מכון צמתים- ייעוץ פסיכולוגי רב דורי

06/04/2025

מבין השברים - ספר חדש יוצא לאור! 📖✨
לאחר כתיבה, עריכה ומחשבה, אני נרגשת להזמין אתכם לערב השקה חגיגי לספר "מבין השברים: טראומה, התמודדות ותקווה" – שערכתי יחד עם בעז שלגי, ושנכתב מתוך לב העבודה הטיפולית.
הספר הזה נולד מתוך צורך. צורך לתת קול למה שמתרחש בנפשו של אדם לאחר טראומה, צורך להבין איך ניתן ללוות, לטפל וליצור משמעות בתוך הכאוס. הוא מביא נקודות מבט שונות, חיבורים ייחודיים בין ידע תיאורטי וניסיון קליני, ובעיקר – הוא מבקש להיות קרקע בטוחה למי שמבקשים להבין טוב יותר את עולמם של נפגעי טראומה ושל המטפלים בהם.
את הכנס תחתום שיחה משותפת עם שלוש תושבות מקיבוץ ניר עוז, כל אחת וסיפורה, השקפותיה ודרכי התמודדותה.
🗓 מתי? יום שישי | 25.04.25 | 8:30-13:45
📍 איפה? המכללה האקדמית תל אביב יפו
מזמינה אתכם להצטרף אליי לערב מיוחד ומשמעותי.
לפרטים נוספים על הספר ועל ההשקה 👇
https://www.mifrasim.mta.ac.il/among-the-fragments

Sharon Ziv Beiman

09/08/2024

בעיצומו של יום קיץ לוהט ביקרתי ביחד עם ביתי יעל את חיים שילה בדיור המוגן גני שרונים באבן יהודה, אליו פונה יחד עם עוד 7 ותיקים של קבוץ נירים.
חיים בן ה 99 , קטן קומה, רזה, מקבל את פנינו בכניסה לבניין ומזמין אותנו לעלות לדירתו. הוא רץ קדימה במהירות במסדרונות הארוכים של קומת מגוריו ואנו אחריו. מנסות להשיג אותו.
"מאיפה הכושר שלך? " אני שואלת אותו? "הכושר אומרים מאלהים אבל אני לא מאמין באלוהים למרות שאני בא ממשפחת רבנים" הוא משיב בחיוך.
בדירתו הקטנה פגשנו את המטפלת הפיליפינית יומי הגדולה ממנו במידותיה. מיד הוגשה לנו קערת פירות ומיים.
חיים התכונן למפגש שלנו. כיאה לייקה מאורגן ומסודר. הוא מדבר במהירות וברהיטות. קוהרנטי מאוד, עם זכרון מדהים של שמות ותאריכים. את דבריו הוא מטבל מדי פעם בהומור דק, בחיוך. משרה אוירה נינוחה וחיובית, עם רצון להעניק מהנסיון ומהידע העצום שצבר במהלך 99 שנות חייו.
במהלך המפגש הוא מביא קלסרים עם מסמכים הסטוריים שצבר במהלך השנים , תעודות, תמונות, כתבות. זאת המורשת שלו. זאת הזהות שלו. זה העיסוק והוא מלא תשוקה ואהבה, וגם חוש הומור.
חיים נולד בגרמניה. מוצאו ממשפחת רבנים מכובדת בשם סולובצייק ("מה שנשאר מזה זה רק הכנוי שלי סולו") הוא אומר בחיוך. הוא עלה לארץ בשנת 1936 בלחץ של אמו. אביו יליד וילנה היה רופא מאוד מצליח בלייפציג. יהודי גרמני שהגדיר את זהותו "גרמני בן דת משה", אדם שהיה מעורה מאוד בתרבות הגרמנית והיו לו פצינטים רבים וביניהם גם נאצים. אמא ילידת ליטא הגדירה את עצמה כ"יהודיה גרמניה". היא נסעה לבקור בפלסטינה, בשנת 35 וחזרה ציונית. כשהתחילו מהומות ורדיפות של יהודים, אביו האמין שזה זמני. זה יעבור. אבל כשיום אחד לקחו את אביו לחקירות בגסטאפו, הבין גם הוא שעדיף לעזוב. הם ארזו את כל הריהוט, כולל הפסנתר ועלו לארץ עם 4 ילדיהם. אמו הייתה בטוחה שהם הולכים לעבוד בחקלאות וקנתה בגרמניה זרעים רבים וכל מיני כלים לעבודה בשדה.
זמן קצר אחרי שהגיעו לתל אביב חלתה אחותו של חיים רותי במחלת הפוליו והתכניות של המשפחה השתנו. המשימה הייתה לטפל ברותי בתל אביב במקום לעבור לישוב חקלאי. בתקופה זאת תל אביב הייתה מוצפת ברופאים, עולים חדשים, ואביו מצא עבודה רק כרופא במגן דויד בחוף הים. בהמשך עסק האב בסיוע לניצולי שואה בקידום שילומים מגרמניה. .
חיים גדל ולמד בתל אביב, בבהס" תל - נורדוי (בו לומדת נכדתי אלה היום, 78 שנים אחרי) והצטרף לתנועת נוער של השומר הצעיר ועלה בשנת 1946 להתיישבות נירים, על גבול מצרים. המקום נקרא אז דנגור (כיום נמצא שם כרם שלום). יום אחרי הכרזה על הקמת המדינה, ב 1948 הותקפה נירים על ידי המצרים. בתקיפה נהרגו 8 חברים, בחורה אחת ושבעה בחורים. לאחר המתקפה בשנת 1949 עבר הקבוץ 20 קמ צפונה ובו הוא שוכן עד היום.
חיים היה קבוצניק בכל רמ"ח אבריו. כל חייו עבד בהתאם לצורך בעבודות שונות בקבוץ . בחקלאות, בבית חרושת לנעלים, במפעל לאלקטרוניקה, במפעל לתערובות של מזון לפרות שבו סחב שקים כבדים של תערובות והיה מצטיין בסחיבת שקים כבדים . הוא גם היה מזכיר, גזבר, "עשינו מה שצריך" . לחיים אין השכלה פורמלית אך יש לו השכלה רחבה מהרבה השתלמויות וקורסים שונים שלקח במהלך חייו.
מעבר לעבודה השוטפת ולהקמת משפחה נהדרת, הקדיש חיים שנים רבות לתעוד ההסטוריה המשפחתית. הוא חקר ואסף מסמכים על ההסטוריה של המשפחה,אותם ריכז ב 35 אלבומים. עם תעודות מקוריות, מכתבים,תמונות, גלויות. חלק מהאלבומים הוא מציג לנו בגאווה. בהחלט מפעל חיים מעניין ומרשים.
מאז שפרש מעבודתו לפני כ 20 שנה מתנדב חיים בעמותת אביב לניצולי שואה. "אנחנו כאן בגני שרונים 8 חברים מנירים, 4 ניצולי שואה . אני ניצול שואה לייט!" הוא מוסיף בחיוך.
הוא גאה בזה שפתח כ 200 תיקים של ניצולי שואה במסגרת ההתנדבות שלו בעמותת אביב, עם אביבה זילברמן שניהלה את העמותה עד לאחרונה, יש לו קשר מיוחד "אנחנו מאוהבים" הוא אומר בצחוק ועיניו נוצצות
במהלך השנים התרגלו חיים וחברי הקבוץ לצבע האדום. "אנחנו צבע אדום לגמרי. אנחנו יושבים ממש על הגבול. התרגלנו לשגרת האזעקות ולצורך להכנס לממד או למרחב מוגן". בשנת 2022 הפגיזו את הבית שלו. חיים והמטפלת הספיקו להכנס לממד. כל זה חצי שנה אחרי שאשתו נפטרה. רסיסים עברו דרך הקירות אך לא נכנסו לממד. מאז יש צבע אדום כל הזמן. בשבעה לאוקטובר הבית שלו לא נפגע.
בשבעה באוקטובר נכנס חיים שוב לממד עם המטפלת. הוא לא ידע מה קורה ושנכנסו לקבוץ מחבלים. יחסית היו אצלם מעט מחבלים. "לעומת בארי ששם הייתה שחיטה ממש". חיים והמטפלת שהו 24 שעות בממד. "לא נעים להגיד. טוב שאשתי נפטרה לפני". הבית שלו לא נפגע וכרגע גרה שם באופן זמני מתנדבת שעובדת בחקלאות. חיים ביקר בביתו מאז 3 פעמים לקחת דברים.

אחרי השבעה באוקטובר פינו את חברי הקבוץ לאילת . חיים עבר להתגורר אצל בנו ומשפחתו שארחו אותו באהבה אך שם הוא היה לבד רוב הזמן כי בני המשפחה עבדו ולמדו וזה לא היה קל גם. אחרי חודשיים עבר לדיור המוגן
כיום הוא בדיור המוגן. משבח את הצוות הנפלא והטפול המסור. "פה יש 20 פיליפיניות חגיגה. מגיע להן פרס נובל. יש כאן 12 דירות למפונים. שמונה חברי קבוץ, ארבעה מהם נצולי שואה. כל אחד והספור שלו. כל האחזקה על חשבון המדינה. פרסונל יוצא מן הכלל. מה שאנחנו רוצים, הכל מביאים לנו". הוא ממשיך שוב בחיוך ומוסיף שחברי קבוץ נירים נפגשים כל יום בחמש לקפה. למי שלא מודע לקשיים האפשריים בניתוק מהבית ובהסתגלות למקום חדש, התאור שלו נשמע ספור פסטורלי . אני מעדיפה לא להכביד בשאלות מעיקות.
חיים מגדיר את עצמו כסוציאליסט. אחד שהאמין בדו-קיום והיה לו קשר עם ערבים מעזה, ספקים, חברים בחאן יונס. הוא מספר על הפילוג שהיה בקבוצים של השומר הצעיר, על פרשת סנה.
כשאנחנו עוברים לדבר על מה שקרה בשבעה לאוקטובר, חיים מאט את קצב הדיבור. הטון משתנה, הקול חלש יותר, מבטו מהורהר, עצוב:
"אכזבה נוראה היו לנו חברים ערבים. היה לי קשר עם משפחה של סוחרים מחאן יונס כשהייתי גזבר. משפחה שהיו לנו איתם יחסים נהדרים. כל בוקר באו עשרות אלפים לעבוד. היו לנו ממש ידידים. אכלנו במסעדות בעזה. ואחר כך הסתבר שהם ריגלו.
אנחנו גם שלחנו להם מלט. קשה לי לתפוס את זה. כל המנהרות 150 קמ אורך. זה כמו עד חיפה. אני לא יכול להאמין. למרות שהיו הרבה אזעקות לא חשבנו לעזוב. בנו ממדים לכל החברים. איך לא ידענו את זה".
והיום ?
היום הרפת פועלת בקבוץ. התאילנדים שברחו חזרו כעבור כמה שבועות והיום הם עובדים ברפת וגם בענפי השדה. בקבוץ ממשיכים בגידול תפוחי אדמה. אנשים לא גרים בנירים אך באים לעבוד. אלה שברפת נשארים.
את חברי הקבוץ העבירו לאחרונה לבאר שבע לארבעה בנינים אבל לא אחד ליד השני. מוסיף חיים בעצב.
חיים מודאג. למרות האופטימיות הטבועה בו " לא לעצמי. לדור של הנכדים"
לסיום שאלתי את חיים מה הסוד שלו לאריכות ימים אם הוא לא מאמין באלהים. חיים השיב שזה בגנטיקה המשפחתית. גם אחיו והוריו חיו שנים ארוכות.
הספור של חיים מייצג באופן מובהק את המפתחות לרווחה נפשית חיובית בזיקנה : קבלה עצמית, קשר משמעותי, תחושה של אוטונומיה, שליטה אופטימלית בסביבה, מטרות בחיים ותחושה של התפתחות גם בזיקנה מופלגת
( Ryff, 2014) ויש לחיים גם את כל החוזקות המאפיינות את בני המאה:
תחושה של משמעות , רצון לחיות, מעורבות בחיים, עסוק משמעותי. הם אינם חוששים מהעתיד הקרוב. יש להם נטייה לאופטימיות. הגישה שלהם לחיים היא זאת שמשפיעה על תחושתם ולא המציאות האובייקטיבית. יש להם גנטיקה טובה וגם לרובם חוש הומור
(Jopp et al., 2016; Perls & Hatter-Silver, 1999)
לא נותר אלא לקוות שעד ליום הולדת המאה במרץ 2025 יהיו לחיים סיבות טובות לחגוג את חגיגת המאה.

09/08/2024

"איפה ישנם עוד אנשים כאלה?" "ניצול שואה לייט" ניצול השבעה באוקטובר, אחרון השורדים ממקימי קבוץ נירים

09/08/2024

02/08/2024

מתוך: שיחות סלון של מענית שלזינגר עם ד״ר עירית רגב
״אדם זקן צריך סיפור טוב״

האם יש מקום לטיפול ריגשי לזקנים, כיצד זה משפר את איכות חייהם ?איך עבודה עם סיפור החיים מהווה כלי טיפולי לפי הגישה הנרטיבית.רוצים לשמוע עוד על איך להיטיב עם ה...

20/02/2024

גיבורה בת 101 מעודדת גיבורות וגיבורים צעירים

28/01/2024

חברים יקרים
אני ממליצה לכם על הצגת היחיד המקסימה של אורלי מוריס ״אמא יקרה לי״ קפה תיאטרון הקאמרי. אורלי מצליחה להעביר ברגישות ובאהבה את הטיפול שלה באמא דמנטית עם כל המורכבות של היחסים ביניהן באופן מעורר התפעלות והזדהות מלאה .

05/11/2023

ב-2 למאי 2023 התקיים הכנס "להזדקן בצל טרור" בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר.
אף אחד מאיתנו לא יכול היה לתאר לעצמו עד כמה ההרצאות והמחקרים שהוצגו בכנס יהיו רלבנטיים בימים אלו.
אף אחד לא יכול היה לתאר לעצמו שאנשים זקנים בצד צעירים, ילדים, משפחות, יחטפו מביתם, יירצחו, יהפכו להיות פליטים.
מצרפת קטע קצר ממחקר שלי ושל פרופ' אורית נוטמן שוורץ שנערך אחרי מבצע צוק איתן.
המסקנות מהמחקר (שהוצגו בשני מאמרים שפורסמו) רלבנטיות היום לא פחות ואולי אף יותר מהתקופה ההיא...

05/04/2023

זקן, זקן, מה יש לו בחייו?
ההפגנות של החודשים והימים האחרונים אינן רק רחבות היקף וחוצות מגזרים אלא באופן שונה מהרגיל חוצות גילאים. הן החלו עם מפגינים מבוגרים יחסית בגיל ובמראה שניראה שיצאו לרחובות כי הם פנויים יותר, הם גמלאים אכפתיים, שערכי המדינה עליה גדלו וגידלו את ילדיהם חשובים להם אך המעניין במיוחד הוא מספר הזקנים ביותר, בני 80 ו 90 ומעלה, אלה שבדרך כלל ספונים בביתם, צופים מרחוק ובפסיביות, במתרחש ב"עולם השייך לצעירים".

הזקנה הזאת בכיסא גלגלים לקחה גם היא כמו רבבות מאיתנו חלק במחאה החברתית ויצאה לרחוב להפגין
מבטה מעיד יותר מכל שלט או קול על הדאגה שמציפה אותה.
על מה היא דואגת? על מה היא חושבת? על המצב הפיזי שלה? על המוגבלות? על התלות במטפלת הזרה שמובילה אותה בין המפגינים ומבטה נעוץ רוב בטלפון הסלולרי שלה. על הבדידות והניכור שהיא חשה בחיי היום יום, והיום עוד יותר?
הזקנה לוכדת את עיני החולפים ושבים, רבים שולפים מצלמה ומצלמים אותה
"מה הם חושבים לעצמם?" היא אומרת לי בקול חלש אך כועס. "מה אני חייזר?"
"למה הם לא מצלמים אימהות עם עגלות של תינוקות? ולמה לא פונים ושואלים אותי אם אני מסכימה שיצלמו אותי?"
זאת ללא ספק הגילנות שמחלחלת אצל כולנו. כי הרי מה לאשה זקנה ולהפגנה? למה היא לא בבית כשבחוץ כבר ערב וקר?
לא חברי הצעירים . האישה הזאת עשתה את מה שזקנות וזקנים רבים עושים במחאה האחרונה. יצאה לרחובות למרות הזיקנה או ליתר דיוק – עם הזיקנה.

חג חירות שמח!

22/03/2023

מפגש זום עם קהילת מלבב- ד"ר ליאורה בר-טור - 21.3.23

מלב"ב למשפחה: "מי יטפל במטפל?" (21/03/2023)מרצה: ד"ר ליאורה בר-טור, פסיכולוגית קליניתמנחה:יוסי ברנט, מנהל תחום מלב"ב לקהילהמלב"ב-מתמחים בשירותים לקשישים ולאנ...

11/02/2023

ביום חמישי התקיימה לוויה מרגשת במיוחד לרינה בת 104 . ליוויתי אותה קרוב ל 15 שנים מקרוב ומרחוק. היא לימדה אותי על החיים, על זיקנה, על בריאות ורווחה נפשית יותר ממה שלמדתי בספרים , מאמרים ומחקרים בתחום הזיקנה. ואלה כמה מהטיפים החשובים שהשאירה לי:
1. להבין את משמעות המונח "עצמי חסר גיל" . היתרון העצום של הנפש המשוחררת מכבלי הגיל והגוף אך גם מתקשה מאוד לקבל את הזיקנה והמציאות המשתנה. בחגיגת יום הולדת מאה כששאלתי אותה בת כמה היא מרגישה היום היא ענתה בחיוך רחב בת 25. וכך לאורך השנים הרגישה לפעמים ילדה, לפעמים נערה, לפעמים אישה צעירה, אמא, סבתא, סבתא רבא.
2. להבין כמה קשה להשלים עם הצורך להיעזר בהליכון. הרבה מעבר לזה, להשלים עם העובדה שבשלב מסוים בחיים אנחנו תלויים באחרים ולכן אין ברירה וחייבים לחיות עם מטפלת סעודית בבית. על פי רוב אישה צעירה, זרה, מתרבות זרה. אתגרים לא פשוטים שרבים לא מבינים אותם
3. שלנהל מטפלת סיעודית זרה שגרה איתך בבית 24 שעות זאת אמנות שדורשת סובלנות, סבלנות וחוכמת חיים.
4. להבין שאשה נשארת תמיד אישה שרוצה להראות טוב. שגם אישה בגיל 90 + לא אוהבת את הקמטים שלה למרות שהיא זכתה בהם ביושר, חשוב להתלבש יפה, לסדר את השיער.
5. שמה שבאמת חשוב זה הקשר המשפחתי. היחסים הטובים עם הילדים הנכדים הנינים, וגם כמובן הכלה, והחתן
6. שאמא נשארת תמיד אמא והיא דואגת גם כשהילדים שלה כבר מזמן לא ילדים ובעצמם הורים וסבים.
7. שלהמשיך להיות משמעותית אפשר גם בגיל מופלג ולכן אפשר להיעזר אבל גם לתת ולעזור. להמשיך להאכיל את בני המשפחה באוכל טעים, בדברי חוכמה, בעיצה טובה ואפילו בעיסוי קל לנכדים מדי פעם.
8. שלא נפרדים לעולם מאנשים משמעותיים בחיים. שגם בגיל מופלג אנחנו ממשיכים להיות עסוקים ביחסים עם אמא, אבא, אחים, בעל. דמויות שמילאו תפקיד חשוב בחיים שלנו וממשיכים ללוות ולעיתים להטריד אותנו.
9. שחברות לקלפים גם הן חשובות וגם איתן אפשר לפעמים להתוכח ואפילו לריב. והכי קשה כשחברה לקלפים מתחילה להיות מבולבלת ואי אפשר להמשיך לשחק איתה.
10. שחשוב לנהל את העניינים האישיים כל עוד אפשר. חשוב לעבור על חשבונות הבנק ולבדוק שאין טעויות, ויש כאלה.
11. שחשוב לאכול אוכל בריא. רינה ניסתה ללמד אותי (ללא הצלחה יתרה) איך מבשלים קציצות ופשטידה וגפילטע פיש ולביבות וגם עוגה, תחום שהצטיינה בו והזינה בנדיבות רבה את המשפחה שלה באופן ממשי עד גיל 103.
לסכום, רינה הוכיחה וחיזקה מה שידעתי בתאוריה שהמפתח להזדקנות מוצלחת היא הבריאות הנפשית הרבה יותר מאשר הבריאות הפיזית. היא אחת מאלה ברי המזל שלמרות הגיל הכרונולוגי ובעיקר הגוף המזדקן, הנפש ממשיכה להיות צעירה, סקרנית, אוהבת את החיים ובעיקר הראש ממשיך לתפקד טוב
אין ספק שרינה שייכת לאותו "זן מיוחד". קבוצה של זקנים חסרי מנוח, פעילים, צלולים, שלמרות גילם המופלג ובריאותם הפיזית הרופפת הם מעורבים מאוד בחיים, מחוברים למציאות המשפחתית, החברתית, הפוליטית, קוראים עיתון ואפילו אינם מהססים לפנות לטפול פסיכולוגי. היא אמנם שייכת לאלה המייצגים את הלפיד בראש המחנה.. אך לאור המהפכה הדמוגרפית יתווספו בקרוב עוד רבים אחרים כמותה, שיזדקקו לתמיכה, ולקשר משמעותי עם פסיכולוג.

נוחי על משכבך בשלום ותודה על הצידה הנפלאה שהשארת לי.

07/02/2023

שמחים להזמינכם לכנס היברידי שני בפורום הסובייקטיביות של הזקנה בנושא:
*אתגרי הגוף והמרחב הטיפולי בזקנה*
*יום שישי ה-03.03.23 | בין השעות: 8:30-13:30*
*ניתן להצטרף באופן פרונטלי וגם דרך הזום*

*הצגות מקרה מרתקות* 📢
✅בין המטבח לחדר האוכל: הצגת מקרה ודיון – טיפול פסיכולוגי המתקיים בביתו של מטופל זקן - ד"ר ליאורה בר-טור.
✅דיון: כלים פסיכואנליטיים להכלת הגוף בטיפול בכלל ובטיפול בזקן בפרט - ד"ר ניצה ירום.
✅״הנשיקה הראשונה״ - תקשורת גופנפשית בטיפול בניצולי שואה- גב' רוני פרישוף.
✅ציפור בלי כנפים- האם וכיצד ניתן למרות הכל להמשיך ולעוף- גב' איריס קליינמן העצני
✅טיפול בתנועה וריקוד: משמעות המבע הגופני בקרב מבוגרים אשר חיים עם דמנציה בשלבים המתקדמים - גב' כרמית עזרא ארד
*מומלץ לקרוא את התכנית המלאה בלינק* https://www.mifrasim.mta.ac.il/upcomingfulevent/body-challenge