עדיין כל תינוקת שמגיעה לעולם תיאלץ לחוות אוטומטית אפליה בכיתה, בצבא, בראיון עבודה. כי נשים עדיין צריכות לעמוד מול וועדה של זרים גמורים שיחליטו אם יש לה את הזכות להחליט מה היא עושה עם הגוף שלה ואם היא שומרת את העובר או לא. והרשימה עוד ארוכה.
אז בפעם הבאה שאתם שואלים אותי למה אני פמיניסטית, תחשבו שוב ותשאלו את עצמכם למה אתם לא.

07/12/2021

באותה תקופה עבדתי במוקד טלפוני בו החלומות הולכים למות, השעה הייתה 6 בבוקר והרכב שלי לא התניע כשבאתי לצאת למשמרת... אמרתי לעצמי משהו בסגנון של ״אין פאקינג מצב שהחיים שלי ימשיכו להראות ככה״ ואז זייפתי מחלה (סורי נוט סורי) ונסעתי לחפש לי חיים אחרים.

טל פולוק כותבת:

מאז שאני זוכרת את עצמי ציירתי דמויות ובעלי חיים. פלרטתי עם הרעיון של להיות מקעקעת שנים, אבל אי שם באלפיים המוקדמות היה עדיין קשה להיכנס לתחום של קעקועים, בטח בתור אישה, ובטח בגיל 17. ואז, שנים רבות וכנס מדהים בלונדון הבנתי שאני רוצה באמת להיות מקעקעת ולא סתם מבקרת בכנס קעקועים. אז אזרתי אומץ וקפצתי למים. השנתיים הראשונות היו קשות ברמות אבל היה שווה את זה. היום אני בת 30 מראשון לציון, בבוקר אני מקעקעת ואחהצ אני אמא. זה לא חוג קל אבל לא הייתי משנה כלום.

לשמחתי, לא חוויתי אפלייה מגדרית על בשרי אבל אין ספק שיש במקצוע עצמו התקלויות עם מעסיקים דושים, כל מיני לקוחות, וסיטואציות הזויות. לא רק אמירות אלא גם מעשים. היה פעם, ביום האישה, עובדות המתחם ומבקרות קיבלו שובר לקפה מתנה, והגיע לקוח שניסה לדרוש ממני ומהפירסרית להביא לו את הקפה חינם שלנו. בפעם אחרת לקוח שידע שאני נשואה ולא מעוניינת בו היה מגיע לסטודיו לחפש אותי בכל שעות היום, צילם אותי הרבה ותפס לי גם את היד תוך כדי עבודה כאילו כדי להתבונן בקעקוע שיש לי או איזו חארטה כזו או אחרת. בלעתי את הצפרדע וסיימתי את הקעקוע. לאחר מכן הוא המשיך להטריד אותי בהודעות של תמונות של עצמו וגרם לי להרגיש לא בנוח. חסמתי אותו וביקשתי מהמעסיקים שלא יבוא אליי יותר. למזלי, היום אני פחות שומעת אמירות כאלה כי אני עובדת בסטודיו מאד מכיל ותומך אז זה כיף כי זה עדיין מרחב בטוח.

עם השנים והצמיחה האישית שלי הבנתי כמה חשוב לי ליצור אווירה נעימה ומרחב בטוח עבור הלקוחות.ים שלי, וגם עבור עצמי. החלטתי להיות יותר מעורבת גם בעשייה פמיניסטית, למען נשים. הדרך שלי לקחת חלק באקטיביזם הוא דרך האומנות שלי. אני משתתפת בפרויקט ״הקעקועים של מאיה״ של משפחתה של מאיה ווישניאק ז״ל בו אני חלק מ15 מקעקעים מרחבי הארץ שמקעקעים ציורים מקוריים של מאיה ז״ל ותורמים אחוזים מהרווחים לעמותות שונות המוקדשות למאבק באלימות נגד נשים. כמו כן, בחרתי לתרום מכל קעקוע מהציורים של מאיה 30% ל״פורום מיכל סלה״. ויש גם עשייה פמיניסטית רדיקלית בקעקועים עצמם בעיני - הרי קעקוע טוב זה לא סתם ציור, זה הכרזת עצמאות על התכתיבים הקיימים. יש כזו תחושת ניצחון וגאווה אדירה כשאני מסיימת קעקוע שנותן למישהי כוח, ואת התחושה שהיא מלכת העולם.

מוזמנות לקנות את העגילים שעיצבתי בשיתוף עם תנועת כולן ומיס סאנשיין: https://bit.ly/3wUHJZZ
ובואו להתקעקע!
https://www.instagram.com/talka_pollock/

Address

Tel Aviv
<<NOT-APPLICABLE>>

Telephone

0535429642

Website

http://www.togetherkulan.com/

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when צעדת השרמוטות תל-אביב-יפו posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to צעדת השרמוטות תל-אביב-יפו:

Shortcuts

Want your practice to be the top-listed Clinic in Tel Aviv?

16/01/2022

28/12/2021

26/12/2021

26/12/2021

23/12/2021

22/12/2021

21/12/2021

18/12/2021

17/12/2021

16/12/2021

15/12/2021

14/12/2021

13/12/2021

12/12/2021

12/12/2021

08/12/2021

07/12/2021

Address

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share