19/02/2019
רבי נחמן על אוויר הנח והזך ועל צדקה
-------------------------------
״ועל-ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים. כמו שאמר מונבז (בבא בתרא יא): "אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות". נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על-ידי-זה הוא קונה לו רעים יותר, ועל-ידי זאת האהבה שקונה על-ידי הצדקה, על-ידי-זה נזדכך האויר; וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, על-ידי-זה נתרבה יותר האויר הנח והזך.
כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה, שהוא שנאה, שיפריד ביניהם,
כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): "וישם ה' רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם", ופרש רש"י: 'שנאה'. נמצא שנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שעל-ידי-זה אין יכולין לשמע הדבור; ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך, שעל-ידי-זה נשמע הדבור למרחוק.
וזה נעשה על-ידי צדקה, בחינת "הון יסיף רעים רבים", שעל-ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שעל-ידי-זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל.
וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך. כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך; וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך; וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים, וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת "הון יסיף רעים רבים", נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך.
ועל כן, העיקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל; כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל-ידי-זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל״.
(ליקוטי-מוהר״ן, חלק יא׳, סימן ה׳)
