26/06/2019
״אתה יודע איך זה שלפעמים אנשים מתחילים לספר את הסיפורים של זר אחד או אחר - האדם שפגשו במכולת, האחר שפגשו באוטובוס או בדרך הליכתם חזרה הביתה, מצפים לתגובת הזולת - הכל בהסוואה לקבלת פיתרון לסיפורם הכתוב של עצמם.
ככה זה פחות כואב ללב, פחות שורף לנפש - לספר את סיפורך כשלדמויות יש חיים אחרים משלך כביכול, השמות שונים, צבע שיערם בהיר יותר או כהה יותר, עיניים כחולות או ירוקות, אתה גבוה ופעם אתה נמוך.
אתה מלביש עליך מסיכה ואז מקבל פיתרון.
ויש אחד שבפניו המסיכה מפלדה לא הייתה עוזרת - כמו הליצנים שחיוכם מצוייר אבל רואים את הרגש המוסתר שלהם הרבה לפני שהאיפור יורד והבגדים הצבעוניים חוזרים לארון.
אנחנו יכולים לחבוש מסיכה על מסיכה, צבע על צבע אבל אותך אף אחד לא יוכל לרמות - שישנה סערה מתחת לפני השטח. אתה הקול, אתה השקט ואתה גם הרעש ואתה לא מוותר - צועק בגב המחשבות ביו אלפי הסיפורים- תוותרי על המסיכה, תוותרי על המסיכה״
זה מה שמתחולל הרבה פעמים מבפנים, וזה גם מה שהרבה פעמים יוצא החוצה אבל תזכרו הדרך הנכונה נמצאת לא במרחק, אלא בתרמיל שאותו אנחנו נושאים בכל שבילנו. תהיו אתם - תוותרו על המסיכה, ותראו לעולם כמה יפים אתם באמת.