אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט

אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט, Psychotherapist, Balfour, Tel Aviv.

עוזר לא.נשים לחיות חיים מלאים ומספקים יותר דרך התמודדות מיטיבה עם אתגרי החיים: חרדה, דיכאון, קשיים ביחסים, אובדן, דימוי עצמי נמוך וסוגיות הקשורות לזהות מינית.
גישתי הטיפולית היא אינטגרטיבית ומשלבת את הגישה הפסיכודינמית, גישת ACT, הגישה הקיומית וכלי CBT.

למה כל כך קשה לנו לבקש סליחה?הפגיעה באחר והצורך לבקש סליחה, מעמתים אותנו עם חוסר המושלמות שלנו ועם חלקים בתוכנו,שאיתם קש...
29/09/2025

למה כל כך קשה לנו לבקש סליחה?

הפגיעה באחר והצורך לבקש סליחה,
מעמתים אותנו עם חוסר המושלמות שלנו ועם חלקים בתוכנו,
שאיתם קשה לנו לפעמים להשלים.
הם גורמים לנו להאמין,
שבקשת סליחה משמעותה לגלות חולשה ולהיחשף מדי,
ושאנו עלולים לחוות דחייה או שהאחר ינצל את זה לרעתנו.

על מנת להגן על עצמנו מפני הכאב,
הכרוך במפגש עם חלקים אלה,
אנחנו לעיתים מקטינים את עוצמת חוויית הפגיעה של הצד השני,
או אפילו מאשימים אותו בה.
זה אולי עובד לנו בטווח הקצר,
אבל עם הזמן המחיר מתחיל להתבהר:
תחושת אשמה מחלחלת פנימה והקשר עלול להפוך לשדה קרב.

כי מערכות יחסים לא נרפאות מעצמן,
הן דורשות מאיתנו להכיר בחלק שלנו בפגיעה.

בקשת סליחה אמיתית, כזו שנאמרת מהלב,
מעבירה מסר ברור:
"אני רואה את הכאב שלך, אני מבין שפגעתי,
אני מצטער על כך ואני עדיין אוהב.
אני כאן בשבילך,
ולא משאיר אותך להתמודד לבד".

והאמת היא,
שבקשת סליחה אינה רק צעד לשיקום הקשר עם האחר,
אלא מהווה הזדמנות להתקרב גם לעצמנו,
ולקחת אחריות על אותם חלקים בנו,
שהופכים אותנו לאנושיים.

עבור רובנו, שנה חדשה היא לא רק תאריך מסומן בלוח השנה.יש לה משמעות מיוחדת, והיא מעוררת בנו לא מעט סימני שאלה:מה אני לוקח/...
21/09/2025

עבור רובנו, שנה חדשה היא לא רק תאריך מסומן בלוח השנה.
יש לה משמעות מיוחדת, והיא מעוררת בנו לא מעט סימני שאלה:

מה אני לוקח/ת איתי?
מה הגיע הזמן לעזוב או לשחרר?
מה עוד אני מוכן/ה לגלות על עצמי?

בטיפול רגשי השאלות האלו הן לא חלק מסיכום,
אלא דווקא התחלה של תהליך.

הן מהוות הזמנה להקשיב פנימה –
גם למה שעדיין שקט,
וגם למה שכואב ולא נוח,
להסתכל באומץ על הסדקים,
ולפעמים דווקא מהם לצמוח.

שנה חדשה יכולה להיות עבורנו הזמן הזה,
שבו משהו מתרכך,
משהו משתנה,
ואפשר, סופסוף, להיות קצת יותר בצד של עצמנו.

אני מאחל לכולנו –
במישור הלאומי ובמישור האישי –
שתהיה לנו שנה של תנועה עדינה ומרפאה,
אנחנו כל כך זקוקים לזה.

למה לא כדאי לנו להיות "למה"?הלמה נראית חיה כל כך חמודה ותמימה, אולם כשהיא מרגישה מאוימת היא יודעת לירוק רחוק וחזק. לא כי...
18/09/2025

למה לא כדאי לנו להיות "למה"?

הלמה נראית חיה כל כך חמודה ותמימה,
אולם כשהיא מרגישה מאוימת היא יודעת לירוק רחוק וחזק.
לא כי היא "רעה",
אלא כי זו הדרך שלה להגן על עצמה ולהרחיק את מקור הסכנה.

וזה, אולי, לא כל כך שונה מאיתנו, בני האדם...

לפעמים, כשאנחנו מרגישים מותקפים,
גם לנו קשה להסביר מה באמת קורה אצלנו.
אנחנו לא מוצאים את המילים המתאימות,
או שאנחנו לא מצליחים להציב גבולות ברורים, ששומרים עלינו.

ואז,
במקום לשתף מה באמת כואב לנו,
מה חשוב לנו ועל מה קשה לנו להתפשר,
אנחנו "יורקים" החוצה מילים פוגעות, שלא באמת התכוונו לומר,
או שאנחנו מתכנסים פנימה ומתרחקים – רגשית ופיזית.

במצבים כאלה הפערים גדלים ותחושת הבדידות מתעצמת,
והיא עלולה לפרק את הקשר,
משמעותי ככל שיהיה עבורנו.

כדי לשבור את המעגל הזה ולחזור לתקשר, גם כשהמצב טעון,
חשוב לזכור:

**לוותר על "להיות צודק" – בקשר טוב אין מנצחים ומפסידים, יש שני אנשים שרוצים להגיע לאותה מטרה.
**להיות מודעים – לבחור מילים, טון ומסר בצורה מודעת, בלי האשמות ובלי להאדיר את עצמנו. המודעות עוצרת תגובות אוטומטיות ומאפשרת לבחור תגובה, שמקרבת אותנו למה שחשוב באמת.
**לא לצפות שהצד השני ינחש אותנו – גם לנו עצמנו קשה, לפעמים, לזהות את הצרכים שלנו, לכן חשוב לבטא אותם במילים.
**לקחת אחריות – קונפליקטים לא נגרמים, רק כי "הבעיה היא אצל האחר". גם לנו יש חלק במה שקורה.
*להחזיק בתוכנו את התמונה המלאה – גם בזמן ריב, מי שמולנו הם עדיין אותם אנשים, עם התכונות שאנחנו אוהבים ומעריכים.

כי אם נבחר, גם בלב ליבה של הסערה,
לדבר, להקשיב ולראות את עצמנו וגם את האדם שמולנו –
נוכל לגשר על הפערים ולהרגיש שוב ביחד.

חשבתם פעם למה כל כך קשה לנו פשוט לעצור?הרבה פעמים אנחנו מספרים לעצמנו,שזה בגלל שהזמן קצר והמלאכה מרובה. אבל אם נהיה כנים...
11/09/2025

חשבתם פעם למה כל כך קשה לנו פשוט לעצור?

הרבה פעמים אנחנו מספרים לעצמנו,
שזה בגלל שהזמן קצר והמלאכה מרובה.
אבל אם נהיה כנים עם עצמנו נזהה,
שבבסיס של התפיסה הזו נמצאת המחשבה:
"כשאני בעשייה אני מרגיש משמעותי",
והמסקנה הכואבת שנובעת ממנה היא:
"כשאני לא בעשייה אני מרגיש חסר ערך".

הפחד שלנו, אם כך, הוא לרוב לא מבזבוז זמן,
אלא מפגיעה בתחושת הערך שלנו.
אבל האם הערך שלנו נמדד רק על פי ההספק שלנו?
האם כלל לא קיימת עשייה משמעותית, המצריכה מאיתנו דווקא להאט את הקצב?

אז כן,
יש פעולות שמחייבות אותנו לעצור, ולו לרגע,
כמו הקשבה פנימה וכמו היכולת להרגיש ולהכיר את עצמנו באמת.
אבל איך לומדים לעשות זאת,
בעולם שדורש מאיתנו כל הזמן להיות בתנועה?

זה בדיוק מה שטיפול רגשי מאפשר.

הוא לא רק מקום לעצור בו פיזית,
אלא מהווה גם מרחב בטוח,
שבו אנחנו יכולים להתחיל לבחון את האמונה הזו,
שקושרת בין עשייה לערך.

בטיפול אנחנו מתרגלים את היכולת להיות, לנכוח,
בלי להצטרך להצדיק את קיומנו.
ואנחנו מתחילים להפריד בין מה שאנחנו עושים לבין מי שאנחנו,
ומגלים שהערך שלנו איננו משהו שעלינו להרוויח, כל יום מחדש.

כי גם אם היא נסתרת מן העין,
לעשייה המתרחשת בתוכנו יש ערך עצום.
====================
אם עולה בך עכשיו הצורך לפנות מקום גם לעצמך,
ולעשות תנועה פנימית משמעותית –
אני כאן עבורך♥

בתוכנית "האח הגדול" שמעתי לאחרונה ביטוי, שגרם לי לעצור: "ליפול ברגש". כמו לא מעט משפטים שנזרקים שם,גם מאחוריו מסתתרת עמד...
04/09/2025

בתוכנית "האח הגדול" שמעתי לאחרונה ביטוי, שגרם לי לעצור:
"ליפול ברגש".

כמו לא מעט משפטים שנזרקים שם,
גם מאחוריו מסתתרת עמדה של הדיירים על רגשות והחצנתם,
והוא נאמר כאזהרה, שנועדה להגן עלינו.

כאילו רגש הוא מין תהום עמוקה ומפחידה,
שצריך לדלג מעליה ולהימנע ממנה בכל מחיר.

אבל האם כל רגש שעולה,
מאהבה גדולה ועד כאב חודר,
הוא בהכרח ״נפילה״?
האם אין הבדל בין "להרגיש" לבין "להיות מוצף"?

בקליניקה שלי אני פוגש, בכל יום, את הצד השני של המטבע:
את המחיר הכבד של ההחזקה המתמדת, הנדרשת כדי ״לא ליפול ברגש״,
את האנרגיה העצומה שמושקעת בבניית חומות,
את הבדידות שנוצרת כשאנחנו לא מרשים לעצמנו להיות פגיעים באמת,
את ההתפרצות הבלתי נמנעת אחרי זמן רב מדי של הדחקה.

אולם רגש הוא לא אויב ולא תהום.

הוא מערכת הניווט הפנימית שלנו,
שמסמנת מה חשוב לנו, ממה אנחנו פוחדים,
ולמה אנחנו כמהים.
לכן, השאלה החשובה אינה ״איך לא ליפול?".
במקומה עלינו לשאול: "איך נוכל ללמוד להרגיש ולהכיל את כל קשת הרגשות, מבלי שהם ינהלו אותנו?".

כי ״ליפול ברגש״ משמעותו היא לא ליפול מצוק,
אלא להסכים להיות אנושיים ולתת לעצמנו לחוות הכול.

בתמונה: אני, מרשה לעצמי להרגיש את כל מה שהרגע הזה מביא איתו.

בתוך חיינו, כחלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית,שזורה תמיד גם מורכבות.כל צומת,כל התלבטות, כל רגע של חוסר ודאות,  הם הדברים שב...
28/08/2025

בתוך חיינו, כחלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית,
שזורה תמיד גם מורכבות.

כל צומת,
כל התלבטות,
כל רגע של חוסר ודאות,
הם הדברים שבונים אותנו.

דרך הקשיים וההתמודדות איתם אנחנו לומדים.
לומדים על עצמנו, על הכוחות והיכולות שלנו,
לומדים על אחרים ועל מערכות היחסים איתם,
ובעיקר לומדים להוקיר את מה שחשוב באמת.

אבל,
כשאנחנו בלב הסערה –
קשה לנו לראות את זה.

כל מה שאנו צריכים אז הוא מקום בטוח,
שמאפשר להתבונן על הדברים ממרחק,
כדי להפוך את המורכבות למקור של כוח
ולא של שחיקה.

כך, בסבלנות ובקצב שמתאים לנו,
נוכל להתחיל לראות במורכבות –
לא משהו שמפרק אותנו,
אלא דבר שמרכיב אותנו מחדש.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הכוח הפנימי-להתחיל תנועה,לחולל שינוי,למצוא שלווה ולצמוח.הצעד הראשון,הוא להסכים לפגוש אותו. זוה...
21/08/2025

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הכוח הפנימי-
להתחיל תנועה,
לחולל שינוי,
למצוא שלווה
ולצמוח.

הצעד הראשון,
הוא להסכים לפגוש אותו.
זוהי הדרך לחזק את האמונה בעצמנו.

מאחורי החיוך היומיומי – כמה מאיתנו מרגישים לבד?בשנים האחרונות עלתה מאד המודעות לנזקים, הן הנפשיים והן הגופניים, של תופעת...
14/08/2025

מאחורי החיוך היומיומי – כמה מאיתנו מרגישים לבד?

בשנים האחרונות עלתה מאד המודעות לנזקים, הן הנפשיים והן הגופניים, של תופעת הבדידות, ומחקרים רבים נותנים תוקף אמפירי למה שנכתב כבר בספר בראשית:
"לא טוב היות האדם לבדו".

עד כמה הנזק ממשי?
מחקר גדול ועדכני מ2023, שסקר נתונים של מעל 2 מיליון איש,
בדק בדיוק את זה: את הקשר בין בדידות לסיכון לתמותה,
והממצאים שלו היו חד משמעיים.

המחקר הבחין בין שני מצבים ומצא,
שלכל אחד מהם השפעה דרמטית אחרת:
בידוד חברתי (Social Isolation) – הוגדר כמצב שבו אדם אינו בא במגע קרוב עם אנשים אחרים וחי לבד, או שיש לו רשת תמיכה מוגבלת, והעלה את הסיכון לתמותה ב-32%.
תחושת בדידות (Loneliness) – הוגדרה כתחושה סובייקטיבית, שיכולה להופיע גם במצבים שבהם האדם מוקף באנשים אחרים, והעלתה את הסיכון לתמותה ב-14%.

המחקר הראה,
שבין אם מדובר בבידוד חברתי אובייקטיבי ובין אם בתחושת בדידות סובייקטיבית –
לשניהם יש מחיר בריאותי כבד.

למה הבדידות כל כך פוגעת בנו?
יש אנשים שזקוקים לקשרים חברתיים אינטנסיביים,
ויש כאלה שיסתפקו במינון מצומצם הרבה יותר,
אך כולנו מטבענו יצורים חברתיים וזקוקים מאד לחברה אנושית.

אנשים שחווים בדידות מתמדת סובלים מדיכאון,
תחושת ניתוק וניכור מכאיבה,
דימוי עצמי נמוך ותחושת דחייה חברתית,
שגורמת להם להרגיש שקופים ולהסתגר יותר.
כך נוצר מעגל המזין את עצמו ומחמיר את המצב.

הבדידות של ימינו היא לעיתים שקטה,
מוסוות בתוך שגרה מתוחכמת ולא פעם גם ממוסכת היטב.
אבל הגוף מרגיש והנפש יודעת,
והם שולחים סימנים:
ירידה באנרגיה וקושי לתפקד במהלך היום,
שינה לא רציפה ועייפות מתמשכת,
חוסר חשק לדבר עם אנשים והרגשה שאין מי שבאמת *רואה אותך*,
תחושות של חרדה ועלייה גדולה בסיכון לדיכאון.
במצבים של בדידות עמוקה,
ההרגשה יכולה להיות דומה לשהייה בתוך כיפת זכוכית אטומה:
אנחנו רואים את העולם סביבנו אבל מרגישים מנותקים ממנו.
כאילו יש חיץ בלתי נראה המפריד בינינו לבין אנשים אחרים,
ומקשה עלינו להתחבר למה שמתרחש בחוץ.

העובדה, שלתחושת הבדידות יש אחוז סיכון משלה (14%),
מוכיחה שהרגשות שלנו אינם ״רק רגשות״ –
הם גורם סיכון בריאותי ממשי.

הטיפול הרגשי הוא המענה המדויק,
שמאפשר לשבור את מעגל ההימנעות,
והוא מהווה שער שדרכו אפשר לחזור וליצור קשר עם העולם.

בטיפול רגשי אתם כבר לא לבד.
יש מישהו שמקשיב באמת,
שנמצא שם גם כשהמילים יוצאות מבולבלות,
או כשאין מילים בכלל,
ושיכול לעזור למצוא מחדש את הכוחות,
לבנות גשרים לעולם שסביבכם.

כי לכולנו מגיע להרגיש שיש לנו מקום♥

(לקריאת המחקר https://www.nature.com/articles/s41562-023-01617-6)

לפעמים אנחנו מרגישים שמשהו בנו נסדק. זה לא תמיד קורה באופן דרמטי או ברור וניכר לעין, אלא מרגיש יותר כמו אוסף של רגעים קט...
07/08/2025

לפעמים אנחנו מרגישים שמשהו בנו נסדק.

זה לא תמיד קורה באופן דרמטי או ברור וניכר לעין,
אלא מרגיש יותר כמו אוסף של רגעים קטנים:
עייפות שלא חולפת אחרי מנוחה,
שמחות שכבר לא מרגישות אמיתיות,
תחושה שאנחנו צופים בחיינו מהצד.

כשהנפש שלנו מבקשת שנשים אליה לב,
היא לא תמיד עושה זאת בקול רם.
לעיתים היא לוחשת דרך הסדקים האלה.

בטיפול רגשי נוצר מרחב,
שבו מתאפשר להקשיב ללחישות –
לא על מנת למהר ״לתקן״,
אלא כדי להבין מה הן מנסות לספר לנו.

ולפעמים,
עצם ההקשבה כבר מתחילה תנועה של שינוי.

אם קראת אותי ומשהו בך זז –
אשמח ללוות אותך ♥️

התחושה, שאנו מתמודדים עם משברים ועם אתגרי היומיום לבד, בלי אף אחד לצידנו, יכולה להיות קשה מאד.אנחנו יודעים שאם נשתף בהם ...
31/07/2025

התחושה, שאנו מתמודדים עם משברים ועם אתגרי היומיום לבד, בלי אף אחד לצידנו,
יכולה להיות קשה מאד.
אנחנו יודעים שאם נשתף בהם את הסביבה לרוב נרגיש הקלה,
אבל לעיתים קשה לנו להגיד במילים את מה שאנחנו מרגישים בתוכנו,
ולגייס תמיכה.

הדבר הזה קורה –
כשאנחנו חוששים שהאחר לא יצליח להבין אותנו,
תופסים כאב וקושי כחולשה או מאמינים בתוך תוכנו,
שאם רק נעצום עיניים חזק ונתעלם ממה שמטריד אותנו,
הוא יעלם כלא היה.

המחשבות והחששות הללו הם, כמובן, אנושיים מאד,
אבל בסופו של דבר רק מעצימים את חווית הבדידות,
כי כשכאב לא מקבל ביטוי הוא לא באמת נעלם.
הוא ממשיך לבעבע בתוכנו,
צובע את החיים בצבעיו הקודרים ונוטה להתפרץ,
בדרך שעלולה לפגוע.

הדואליות הזו, בין הרצון לשתף לבין הפחד משיתוף,
נעשית מורכבת עוד יותר,
כשבתוך קשר קרוב – זוגי, משפחתי או חברי –
אנשים מתמודדים אחרת עם קשיים:
האחד זקוק לתשומת לב ולאוזן קשבת,
בעוד שהשני זקוק לשקט ולספייס שלו.

במקרה כזה ההצפה הרגשית גוברת,
הקושי להסביר את הצרכים והרצונות הולך ומעמיק,
ולמרות שכל אחד מהצדדים מקווה שהצד השני "ירגיש לבד" מה עובר עליו –
הפער ביניהם הולך וגדל.
במקום הבנה קיימת החמצה,
ובמקום קרבה נוצרת תחושת בדידות וריחוק.

בטיפול הרגשי אנחנו עוצרים לרגע,
ומסתכלים על מה שקורה:
איך כל אחד מגיב לקושי,
איך נוצרים (בלי כוונה) מעגלים של אי הבנה,
ואיך אפשר לתקשר אחרת.

ואתם רוכשים לעצמכם בהדרגה את היכולת –
לזהות את הצרכים שלכם,
לראות את ההבדלים ביניכם ולתת להם מקום,
ולגלות חמלה כלפי עצמכם ואמפתיה כלפי האחר.

כך מתאפשרת תנועה אחרת –
שמובילה לשינוי בכם ובתוך הקשר.
---------------------------

אם אתם רוצים להתחבר לצרכים ולרגשות שלכם,
לתת לעצמכם חיים של אהבה, קבלה ומשמעות,
ולחזק את מערכות היחסים שלכם –
אני כאן עבורכם.

אין דרך אחת נכונה, יש רק את הדרך שלך. העיקר הוא להקשיב לקצב האישי, גם אם הוא אחר ממה שציפית,גם כשהוא מוביל למקומות שלא ת...
24/07/2025

אין דרך אחת נכונה, יש רק את הדרך שלך.

העיקר הוא להקשיב לקצב האישי,
גם אם הוא אחר ממה שציפית,
גם כשהוא מוביל למקומות שלא תכננת.

כי לפעמים התחלה חדשה נולדת
דווקא במקום הכי לא צפוי.

ערך עצמי נמוך הוא כמו בלון שיש בו חור: גם אם ננפח אותו שוב ושוב הוא ימשיך לאבד אוויר. פגיעה בערך העצמי נובעת, בדרך כלל, ...
17/07/2025

ערך עצמי נמוך הוא כמו בלון שיש בו חור:
גם אם ננפח אותו שוב ושוב הוא ימשיך לאבד אוויר.

פגיעה בערך העצמי נובעת, בדרך כלל,
מאירועים שקרו לנו בילדות, בזוגיות, בעבודה,
ומשפיעים עלינו עד היום.
היא מתבטאת בחוסר אמון בעצמנו,
בביקורת עצמית, ובתחושה מתמדת של "לא מספיק״,
כך שכל הערה קטנה מבחוץ, אפילו שולית,
עלולה להרגיש כמו דקירה חדה וכואבת.

הפרדוקס כאן הוא,
שככל שאנחנו מנסים יותר לתת לעצמנו אישור,
ולחזק את הערך העצמי שלנו דרך הישגים, מחמאות, או לייקים מאחרים – כך אנחנו מרגישים יותר ריקים,
וכל אישור חיצוני הוא כמו פלסטר:
מקל לרגע, אבל לא מטפל בפצע או סוגר את החור.

תחושת ערך עצמי בריא לא נשענת רק על אישורים מבחוץ,
היא נובעת בעיקר מהיכולת לקבל את עצמנו כמו שאנחנו,
עם החוזקות והחולשות, ההצלחות והכישלונות,
מהידיעה הפנימית שאנחנו ראויים לאהבה גם כשאנחנו לא מושלמים,
ומהיכולת להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים ולהכיר בכך,
שכמו שאנחנו זה מספיק טוב.

זה לא קל, ולא מעשה של הוקוס פוקוס,
אבל אפשר להגיע לזה.
אפשר לבנות מחדש תחושה של ערך עצמי יציב.
איך?
לאט, בעקביות, דרך קשר טיפולי תומך,
שמאפשר לך לראות אותך בעיניים רכות, מקבלות, אנושיות.

אם משהו מזה נוגע בך –
אני כאן עבורך,
ואני מזמין אותך לפנות אליי.

Address

Balfour
Tel Aviv

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

Our Story

אני יודע איך זה מרגיש כשהעולם לא מבין אתכם.

כשאתם לא מבינים אותו.

כשמה שחשבתם אתמול שיתאים לכם, לא בהכרח מתאים למי שאתם היום.

כשאתם לא יודעים לספר על הצרכים שלכם.