04/01/2025
*מי זה שמטפל? (מי זה שמופיע?)*
כשאני מטפל או מופיע, זה לא אני, או אולי זה גרסה מאוד מוחשית של אני.
בכל מקרה, זה מרגיש שונה מה”אני” שאני מזהה ביום-יום, משהו אחר ממה שאני חווה את עצמי בו.
קשה לי להבין בדיוק מה קורה שם, על איזה כפתור לוחצים, אבל אנסה לנסח את הפלא הזה במילים.
הנקודה שלי היא שהמוח השכלתני, החושב והמתכנן, לא רלוונטי במרחבים הללו. השיפוטיות שלו, גם אם היא מועילה והשרדותית, רק מפריעה.
אני מחפש להיכנס למצב של אבדון, שכרון חושים, כדי להתחבר למערכת גדולה יותר, רחבה יותר, כזאת שיכולה להכיל פרדוקסים וחוסר הגיון, כזאת שמחוברת לגוף והדמיון נבנה מתוך חוויה חושית.
אני מפעיל את המערכת האינטואיטיבית הזו בקלות – על ידי פקודה לשכל לנוח, ופיזור התודעה בחלקי הגוף השונים. תשומת הלב שמתפשטת בגוף מאפשרת לי לאבד ריכוז ולהיכנס לעולם שבו הראייה לא ממוקדת, אלא רחבה; הקליטה אינה ספציפית, אלא כוללנית, והתגובה בה מהירה.
החוויה הזו דומה מאוד למדיטציה, כאלו הגבירו את תחושת ההווה לווליום גבוה.
בכוונה אני “שובר” את המרחב ואת הזמן – לפעמים מצמצם את המרחב ומעט את הזמן, אך זה גם יכול להיות הפוך, שבו אני תופס את המרחב מחוץ לחדר ומגיע עד הכוכבים, או זז כל כך מהר עד שהכל נראה קל וללא מאמץ.
רק במצב הזה של הכאוס, הקסמים יכולים לקרות, והמערכת מתחילה לעבוד בשבילך, ולא אתה בשבילה. אין דילמות ארוכות, אין התלבטויות, הכל קורה מהר ומאמינים לכל רגע. מטילים ספק בכל ומתמסרים לכל רגע, פשוט אומרים לו כן.
לפעמים זה יכול להרגיש מנותק, וזה באמת מנותק מהחוויות היומיומיות, אבל זה מחובר לאוקיינוס התודעה, שהיא שונה מהצמצום שאנחנו צריכים לעשות כדי להתמודד עם תפקוד והרעש סביבנו.
בטיפולים, כמו בריקודים, לא צריך לדעת מראש, אני בהכרח תמיד מחפש הסתבכויות ותקיעויות כדי לשבור תבניות מוכרות ולפגוש את החדש. כל רגע הוא מפתיע ומרגיש כאילו הוא קורה בפעם הראשונה.
יש תחושה שכל רגע נלמד בפעם הראשונה, כל רגע נולד ומת בו ברגע.
החיות מתגברת, והריקוד מתחיל לרקוד עבורך.
*Who is the one who treats? (Who is the one who performs?)*
When I treat or perform, it’s not me, or maybe it’s a very tangible version of me.
In any case, it feels different from the “me” I recognize in everyday life, something other than how I experience myself.
It’s hard to understand exactly what’s happening there, what button is being pressed, but I’ll try to put this wonder into words.
My starting point is that the rational, thinking, and planning mind is irrelevant in these spaces. Its judgment, no matter how useful and survival-based, only gets in the way.
I seek to enter a state of oblivion, intoxication, to connect to a larger system, a more encompassing one, one that knows how to hold paradoxes and illogic, one that is connected to the body, and imagination sparks quickly from sensory experience.
I activate this intuitive system easily—by instructing my intellect to rest, and spreading my awareness across different parts of my body. The attention that scatters throughout my body allows me to lose focus and enter a world where vision is not focused, but broad; perception is not specific, but inclusive, and the reactions are swift.
The closest experience to this is in meditation, as if the present moment’s intensity has been turned up.
On purpose, I “break” the space and time, usually by shrinking space and reducing time—but it can also be the opposite, where I perceive space beyond the room I am in, reaching all the way to the stars, or moving so fast that it appears effortless.
Only in this chaotic state do the miracles occur, and the system begins to work for you, not you for it.
There are no long dilemmas, no hesitation, decisions are made quickly and believed in every moment. Doubting everything and surrendering to each moment, simply saying “yes” to it.
At times, it may feel disconnected, and it is indeed disconnected from daily experiences, but it is simply connected to the ocean of consciousness, which is different from the constriction we must undergo to manage function and the noise around us.
In therapy, as in dance, there is no need to know in advance; we inherently seek entanglements and blockages in order to break familiar patterns and encounter the new. Every moment is surprising, feeling as if it happens for the first time.
It feels as though every moment is learned for the first time, every moment is born and dies in that very moment.
Vitality grows, and the dance begins to dance for you.
