רעות מדיון - פסיכותרפיסטית הוליסטית

25/12/2023

אני לא אוכל להעלים לכם חרדות, מתח, הצפה כללית או עייפות
אבל
אני אוכל לתת לכם כלים להתמודד איתם עד שהם לא יהיו כאלה מאיימים

24/12/2023

17/11/2023

"רציתי למנוע ממך לכאוב, מנעתי ממך לחיות״
זו שורה משיר של אביתר בנאי, שיר שהוא כתב כאבא על היחסים שלו עם הבת שלו.
הרבה פעמים מתוך רצון טוב להגן ולגונן, אנחנו קוצצים כנפיים.
אבל האם אפשר באמת למנוע ממישהו על פני הכדור הזה להרגיש כאב?
הרי אנחנו לא יכולים למנוע את זה מעצמנו אז על אחת כמה וכמה מאחרים, ששם יש לנו אפילו פחות יכולת שליטה.
ומעבר לכך, אולי יש משמעות חיובית לכאב? אגיע לזה בהמשך.

אני מזמינה אתכם להתבונן לכמה רגעים ברצון הזה לעצור כל כאב, ולהימנע מכל תחושת חוסר נעימות עבור עצמנו.

מרוב שלא כיף לנו להתמודד עם המחשבות שלנו אנחנו בורחים לטלוויזיה/עבודה/אוכל/ספורט/ג׳וינט/סקס/כל דבר אחר.
מרוב שכואב לנו להרגיש את העצב על משהו שקורה, אנחנו בורחים.
מרוב שאנחנו מפחדים, אנחנו בורחים.
מרוב בהלה, אנחנו בורחים.

ואני לא רוצה שיישמע כאילו אני נגד בריחה, כי אני דווקא מחבבת אותה ככלי. אני מחבבת כל כלי שיש ברשותנו, כל עוד אנחנו *בוחרים* להשתמש בו.
לפעמים צריך את הסחות הדעת האלה, את ההקלות האלה. החיים נוטים לאתגר, וברשותנו ארגז כלים שלם להתמודדות איתם, אז למה לבחור באותו הכלי שוב ושוב?

בעוד שבתרבות המערב ׳אי נעימות׳ ו׳כאב׳ הן כמעט בהכרח משהו רע שצריך להעלים מהר מהר, בבודהיזם, למשל, הן לא מתוייגת ככאלה. להיפך אפילו. רק מתוך ההתמודדות עם הכאב, שמגיע בצורה טבעית בחיים, אפשר להתפתח ולהתקדם. עבודה *דרך* הכאב, ולא ע״י נסיונות הימנעות ממנו.
אפשר לחשוב לדוגמה על לידה, שהיא אקט מאוד כואב שמוליד חיים חדשים בסופו. הלידה היא אקט לא קל לאישה וגם לילד, שעובר מתנאי רחם מוגנים שהורגל אליהם, לתנאי חוץ משונים וחדשים. אבל בלעדיי המעבר הזה, אין התפתחות; לא של הילד, ולא של האישה שמחפשת להתפתח דרך המסלול האימהי.

ואם נחבר קצת להיום:
הזמנים הם זמנים לא פשוטים; כואבים, מטלטלים, ואפילו מרעידי אדמות לחלקנו. יחד עם זאת, הם זמנים שמאפשרים בחינה מחודשת של הסביבה המיידית שלנו, ולראות מה מיטיב איתנו.
אני מזמינה אתכם לבחור בדרך שבה אתם מתמודדים, ולא לפעול רק בצורה אוטומטית.
ואתם לא צריכים לעשות את זה לבד, אני פה.

אני זמינה כרגע לטיפולים בזום, כך שאפשר גם מהמילואים וגם מחו״ל, ובכלל ללא תלות במיקום שלכם בארץ (תעריף מוזל מאוד לחיילים).
שתהיה לכולנו שבת של שלום 🕊

19/10/2023

חזרתי שלשום לטיפול.
טיפול פסיכולוגי.
חשבתי, שכל עוד המלחמה מתנהלת ואני עובד, אז אין באמת צורך. הכל בסדר.
אבל בכל לילה, כשהחושך יורד - אני מתפרק.
ובכל לילה שעובר זה מחמיר.
ביומיים האחרונים סיוט. נרדם לשעה, ואז מתעורר מחלום רע עם התקף חרדה נוראי.
סיוט שהיה המציאות של מאות מהחברות והחברים שלי בשבת שעברה. סיפורים ששמעתי ומשתלטים עלי.
קם מזיע, מבועת.
ואז שעה ארוכה שהכל שחור ואתה מרגיש סגור בתוך ארבע קירות ולא מצליח לברוח החוצה.
תחושה שזה הסוף. סוף העולם.
וזה לא משהו חדש עבורי. התקפי חרדה - זה משהו שאני מתמודד אתם כבר 5 שנים.
בדרך כלל אני מנצח אותם.
אבל הפעם לא מצליח להתמודד.
אפילו פרק של חברים ( הסדרה שאני הכי אוהב, הבריחה שלי מההתקף) לא עוזר.
הוא מנצח אותי. ההתקף.
ושלשום, החלטתי שזהו- חזרתי לדבר
עם איש מקצוע וזה עושה פלאים.
פירקנו ביחד את יום שבת השחור.
את הפחד שלנו,
שלי, של הילדים שלי ושל אשתי שיושבים בממד.
את ההודעות שקיבלתי מהחברים ששומעים את המחבלים בתוך הבית וזועקים לעזרה,
את אלה שהצלחתי לכוון אליהם כוחות ושרדו,
ואת אלה שלא - והם כבר לא אתנו.
חברות וחברים שאני מרגיש כבר 12 יום,
שיש לי חלק בזה שהם לא שרדו.
פירקנו ביחד את השעות הראשונות,
ממטחי הרקטות שהקפיצו אותי מהמיטה ועד שיחת הטלפון שבמהלכה אתה מבין בפעם הראשונה שהמחבלים כובשים לך את העוטף שלך.
וגם את הרגעים שאני עוצר לרגע את השידור כדי לאסוף מידע ואז אילת אשתי באה לדרוש בשלומי
ואני מתפרק. בוכה כמו ילד.
חסר אונים.
יודע שהאנשים שדיברתי אתם לפני רגע,
לא ישרדו ואין לך מה לעשות.
מתקשר לאנשי ביטחון שאני מכיר, לפראמדיקים של מדא, לגורמים הכי בכירים במערכת וכולם, כולנו
חסרי אונים.
פירקנו את זה יחד.
ואחרי זה אני שוב עומד על הרגליים.
חזק יותר (אבל מת מפחד מהלילה).
ואני משתף עכשיו כי אני שומע שתושבים בעוטף, גברים, נשים וילדים, מתביישים ללכת לטיפול.
אל תתביישו.
זה מציל חיים.
זה יציל אתכם ויציל את הילדים שלכם.
ככה אתם תדעו לתווך להם את הזוועות שחווינו כאן.
ותעזרו להם לעמוד על הרגליים.
תפרקו את מה שיושב לכם על הלב.
תפרקו את מה שחוויתם באותו יום נורא.
תתפרקו.
המטפלים והמטפלות הם המלאכים והמלאכיות שהצילו אותי בעבר
והם גם יצילו אתכם💔
לכו לטיפול.

19/10/2023

כשיושבות בבית כל היום, המציאות הקשה גם ככה סוגרת עלינו עוד יותר.

שהות קצרה בחוץ יכולה לעזור לרכך מעט את תחושות העצב הגדול, ואתן צריכות את הרוך הזה.
ואתם צריכים את הרוך הזה.

היציאה הקצרה מהבית עוזרת לנו לראות שיש חיים בחוץ, הם ממשיכים, יש עוד אנשים בדיוק כמונו שמנסים לחיות את חייהם ואף אחד לא לבד בתחושות שלו בזמן הזה.

טיפ למתקדמות:
לשהות כמה רגעים בשמש נעימה, ואם יש זווית שממנה תראו ים או עץ או מדשאה, אז עדיף. עדיף בתזוזה- הליכה קלה, אפילו אם זה להמשך הרחוב וחזרה, או למכולת לקנות משהו.
העיקר לצאת ולראות עוד פרצופים של אנשים ולחוות את המציאות בעוד דרך שהיא לא ארבעת קירות הבית והחדשות המלחיצות.

אני פה למי שצריך,
💛

13/08/2023

תדעו לכם שמעברים זה מאתגר.
כמו שילדה קטנה לא רוצה ללכת להתקלח, או ילד לא רוצה ללכת לישון, או כמו שלהיפרד מההורה בכניסה לגן זה מפחיד, וכמו שתינוק בוכה בחורף כשמחליפים לו מפיג'מה לבגד אחר.
היה מצב קיים מסוים שהתרגלנו אליו ואולי אםילו אהבנו אותו, ועכשיו דורשים מאיתנו לשנות אותו, מבלי שיש לנו וודאות לגבי איך נרגיש אחרי ותוך כדי השינוי.
האם יהיה לנו כיף בגן?
האם יהיה לנו קר אחרי המקלחת?
ואם ניקח את זה לחיים הבוגרים- האם אמצא את עצמי חברתית בעבודה החדשה? האם יהיה לי מאתגר מדי?
האם הבית החדש ירגיש לי נוח ונעים? האם יהיו לידו בתי קפה שאני אוהב ללכת אליהם?
האם אי פעם אמצא זוגיות חדשה? ועוד ועוד.

ואם התמזל מזלנו וההורים שלנו ידעו לתווך לנו ברוך ואהבה את המעברים כילדים, אז גם כבוגרים אנחנו מרגישים שינויים בצורה רכה יותר.
אחרת, שינויים עלולים לעורר יותר לחצים.

שינוי זו פרידה.
הפרידה היא ממצב שהכרנו, אפילו אם המצב שהכרנו הרגיש לנו רע, ובנוסף השינוי מצריך מאיתנו להבין את הסיטואציה שלנו מחדש. יש פחד שאולי יהיה לנו רע יותר. או שקודם היה נעים ועכשיו מי יודעת מה יהיה?
זה לוקח זמן להתאקלם מחדש, אז תתנו לעצמכם את הזמן הזה.
היו ההורים המדריכים, החברים הטובים, והאוהבים הכי מכילים של עצמכם, ותמצאו את הדרכים שעוזרות לכם עם המעברים שהחיים מזמנים.

מכירות את הבדיחה- למה התרנגולת עברה את הכביש?
כדי להגיע לצד השני :)

בברכת מעברים מלאי חמלה לכולנו והגעה רכה לצד השני 🪷

29/04/2023

יש איזו התלבטות שאני מתעסקת בה לאחרונה, ובנטייה הטבעית שלי אני רוצה לשבת ישיבה אחת ארוכה עד שיעלה עשן, ולצאת ממנה עם תשובה.

וכל פעם מחדש אני נזכרת שחלק מפיתרון אתגרים, התלבטויות, והתמודדות עם מחשבות טורדניות, הוא גם ההתרחקות מהן.
לעזוב נושא מסוים לזמן מה ולהתמקד במשהו אחר, יעזור לחזור אליו בהמשך עם תובנות חדשות וחשיבה מעובדת יותר (או לכל הפחות אנרגיה חדשה).
הביטוי ''לישון על זה'' לפני קבלת החלטות חשובות הוא מדויק ומעוגן במציאות, כיוון שבלילה המוח עוסק בעיבוד וקיטלוג המידע של היום. אפילו שנדמה לנו שבמהלך השינה לא נגענו בנושא שהעסיק אותנו, המוח בהחלט נגע בו ועיבד אותו, ובבוקר אנחנו עשויות/ים לקום עם ראיה אחרת על המצב, וככל הנראה תגובה רגשית שונה אליו.
על אותו עקרון, גם ימי לימוד עובדים יותר טוב בצורה הזאת.
לכל הסטודנטים פה, תדעו שפרודוקטיביות גדלה כשעושים הפסקות בין רצפי הלימוד, וכשבהפסקות עוסקים במשהו אחר לגמרי- מבשלים, פותרים תשבץ, יוצאים לסיבוב, מנגנים, מנקים או מסדרים חלק בבית, או אפילו ישנים לחצי שעה.
רצף מוערך יתר על המידה, ובין היתר מוביל גם לשחיקה.

ובהמשך לזאת, אחרי בוקר של ישיבה עם חבר וניסיון לפתור את ההתלבטות, אני אמשיך לקרוא קצת בספר שאני אוהבת ולהתנדנד על הערסל בחצר.
שבת נעימה לכולנו 🌿