זן, הקשבה ושקט פנימי I קרן רול

זן, הקשבה ושקט פנימי I קרן רול לחיות בחופש פנימי בתוך נסיבות חיינו באשר הן. לחזור למרכז שלנו, לנשימה, לרגע הזה בכל תנאי ובכל מצב.
(1)

אחד מסיפורי הזן שמלווים אותי כבר שנים-העיוורים והפיל:פעם אחת הגיע פיל גדול אל כפר קטן שבו חיו שישה עיוורים מלידה. הם מעו...
21/06/2025

אחד מסיפורי הזן שמלווים אותי כבר שנים-

העיוורים והפיל:

פעם אחת הגיע פיל גדול אל כפר קטן שבו חיו שישה עיוורים מלידה.
הם מעולם לא ראו פיל, ולכן לא יכלו לדמיין כיצד הוא נראה.
כשהגיע הפיל, לקחו אותם אל המקום שבו הוא עמד, וכל אחד מהם התבקש למשש חלק אחר מגופו של הפיל, כדי להבין מהו “פיל”.

האחד נגע בשן החדה ואמר:
“הפיל הוא חד, חלק וקשיח כמו חנית.”

השני נגע באוזן ואמר:
“הפיל הוא רך ורחב כמו מניפה.”

השלישי נגע ברגל:
“הפיל הוא עמוד עבה ויציב כמו עץ.”

הרביעי נגע בבטן:
“הפיל הוא קיר גדול, רחב ומוצק.”

החמישי נגע בזנב:
“הפיל הוא חבל דק ומחוספס.”

השישי נגע בחדק:
“הפיל הוא נחש עבה, חזק ומתפתל.”

לאחר מכן התיישבו ודנו ביניהם
וכל אחד היה משוכנע שמה שהוא הרגיש הוא תיאורו האמיתי של הפיל.
הם התווכחו ורבו, ואף אחד לא הצליח לשכנע את האחר.

אז עבר שם חכם ואמר להם:
“כולכם צודקים וכולכם טועים.
כל אחד מכם נגע רק בחלק מהפיל.
אם הייתם מחברים את כל התחושות, הייתם מבינים מהו פיל באמת.״

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ביום חמישי האחרון השלמתי תהליך זוגי עם זוג יקר,
זוג נשוי טרי הגיע בתחילת המלחמה במשבר כשהבעל במילואים ארוכים
והשבוע השלמנו מסע כשהם רגע לפני לידה בחוויה זוגית חדשה.

לפרידה הם הכינו לי מתנה לקליניקה-
הכינו ביחד תמונה בגרפיקה של סיפור הזן שסיפרתי להם ממש בתחילת הדרך וליווה את התהליך שלנו.

סיפורים יכולים להיות אור והכוונה ברגעים קשים,
סיפור שנוגע הוא כמו פנס בחושך.

כזה היה הסיפור הזה עבורם.

תודה על ההזדמנות לגעת
תודה המחוייבות לביחד
תודה על הבחירה להתפתח באהבה.

זכיתי לעבוד בעבודה שהיא אהבה 🙏

אני לא מי שהייתי לפני חודש,אני לא מי שהייתי לפני המלחמה,אני לא מי שהייתי לפני הקורונה,ואני אפילו לא מי שהייתי אתמול…כל ר...
04/01/2025

אני לא מי שהייתי לפני חודש,
אני לא מי שהייתי לפני המלחמה,
אני לא מי שהייתי לפני הקורונה,
ואני אפילו לא מי שהייתי אתמול…

כל רגע מחדש ה׳אני׳ שלנו משתנה,
בהתאם לנסיבות , לתנאים, לסביבה…
האם אנחנו מקבלים את השינוי?
האם אנחנו מביטים על השינוי?
האם אנחנו מקשיבים לשינוי?

הבודהה דיבר על שינוי מתמיד לצד טבע עצמי שנשאר קבוע.
הזן מאסטר אמר - הכל בא והולך אך יש משהו אחד פנימי בתוכנו שתמיד יציב.
מה זה הדבר הזה?

בתקופה האחרונה חוות עמוקות בתוכי את הלימוד העתיק והשורשי הזה , שכבר שנים מתרגלת ומלמדת...
התודעה שלנו פוגשת את הלימוד בהתאם למצבה,
לימוד זהה יחווה אחרת כל פעם מחדש בהתאם ליכולת התודעה לקלוטו ברגע הזה,
בזמני משבר יש לנו הזדמנות להעמיק פנימה ולהשתמש באתגר לצמיחה…
כבר מספר חודשים שאני משתמשת במציאות כמעבדת מחקר לתודעה ולעצמי שלי.

כאמא לחייל קרבי שנכנס לאזור מלחמה ויוצא,
שממשיכה לתפקד, לתמוך באחרים ולתחזק חיי שגרה,
רואה איך התודעה שלי משתנה כל רגע,
שמה לב שמחשבות שלא הכרתי באות לבקר.
מבחינה בסוג נשימה חדש שלא הכרתי מופיע כשהוא בבית ונשימה אחרת כשהוא ׳נכנס ללחימה׳.
מה זה שמבחין בתופעות המתחלפות?
מי זאת שרואה את כל השינויים?

האיכות הפנימית שרואה את הכל,
שנושמת אל מול מה שבא,
שבוחרת לא להיבהל מהבהלה
שנושמת אל הפחד מהפחד
ששואפת את השלווה שברגעי השקט
זאת שלא נסחפת אחרי היאוש
וזאת שלא נסחפת אחרי השמחה
זאת שמחזיקה בליבה ידיעה עמוקה-
אם ארצה ואם לא ארצה הדברים הם כפי שהם.
זאת התודעה הערה, הצלולה, היציבה.
זה הדבר שתמיד איתנו ועלינו לחזור אליו,
זה מה שממשיך איתנו בתוך ההשתנות המתמדת.
הנוכחות היא אינסופית ואבסולוטית
המציאות היא יחסית -מתחילה ונגמרת כל רגע מחדש.

איך התודעה שלכם?
האם אתם מבחינים בשינויים בתשומת לב?
האם מאפשרים לעצמכם ללמוד מהתודעה שמשתנה כל הזמן?
האם מצליחים לחזק את האיכות הצופה והיציבה אל מול כל מה שבא?

במיוחד בתקופות מאתגרות
היציבות של התודעה המבחינה היא שתשמור עלינו בתוך הסערה.
שתמיד נזכור שבתוך הסערה יש מרכז יציב שאם ננוח בתוכו הסחרור לא יסחוף אותנו.

איך מחזקים אותו?
מוכנים לפגוש כל מה שבא , נעים או לא.

ימים שקטים
ומי ייתן והמציאות תאפשר לכולם לשוב הביתה בהקדם🎗️

בתמונה- השמיים והמים האינסופיים בתוך רגע יחסי של זמן מוגבל.

New year🎄במשך שנים , כשהילדים היו קצת יותר קטנים, בשנים שלפני גיל ההתבגרות שנכנסו אליו אחד אחד…השבוע הזה של סוף השנה היה...
25/12/2024

New year🎄

במשך שנים , כשהילדים היו קצת יותר קטנים, בשנים שלפני גיל ההתבגרות שנכנסו אליו אחד אחד…
השבוע הזה של סוף השנה היה זמן ריטריט החורף שלי.
הייתי בוחרת לנסוע לשבועיים למנזר , בדיוק בשבוע הזה , כי ביום שלפני ראש השנה האזרחית , הזן מאסטר היה נותן שיחת דהרמה חשובה וכך הייתי מרוויחה גם תרגול עמוק וגם לימוד משמעותי.
באחת הפעמים הייתי דוברת האנגלית היחידה בריטריט , כך שהלימוד ניתן בהונגרית ותירגמו רק לי באוזן:-)

בשנים האחרונות המציאות השתנתה כטבעה…
גם המנזר שהפך לי לבית השתנה עבורי,
גם הקורונה , ששינתה את העולם , שינתה אותי איתה והחזירה אותי לביתי, לבני הנוער שהיו זקוקים לנוכחותי.
ובעיקר המלחמה והיותי אמא ללוחם קרבי משאירות אותי כאן קרוב כבר חורף שני.

מחזיקה בליבי את הטעם והריח של האח האירופאית והבישול של המנזר.
שומרת על התמונה של האגם הקפוא , כל יום קצת אחרת..
חשה הגוף ובלב את שעות התרגולים הארוכות על הכרית מול הקיר,
שמחה על הרגעים שהייתי הישראלית היחידה בין זרים,
מחוברת לידיעה העמוקה שלעיתים השתיקה היתה מחברת יותר מכל שפה.

זכרונות עבר יכולים להעניק לנו כוח,
ממלאים את ליבנו בכל הניסיון חיים שצברנו
מאפשרים לנו להכיר בזכות שנפלה בידינו לחוות את החוויה העצומה הזאת.
כך גם אני, מוקירה את כל שעות הישיבה על הכרית שהיו לי , כאילו ידעתי לקראת מה מתכוננת…
שנים רבות של תרגול הכינו אותי לתקופה הזאת-
במרחב האישי להתמודדות עם שלושה בני נוער זכריים בבית, העצמאות והאישיות המגוונת שפיתח כל אחד מהם .
ליציאה מהקן והבחירה בלוחמה של הבכור
ולמשברים בתוך זוגיות של גיל המעבר .

מודה על כל חג מולד וראש השנה האזרחית שישבתי על הכרית מול הקיר.
על שעות ארוכות של נסיעות בשביל להגיע למרכז הזן או המנזר.
על כל שנייה של נשימה צלולה שהיום היא האור לתוך כל פעולה.

געגועים הם כוח
גם למשהו שכבר נגמר,
גם אם במציאות יש כבר צורה חדשה ומדויקת יותר.
געגועים יכולים להיות משאב של עוצמה אם רק נבחר להכיר ולהוקיר את הדרך ולמידה שהיתה במסע.

תודה לעצמי על שנים של כניסה פנימה כשבחוץ היה קפוא וקר.
תודה על לימוד חד צלול ונוקב.

תודה על האנרגיה הזכרית שהכניס בי המנזר,
כבר מספר שנים שחוזרת לאנרגיה הנשית,
לרוך, לנעימות, להכלה…

בזכות הנוקבות יכולה היום לנוח ברכות.

למה אתם מתגעגעים בהודיה והשלמה?

בתמונות: קצת מהשבוע הזה , של ריטריט החורף במנזר לאורך השנים 🪷

הרבה זמן לא כתבתי כאן, בעיקר כי היה עלי להתמקם מחדש בתוך המציאות האישית והמדינית…מה הכוונה ׳להתמקם׳?התמקמות נכונה היתה א...
21/12/2024

הרבה זמן לא כתבתי כאן,
בעיקר כי היה עלי להתמקם מחדש בתוך המציאות האישית והמדינית…

מה הכוונה ׳להתמקם׳?

התמקמות נכונה היתה אולי ההבנה הכי עוצמתית שלי אי שם לפני 15 שנים כשהתיישבתי לראשונה למדיטציה.

כשאנחנו מתיישבים על כרית המדיטציה הדבר הראשון שאנו עושים זה מתמקמים.
ממקמים את הגוף, ממקמים את התודעה ונחים בהווה.
ההנחיה הבסיסית לתרגול היא להתמקם כך שהכרית או המושב מותאמים לגוף ולא הפוך.

ככל שההתמקמות קשובה יותר למה שהגוף מבקש כך התודעה נוכחת יותר.

ההבנה שעלינו למקם את עצמנו בעצמנו
במקום לחכות שהעצמי שלנו יתמקם (או יותר נפוץ- יסתדר) בהתאם לנסיבות.
ההבנה שאנו אחראיים בלעדית על ההתמקמות שלנו בעולם
הן שמלוות את הדרך הרוחנית צעד צעד , גם בשגרה שמחוץ
לכרית המדיטציה.

אם במשך שנים הייתי מתמקמת לפי מה שהעולם צריך ממני, בהתאם לציפיות, לדרישות, לספקות…
המדיטציה והדרך הרוחנית לימדו אותי למקם את החיים סביבי בהתאם למי שאני כאן ועכשיו.

רובנו בחיינו המערביים עושים הפוך , במקום להתמקם, אנחנו בעיקר שורדים, נאבקים, מתאימים את עצמנו לציפיות, לדרישות, לתנאים…. וסובלים ׳בשקט׳ (או ברעש).

להתמקם זה לעצור,
להקשיב לגוף,
לחזור למרכז הפנימי
ולבחור מה יתמוך בנו ברגע הזה.
להתמקם זה לסמוך על היקום שהוא בעדינו,
גם כשהנסיבות מאתגרות .
להתמקם זה להבין שאנחנו חופשיים לבחור מה נוח עבורנו כל רגע מחדש .
להתמקם זה להניח לפחד, להרפות מהביקורת ולתחזק מרגע לרגע את הנינוחות והשקט גם בתוך האי שקט.

כבר יותר מעשור וחצי שאני לומדת ומתרגלת להתמקם נכון.

בשנה האחרונה לומדת התמקמות חדשה-
התמקמות של אמא לחייל קרבי
התמקמות של בעלות משפחה בזמן מלחמה
התמקמות של מטפלת בטראומה בלתי נתפסת,
התמקמות של אשה בגיל המעבר,
התמקמות של בת זוג בנישואים רבי שנים,
התמקמות שמבקשת יותר זמן לעצמי,
מבקשת הרבה יותר מנוחה,
מבקשת יותר פורקן לכאב
מבקשת יותר חיבור לאדמה
מבקשת בעיקר סבלנות, התמדה והרבה נשימה…

אז הנה ,
היום ההתמקמות ביקשה לכתוב,
היום ההתמקמות ביקשה לשתף…

מקווה שנלמד כולנו להתמקם
מקווה ש100 יקירים ואהובים מצליחים להתמקם כל יום מחדש כבר 440 - להתמקם באמונה, בהקשבה, בתקווה.
מקווה שהחייל שלי לומד להתמקם גם בהקשבה לעצמו בתוך המשימות שלוקח בהן חלק.

מי ייתן ונבחר להתמקם בשלום ולא במלחמה🙏

תודה שקראתם.

בתמונה- ציור שתלוי בחדר המדיטציה שלי,
אנחנו המרכז של הכל🪷

הוא התקשר בשלישי בלילה אחרי האירנים,להגיד שהוא בסדר ולספר שעצרו את העליה שלהם צפונה והפלוגה באה הביתה לחג…אז על הבוקר אס...
03/10/2024

הוא התקשר בשלישי בלילה אחרי האירנים,
להגיד שהוא בסדר ולספר שעצרו את העליה שלהם צפונה והפלוגה באה הביתה לחג…
אז על הבוקר אספתי אותו מהבסיס,
אני מחייכת, מודה שוב לכוח הזה ששומר אותו עדיין לא בלחימה
והוא מבואס,
רק רוצה להיות שם ולהילחם😞

להיות אמא של חייל זה מקצוע שאני לומדת כל יום מחדש …
להיות מקצועית בו זה לקבל את זה ששם הלב שלו.
להיות מקצועית בו זה לדעת לראות את המציאות כאן ועכשיו ולא ליפול לספקולציות עתידיות.
להיות מקצועית זה להאמין שאין לי שליטה והדברים קורים כפי שקורים… הילד לא שלי, הוא הילד של העולם .

נהנית מהרגעים האלה שהוא כאן לידי,
יושבת לידו בשולחן החג ומחזיקה בידו,
ביחד מתפללים לבטחון החיילים בינהם לא מעט מחבריו.
כרגע חווית הביחד היא לא מובנת מאליה…
רק להודות על מה שיש🎗️

לא הגעתי לצלם אותנו במצלמה אבל צילמתי אותנו בלב ❤️

מחזיקה בימים אלה בלב את סיפור הזן על האדם שתלוי על קצה הצוק אוחז רק בענף עץ תות רעוע ,
מעליו מאיים נמר רעב
מתחתיו תהום
ועכברים מכרסמים את הענף בו נאחז
במקום להתייאש הוא מגלה לפתע תות עץ עסיסי , תופס בו, קוטף ונהנה מטעמו.

לתפוס את היופי של הרגע הזה זה מה שישמור עלינו בתוך מציאות טרופה וכואבת …
להבחין בטעם המתוק של הרגע הזה זאת מהות החופש האמיתי.

זה הדבר היחיד שבשליטתי- כאן ועכשיו!

מי ייתן ונדע לראות את היופי של החג ברגע הזה 🪷

יותר טוב כלום מכמעט?בחודש שעבר חגגתי יום הולדת וזכיתי במתנה אמיצה מאוד-קיבלתי (בחרתי)  אופניים חשמליות חדשות ושוות.אופני...
30/07/2024

יותר טוב כלום מכמעט?

בחודש שעבר חגגתי יום הולדת
וזכיתי במתנה אמיצה מאוד-
קיבלתי (בחרתי) אופניים חשמליות חדשות ושוות.

אופניים שיהיו עבורי כלי הרכב לעבודה.

הספקתי לנסוע איתם 4 ימים
וביום הרביעי מישהו החליט להשתתף איתי במתנה , פירק ולקח מהם את כל מה שאינו שלדה.
נשארתי עם שילדה בלבד.

באותו רגע צרב לי בלב אבל הייתי רגועה-
׳ככה זה עכשיו׳ ידעתי בליבי.
הבנתי שלא בשליטתי ולא התעסקתי עם מה שקרה.
יצאתי יום אחרי לריטריט שתיקה ,
כך שהשארתי את ׳מה הלאה?׳ להלאה.

חזרתי מהריטירט, חזרתי לרכב, חזרתי לפקקים הייתי עשרה ימים בלי כלום אך התגעגעתי לרכיבה בפארק…

התחלנו לבדוק אפשרויות,
לחזור לאותן אופניים שקניתי ובחרתי יעלה כמעט אותו סכום כמו הקניה הראשונה
וזה לא בתקציב כרגע.
חבר הציע לעזור ולהרכיב על השלדה את החלקים שיש לו בנמצא, במחיר מציאה.
הסכמנו.

לאחר מספר ימים באתי לאסוף את האופניים המורכבות מחדש וגיליתי -
שחוץ מהשלדה הירוקה הן לא דומות לאלו שבחרתי אז ביום ההולדת.

מגלגולים שחורים עם צמיג חום עברו לגלגל לבן עם צמיג שחור.
ממנוע הכי חזק למנוע בינוני.
הצג מהירות אחר לגמרי…
כמעט מה שבחרתי - אבל לא:-)
עלתה בי אכזבה חזקה- באסה אפילו יותר גדולה מאשר הרגע שגיליתי את הגנבה.

הבחור בחנות הסתכל עלי ולא הבין -
׳למה את שלילית ?׳ שאל.

כהרגלי עצרתי והתבוננתי על מה שקורה לי ,
ראיתי את הסבל הבלתי נסבל שעלה בי..
ופתאום הבנתי:
עד עכשיו הכל היה אפשרי,
בכלום הכל פתוח גם אין וויתור או התמודדות עם התוצאה.
עכשיו שהן בצורתן השונה - אני רואה את הכמעט ומרגישה את הגניבה .

שאלתי את עצמי - את מעדיפה כלום מכמעט?

בימים אחרים הייתי הולכת על המושלם או מוותרת עליהם בכלל.
היום אני כבר יודעת- זה רק האוטומט.
זה רק ההרגל לוותר/ להשתוקק.

היום אני כבר יכולה לבחור במה שיש,
יכולה להיות עם חוסר מושלמות,
יכולה להיות שלמה גם כשהדברים לא בדיוק כמו שרוצה.

להיות לא מרוצה ולבחור בכלום או לחפש את המושלם זה סיפור חיי,
האופניים הם רק שיעור בדרך- הזדמנות לעשות עוד התפתחות.

אז חזרתי הביתה עם אופניים בגלגלים לבנים,
כבר יומיים שרוכבת על האופניים שלי,
מחייכת למחשבה שאני לא מרוצה בכל פעם שעולה עליהם .
- רק מחשבה, רק סרט שהורגלתי לביים.
אני יכולה להקרין גם סרט אחר-
לא חייב להיות הכל או כלום!
אפשר גם להישאר עם ׳כמעט׳🙏

איפה אתם מעדיפים כלום מכמעט?
מה יקרה אם תסכימו להישאר עם הבלתי מושלם? מה יתאפשר בחייכם?

נתראה בדרכים על אופניים ירוקות עם גלגלים לבנים 🙌

העיקר שנסע בבטחון והגנה לכיוונים מיטיבים!

חוויות מ10 ימי ריטריט שתיקה בתוך מלחמה.לא יאומן שהצלחתי לקחת 10 ימים של השהייה מהעולם החיצוני240 שעות של מפגש עם העולם ה...
17/07/2024

חוויות מ10 ימי ריטריט שתיקה בתוך מלחמה.

לא יאומן שהצלחתי לקחת 10 ימים של השהייה מהעולם החיצוני
240 שעות של מפגש עם העולם הפנימי,
עם זאת שפוחדת
עם זאת שכמהה לשקט,
עם זאת שסופגת,
עם זאת שמתאמצת,
עם זאת שכועסת
עם זאת שאוהבת…
בעיקר עם הילדה שחיה בתוכי.

ביום חמישי בצהריים,
כמעט 24 שעות למועד סיום הריטריט
נפגשנו קבוצה קטנה עם המורה
לשמוע מה שלומנו, לפתוח שאלות מהלימוד ובכלל..
כך הוא מרגיש אותנו
כך הוא מכוון את המשך הלימוד.

אחד אחד שואל אותו שאלות על הדרך-
״למה התכוונת בלימוד הזה?״
״מה הכוונה בזה…?״
״איך עובדים עם זה..״
וכשמגיעים אלי אני משתפת ונותנת בחופשיות לדמעות וכאב של 9 חודשים לעלות -
״לי יש סרט אחד בראש-
העולם בחוץ מתפרק!
מה עם החטופים?
מה עם החיילים?
מה עם הצפון?
מפחדת לחזור מחר הביתה ולגלות עוד גלים של כאב..
כולם מדברים על הלימוד ואני מדברת על החיים!
הסרט שעובר בראשי הוא-
איך ממשיכים?״

המורה (פסיכותרפיסט בודהיסטי שהיה 21 שנים נזיר) מסתכל עלי בנועם בעיניו הכחולות , כאילו רק אני והוא שם לבד.
הוא לא צריך להרגיע אותי,
הוא רק היה צריך להקשיב לי,
לא לפול איתי לסרט,
לנשום איתי
ולתמוך בי לזכור שהכל ארעי וריק.
״באתי לישראל לתמוך בכם בכאבם, זה מה שעשינו כל הימים,
הרגשת את זה?״

לא הייתי צריכה יותר מזה כלום,
הסרט חזר להיות רק סרט,
הנשימה והמודעות חיבקו את הכאב,
נתתי לכאב להיות , אפשרתי לעצמי מיד אח״כ במדיטציה לפרוק עוד קצת את מה שתקוע..

ואז הכל נרגע..
ומאותו רגע הסרט שכח,
מאותו רגע הפחד הלך.

בסיישן לימוד הבא המורה התיישב ואמר
״עכשיו אני רוצה לדבר על החיים״

24 שעות אחרונות קיבלתי תמיכה ישירה לפחד ולכאב.

חזרתי הביתה בשישי אחהצ,
העולם נשאר כפי שהיה
ורק אני חזרתי שונה.

יציבה, נוכחת, משוחררת ובעיקר פנויה להכיל מחדש את הכאב שיש באויר.

כל מה שנדרש עבור עצמנו ועבור אחרים:
רק להיות
רק להקשיב
רק להכיל
ולתמוך בחמלה ולא בניסיון להציל.

תודה לדרך שתמיד זמינה לכל הרוצה לעלות עליה.

תודה למורים שמעבירים הלאה עוד ועוד לימוד כל כך עתיק.

ותודה לקארמה שלי שמביאה לחיי מורים מעוררים השראה ודוגמא.

זכיתי 🙏

בתמונה:
הלב מחוץ לחדר בו התקיימה אותה שיחה מלאה באהבה וחמלה ❤️

אי שם בשנת 2010 החלטתי החלטה,לקום לפניהם ולחזור לעצמי כל בוקר מחדש.אמא לשלושה בנים ,אז אני בת 32והם בני 6, 3,  1זאת היתה...
22/05/2024

אי שם בשנת 2010 החלטתי החלטה,
לקום לפניהם ולחזור לעצמי כל בוקר מחדש.

אמא לשלושה בנים ,
אז אני בת 32
והם בני 6, 3, 1

זאת היתה אז ההחלטה ששינתה את חיי.
הבחירה האמיצה שלי לקחת אחריות ולשמור על הבית והמשפחה.

התחלתי אז פשוט לקום מוקדם מהם,
בהתחלה זה היה כמה דקות קצרות של ישיבה שקטה,
תמיד עם קריאה קצרה בספר רוחני להשראה ותמיכה
מהר מאוד הצטרפה לזה הכתיבה
ובהמשך גם התנועה.

עם הימים התרגול המדיטטיבי שלי גדל והתפתח והפך להיות גם המקצוע והמהות.

תמיד בכל יום,
הבוקר היה הזמן בו פיתחתי את האינטואיציה,
הבוקר היה הזמן בו הייתי מקבלת החלטות,
הבוקר היה הזמן בו הייתי מסתכלת על חיי ולומדת על עצמי.
הבוקר היה הממלכה שלי.

בהתחלה היו מצטרפים אלי מי מהילדים שהיה מתעורר מוקדם
היו מתפנקים בחיקי כשאני במדיטציה
אחכ היו נהנים משירת הזן שתרגלתי .

עם השנים הם כבר לא התעוררו
והבוקר נשאר רק שלי,
זמן ההתכווננות שלי.

עם תחילת הקורונה וההלם בעולם,
הזמנתי
את תלמידי ואנשים שצועדים בדרך להצטרף לממלכת הבוקר שלי בזום,
ככה היה 3.5 שנים

ועם ה7/10 שוב פתחתי את הדלת להצטרף אלי.

מבחינתי תרגול הבוקר זה הציפרלקס שאנני צורכת.
הדקות האלה בשקט על הכרית כאני רק נושמת,
מאפשרת להכל להיות,
שומטת כל התעסקות ומוטרדות-
זאת השפיות שלי.

בלי זה לא חושבת שהייתי יכולה להחזיק את המשפחה שמחזיקה,
לא חושבת הייתי מצליחה להתמיד בזוגיות שלנו,
לא בטוחה שהקליניקה שלי היתה תורמת לעולם כמו שהיא היום.

בלי התרגול הייתי אבודה.

גם הבוקר,
בימים בהם צריכה לקחת החלטה משמעותית על עתיד אחד מילדי
תרגול הבוקר הוא העוגן,
שם הדברים מתבהרים,
שם המתח מתפוגג
שם האיזון מתקיים
שם על הכרית אני חוזרת לעצמי
חוזרת לידיעה העמוקה הכל בסדר.

מוזמנים כמובן להצטרף אלינו לתרגולי המדיטציה המשותפים בזום או פיזי.

תודה לבודהה שהעביר את המסר הלאה והלאה והלאה.

תודה לכל המורים שעוררו בי השראה לנסות.

החיים הם קוונטיים.ברגע עוברים מנקודה אחת לנקודה ההפוכה.0 ו180 נמצאים באותו הציר.החטופים כשישובו יהפכו ברגע לשבים ביום שי...
11/05/2024

החיים הם קוונטיים.

ברגע עוברים מנקודה אחת לנקודה ההפוכה.
0 ו180 נמצאים באותו הציר.

החטופים כשישובו יהפכו ברגע לשבים ביום שיעברו את הגבול.
חי הופך ברגע למת🎗️

כך כל תופעה יכולה להשתנות ברגע אחד מקצה לקצה.
כפי שחג יכול לעבור לטבח בזריחה אחת
גם סבל יכול להפוך לאושר בנשימה אחת
וגם כלא יכול להפוך לחופש בצעד אחד!

כמו שאמרה אשה אהובה לי שבן משפחתה חטוף,
כמה דקות הליכה והם בישראל
קילומטרים ספורים מבדילים בין חושך לאור
עסקה אחת מפרידה בין חטוף לשב.

דקה אחת מפרידה בין חייל לחלל.

בבדיקה אחת אנחנו יכולים לעבור מחולים לבריאים.

השאלה האם אנחנו מאמינים בקוונטיות של החיים?

האם אנחנו מחזיקים בלב את הידיעה שהכל משתנה ?

האם התודעה המיואשת בלעה אותנו
או התודעה הערה הצליחה לארח את הייאוש עד שהטבע יעשה את שלו בטבעיות?

רגע לפני יום הזכרון
מתוך התמודדויות אישיות ולאומיות
קוראת לכולנו-
להאמין בקוונטיות של החיים!

להמשיך להעיר ולהאיר את עצמנו בכיוון של אחדות, של שלום, של אהבה
ולזכור שהכל יכול להשתנות מקצה לקצה.
לא להיסחף אחרי האדישות
ולא להיסחף אחרי התייאשות.

פשוט להמשיך לצעוד בדרך ובכיוון שנכון עבורנו ועבור ערכי חיינו.

אל תתנו לייאוש לבלוע אתכם
בחרו לארח אותו במודעות וחמלה.

אמונה חזקה מהכל🎗️

פעולות שמגיעות מתוך אמונה נזרעות ויביאו את פירותם בזמן.

מי ייתן ונדע לכאוב את הכאב
ולעטוף אותו באורה של האמונה.

ימים של בשורות טובות, הגנה ובטחון לכולנו.

מי ייתן ויום העצמאות יאפשר עצמאות חדשה ל 132 אהובים בגופם ובנפשם💛

בתמונה : נקלח מפוסט שראיתי ונגע בדיוק בנקודה.

ברגע אחד אפשר לעבור מנפילה לתעופה🤞

22/04/2024
כמו הקשת בשמיים שמסמלת את השמש והגשם שנמצאים יחדיו,גם אנחנו יכולים לחוות את יופי הקשת שבתוכנו ,כשנסכים להתמסר לגם וגם של...
16/02/2024

כמו הקשת בשמיים שמסמלת את השמש והגשם שנמצאים יחדיו,
גם אנחנו יכולים לחוות את יופי הקשת שבתוכנו ,
כשנסכים להתמסר לגם וגם של החיים.

השיחה שחוזרת על עצמה אצל מרבית האנשים שפוגשת בימים האלה בקליניקה ובתרגולים היא:
״איך חיים את הגם וגם?״
איך גם כואבים את הכאב, האובדן , הפחד
וגם חיים חיי שגרה של משפחה, של זוגיות, של עבודה? איך נותנים מקום לשמחה?
איך חוגגים יום האהבה כשיש כל כך הרבה אהבות עטופות בכאב?!

הבודהה הזמין אותנו למסע לפני 2500 שנה,
מסע בעל ארבעה צעדים-
מסע שמתחיל בהכרה בסבל של החיים ומסתיים (או ממשיך) בבחירה אמיצה באושר שאפשרי עבורנו בטבענו בכל רגע.

טיך נהאת האן תרגם את המסע של הבודהה כמעבר מהוויה של מחלה להוויה של רווחה .
מ- ill being
ל - well being
כששניהם קיימים בתוכנו וסביבנו בו זמנית-
גם וגם.

כל שמתבקש מאיתנו זה לתת מקום גם לכאב ולסבל , להכיר, לזהות איך נוצר
ובו זמנית לזכור לתחזק את הרווחה שלנו,
לחזור לנשימה, לתרגל מיינדפולנס, להתרכז בהווה, לחייך- פשוט להיות !

אני מתרגלת וחיה כך כבר שנים,
לא פעם (במיוחד בימים אלה) הולכת לישון או קמה בבוקר עם ההוויה החולה של הסבל,
היאוש, הכאב, חוסר האונים עוטפים את תודעתי
ואיתם בוחרת לשבת מדיטציה, לשתות תה, לקרוא או לשמוע טקסט להשראה מזכירה לעצמי שהאושר נמצא כאן כבר עכשיו
כמו האור שנמצא בחושך ולהיפך.
ואז מופיע הנחת שבתוך האי נחת-
ואיתו מופיעה הקשת הפנימית מלאה בצבעים ויופי.

אז אל תוותרו על הגם וגם,
נסו להניח לנטייה האוטומטית שלנו להאמין שיש או ___ או ____!

זה לא מלחמה או שלום
זה מלחמה ושלום!

השלום תומך במלחמה
וכך ביחד הקשת מופיעה.

באהבה לשבת של חורף ולב חמים❤️

מי ייתן והשלום הפנימי ילווה את כולנו.

בתמונה: הקשת בשמיים רגע לפני כניסת שבת 🙏

אנחנו היחידים שאחראים על האושר שלנו!!לקח לי זמן להפנים את המשפט שאמר לי הזן מאסטר לפני שנים…אבל בחרתי להאמין לו.בחרתי לק...
25/01/2024

אנחנו היחידים שאחראים על האושר שלנו!!

לקח לי זמן להפנים את המשפט שאמר לי הזן מאסטר לפני שנים…
אבל בחרתי להאמין לו.

בחרתי לקחת אחריות על האושר שלי ומאז זאת העבודה של חיי.

אני אחראית על האושר שלי כאמא שלושה מתבגרים תל אביבים (עם בכור חייל קרבי).
אני אחראית על האושר שלי בזוגיות כבת הזוג לבעלי כבר 23 שנים.
אני אחראית על האושר שלי כאשה עצמאית בעלת עסק להתפתחות אישית שמלווה עשרות אנשים כל שבוע.
אני אחראית על האושר שלי במערכות היחסים שלי עם העולם, עם חברים, עם כסף, עם המלחמה, עם המשפחה שלי.

איך לוקחים אחריות על אושר?

1. שמים לב כל רגע ורגע לשלומנו-
למצב רוחי, לעייפות, לחופש בתוך מערכות היחסים שלי.
2. מניחים לשיפוט על מה שקורה-
מפסיקה לשפוט ולהאשים את עצמי ואת האחרים.
3. שואלים את עצמנו שאלות אמיצות -
מה אני רוצה? מה חשוב לי? מה מפחיד אותי?
4. מוכנים לנסות , לשנות, להעיז -
להיות תלמידה של הסיטואציה , של העכשיו הזה.

ובעיקר להסכים לחזור לאפשרות שהכל מתחדש כל הזמן.
מה שידעתי אתמול לא בהכרח (ואולי בהכרח לא) מדוייק היום .

לכל התהליך הזה קוראים טרנספורמציה.

הכלי הכי יעיל בחיי לטרנספורמציה שעברתי , ועדיין עוברת , הוא הלימוד של הבודהה על הדרכים לאושר.
דרך אחת חשובה מאוד היא המיינדפולנס.

מיינדפולנס- נוכחות קשובה ללא שיפוט.

מיינדפולנס היא דרך חיים.

מוזמנים להצטרף למסע שלי ולחוות את הטרנספורמציה בחייכם.

להתחיל משעה של מיינדפולנס ומדיטציה בשישי בבוקר .

שישי 7:30-8:30
מלמדת ומנחה בזום את היסודות לחיים במיינדפולנס .

הסדרה הזאת של המפגשים נפתחה בימי המלחמה וניתנת ללא תג מחיר-
כל אחד משלם לפי יכולתו.

הבקשות היחידות הן :
1. מצלמה פתוחה
2.נוכחות שלמה למשך שעה.

את הפירות תחוו בחיים בחייכם.ן.

להצטרפות רק שלחו ווטסאפ ל0557294418 וכתבו ׳מיינדפולנס לסופ״ש׳.

או שלחו פה בתגובה/ בפרטי ואשלח לינק.

בואו נבחר לקחת אחריות על האושר - במיוחד בימים האלה.

בתמונה- בחירה באושר כאן ועכשיו.
מצאתי רגע של שמש בתוך ימים אפורים לארוחת צהריים באמצע יום העבודה.

Address

בבלי
Tel Aviv
532990

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when זן, הקשבה ושקט פנימי I קרן רול posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to זן, הקשבה ושקט פנימי I קרן רול:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram