07/06/2020
תחושת הבדידות של הורה המתמודד עם ילד מכור
עמיר פירני MSW
לעיתים אחד מהמצבים הנפשיים המעכבים ביותר, פניה לייעוץ ועזרה במצבי התמכרות , היא תחושת הבדידות אותה חש הורה, או בן משפחה לילד מכור לסמים.
בואו ונחשוב על מצבים מקבילים בחיינו. בדרך כלל במצבי בריאות שונים, לא נהסס לפנות לרופא המשפחה. בריאות פיזית היא מצב לגיטימי לפניה לעזרה.
לא כך המצב, במצבי התמכרות לסמים או אלכוהול, להימורים או מין.
בתחום זה עדיין שוררת אוירת הסטיגמה, הקושי לשתף ולהתייעץ עם בני משפחה וידידים.
הורה שמשתף במעגל סוד קרוב, את התמודדתו עם מצבי התמכרות עם בן משפחתו, חש לפעמים שאיש לא מבין אותו. האמפטיה לא מספיקה.
לא תמיד ישנה הקלה כשידידנו חוזרים ואומרים לנו מעומק ליבם, מה מומלץ ומה לא. מסר כזה לא תמיד יכול להקל על ההורה המתיסר.
"אין לי כוח לשמוע אותם יותר, הם מכבידים עלי, הם לא באמת מבינים את המצוקה שלי". אלו המשפטים שאני שומע מהורים שהגיעו אלי באיחור.
ואז שוב תעלה בליבנו השאלה, איך נצליח לשוחח שוב חשוב עם ילד המספר ש"כולם עושים סמים", עם ילד שמנסה לשכנע אותנו ש"גראס ומריחואנה הם צמחי טבע שבראש העולם".
איך חברינו יבינו אותנו כהורים כשאנחנו טרודים יום וליל מפחדים מההתדרדרותו הגופנית של ילדנו, עם המפגש עם המראה שלהם, עם המבט המסטול. עם השנים החלופות, ביום אחר יום, אחר לילה. עם יום ועוד יום ועוד חודש ועוד שנה.
"לפעמים העדפנו להסתגר בתוכנו. להתנתק משיח עם חברנו. די אין לנו כוח לשמוע עצות מנורה שלא נמצא במקומו" הם אומרים לי.
"כל כך רצינו לא לאבד את בנינו, כל כך קיווינו שהוא יקבל החלטה להפסיק עם השימוש ההרסני שלו בסמים, שיהיו לבד, שיקבל תבונה והארה".
וזה לא קורה, והמציאות ממשיכה להכאיב לנו ולחרוט את ליבנו. "איפה הוא עכשיו?, מה הוא לקח ?, למה הוא לא מתפעל ?".
הבושה, שכל סובבנו רואים את ההתמסלות של בננו, את ההתנסויות שלו, את הירידה במשקל, את כובד תגובותיו, את הצחוק הזול, הפשוט מדי"
אין פתרון יעיל מהגעה לייעוץ מקצועי.
לכן אומר : יש לשבור את עולם הבדידות שיצרו הסוד, הכאב והעבודה.
אז אוכל ללכת יד ביד, ולהדריך אתכם ממקום מנוסה ומקצועי.
האמינו לי, אפשר להשפיע על בן או בת מכורים. יש מקום לתקווה ולהחלמה.
