10/04/2026
אני רוצה לשתף אתכם במכתב שכתבה מטופלת מרגשת במיוחד, שסיימה היום טיפול באלמה - אין ספק שמדובר באחד מהרגעים שמזכירים לי את הסיבה שבגללה הקמתי את הבית המאזן 🩷
שלושה חודשים בבית מאזן אלמה.
מהפסיעה הראשונה שלי בבית, הייתי במיינדסט חדש עבורי.
הגעתי עם מפתח להחלמה, כוח רצון ואמונה. מטרה חדה לשבור את הלופ.
הגעתי עם תקווה ואמונה שהפעם אצליח.
תשע שנים של סבל וכאב, טראומות, מסגרות, בתי חולים, ייאוש ועוד.
במשך שנים ברחתי ולא התמודדתי עם המציאות. ההתעסקות במשקל לקחה ממני את כל מה שלא רציתי להתמודד איתו ולטפל בו העבר, ההווה והעתיד.
המטרה היחידה שהייתה לי הייתה לרדת עוד ועוד במשקל. הייתי בטראנס. שקלתי, התאמנתי, מדדתי, הקאתי, בלעתי כל מה שיעזור לי לרדת במשקל.
הקרבתי את חיי בשביל ההפרעה.
הכול כדי לראות את המספר על המשקל יורד. התחושה שהייתי מרגישה כשראיתי ירידה נדמתה כשווה את הכול.
לא הייתי מוצלחת בלימודים, וזה נתן לי תחושת כישלון. ההרגשה של הצלחה כשירדתי במשקל הייתה מטורפת, תחושה שמילאה אותי. אבל היא גם פגעה בי ובאחרים בכל צורה אפשרית, בבריאות, בקשרים, בהנאה, בתפקוד - בחיים שלי.
הכחשתי את הסיכון, וכמובן שחיפשתי כל תירוץ לכך שאני בסדר, שאני לא אמות.
לא האמנתי שאני יכולה למות.
הבעיה הייתה שלא רציתי להחלים מספיק.
לא האמנתי, ולא הייתי מוכנה להקריב הכול בשביל חיים בלי ההפרעה והבריחה.
בנוסף לבריחה, אהבתי שהגוף שלי נראה חולה. נהניתי מהיחס, מהדאגה ומהחומרה.
פחדתי להחלים שיפסיקו לדאוג לי, שאחזור להיות שקופה. אני לא יכולה לשים דגש על סיבה אחת ברורה לכך שהפעם הטיפול הצליח הצלחה ראשונה בתשע השנים האחרונות.
אבל בחרתי.
בחרתי לא לברוח יותר, אלא להתמודד עם הקשיים.
בחרתי בחיים.
הצלחתי לסיים טיפול בפעם הראשונה בלי שקרים, בלי רמאות, בלי לשחרר את עצמי ובלי שישחררו אותי.
נלחמתי, סבלתי, ויתרתי, הצלחתי, התעקשתי וניצחתי כל יום.
הנוכחות של האנורקסיה במחשבותיי נעשתה שקטה יותר.
הטראומות צעקו חזק יותר מתמיד וזה הגיוני. כשמטפלים בהפרעה, הטראומות נעשות נוכחות יותר.
באלמה ידעו לעזור לי עם שניהם.
בשקילות האחרונות רציתי לעלות במשקל ולהגיע למשקל תקין רצון חדש, שהיה מוזר לי. רציתי לעבור את זה כבר, להצליח.
אבל הבנתי שכבר הצלחתי, ושהמשקל שלי לא מגדיר הצלחה.
קשה לי מאוד לקבל את המראה שלי.
תחושת הגועל כשאני מסתכלת על הגוף קשה לי. אבל אני לומדת לקבל את זה, כי אין לי ברירה כי אני לא מעוניינת לחיות את שאר חיי בבריחה וברדיפה אחר משקל נמוך יותר. אני לומדת לחיות עם גוף שלא נראה חולה. הגעתי למקום שבו אני מבינה שלחיות עם ההרגלים הישנים זה לא לחיות זה לברוח מהחיים ולא ליהנות מהם.
לוותר על הכול בשביל דבר אחד - בריחה.
התעסקות אובססיבית כדי לא להיות נוכחת ברגע, כדי לא לשקוע בטראומות, בכל מה שאני לא אוהבת בעצמי ובכל השיפוטיות שזורמת בי. היום אני יכולה להגיד שאני במקום אחר מקום שבו אני מגלה חלקים חדשים בי שלא הכרתי, משיגה ומרגישה דברים שלא ידעתי שאפשריים.
אני מחפשת ללמוד מהמעשים שלי, מאחרים ומהדברים שאני רואה.
אני מתרגלת לכבד את עצמי ולדאוג לעצמי, להבין מה טוב לי ומה לא, לשים גבולות, לקחת צעד אחורה מקשרים, מאנשים, ממעשים וממחשבות ועוד כל כך הרבה.
הטיפול והצוות של בית מאזן אלמה,
עזר לי להגיע לאיפה שאני היום ולשינוי המטורף הזה בפרק זמן של שלושה חודשים.
אני רוצה להגיד תודה מכל הלב לצוות בית מאזן אלמה. הייתם חלק משמעותי מהחיים שלי ומהתהליך שלי.
לא אשכח את כל העזרה שלכם את הנתינה, האכפתיות, המקצועיות, הכוחות, ההקרבה והרצון הטוב.
על כל רגע שלא ויתרתם לי, על כל פעם שנתתם לי יד, על הכנות, ההערות, הכוונות הטובות וההתעקשות, ועל כל הכלים שנתתם לי לחיים.
תודה ענקית לכם, צוות יקר.
תמיד תהיו בליבי.
#החלמה #טיפול #ביתמאזן #הפרעותאכילה
