01/03/2025
תובנות חשובות מכס איט"ה -רלוונטיות מאד לטיפול בפונים אלינו
דברים שלמדתי הבוקר משיחה מרתקת עם שלושה פסיכולוגים בכירים בכנס השנתי של עמותת איט״ה*
על חטופים וחזרה משבי:
בניגוד לשימוש השגור במונח הזה, כמעט ואין במחקר עדויות לתסמונת שטוקהולם. מקורו של הביטוי הפופולרי בתצפיות בודדות בלבד. בפועל הרוב המוחלט של מי שחזרו משבי ממושך מדווחים על עינויים והתעללות מצד השובים ולא על הזדהות איתם.
לעומת זאת מה שכן מאפיין את מי שחוזר משבי קשור בתחלואה. מחקרים שנערכו בישראל לאורך 45 שנים בקרב פדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים מצאו כי אלה סובלים פי ארבעה ממחלות ובעיות בריאות קשות, (כמו סרטן, דכאון, סכרת ואפילו תמותה מוקדמת) וזאת בהשוואה לקבוצת הביקורת (חיילים בעלי נתוני גיוס דומים שלא שהו בשבי). בני המשפחה של שבויים נמצאים גם הם בסיכון מוגבר לחלות במחלות קשות מאשר כלל האוכלוסיה.
את הנתונים הציגה כלת פרס ישראל לעבודה סוציאלית, פרופ׳ זהבה סולומון.
על תופעות שניצפו בעקבות המלחמה:
בניגוד למה שנטען בעבר, אין עליה באחוזי המתאבדים בעקבות המלחמה. לא בין נפגעי הנובה ולא בין הלוחמים. העלייה במספר המתאבדים בצבא (21 בשנת 2024 לעומת 17 בשנה 2023) מוסברת בכך שבשנה האחרונות הצבא גדל במאות אלפי חיילים שגוייסו למילואים.
מה שכן נצפה בקליניקה, הן תופעות של פציעה מוסרית. יותר ויותר לוחמים מדווחים למטפלים שלהם, על אירועים שהיו שותפים להם בלחימה והם מתייסרים בגינם. גרימת מוות, ביזוי, ופגיעה באוכלוסיה מקומית. ככל שהזמן עובר מדווחים עוד ועוד מקרים כאלה.
נתונים שהביא פרופ׳ יוסי לוי בלז
מאז פרוץ המלחמה, נצפית ירידה בתוחלת החיים של קשישים שהתגוררו לפניה בצפון הארץ. התופעה הזו מיוחסת לבדידות ולניתוק של האוכלוסיה הזו בתקופה הארוכה שבה היו מפונים מבתיהם, מהסביבה ומהקהילה שבה התגוררו.
נתון שהביא פרופ׳ דני חמיאל
על מי שמטפל ומי שלא מטופל, ועל ערכים בטיפול:
פרופסור לוי בלז מספר שבמלחמה האחרונה ניכרת מאד החשיבות שנותנים בדרגים הלוחמים לעיבוד פסיכולוגי. אם בעבר חיילים היו מתרחקים מקב״נים, הרי שהיום אין יחידה צבאית שמוכנה לוותר על העיבוד והליווי הפסיכולוגי שמגיע בד״כ בסיום כל סבב תעסוקה או לחימה.
לעומת החיילים ודרגי הביניים שרוצים להיעזר בליווי רגשי, מי שמקפידים לא להיעזר בכזה הם מפקדים ומנהיגים בדרגים הבכירים ביותר כמו אלופים, וחברי הממשלה. אלה לא מוכנים לבזבז זמן על שיחות שמטרתן עיבוד ואוורור רגשי.
פרופסור דני חמיאל מדבר על החשיבות של לקיחת אחריות. כשהורה לא לוקח אחריות הילדים מבינים שזה התפקיד שלהם, כך גם בחברה שבה ההנהגה לא לוקחת אחריות על מחדליה.
יוסי לוי בלז, קורא לחבריו הפסיכולוגים, לנהוג באופן שכמעט מנוגד לאופי שלהם כמטפלים. הוא מפציר בהם לצאת מהקליניקות, לצאת מהחדר הסגור ולפגוש קבוצות וקהלים גדולים. הוא קורא לזה לגלות מנהיגות פסיכולוגית. הנימוק לכך הוא שהחברה הישראלית כולה זקוקה היום לטיפול, וכיוון שאי אפשר להגיע לכולם בדרך המסורתית אסור לפסיכולוגים להסתפק רק במעט המטופלים שמצליחים לפגוש אותם, עליהם לנסות להפיץ את הבשורה, את שיטות הטיפול והתובנות שלהם לקהל רחב ככל האפשר ולהקים קבוצות ומעגלי טיפול שיעניקו עזרה כזו בקהילה לאורך זמן.
פרופסור סולומון מספרת, שיומיים אחרי פרוץ המלחמה, כבר הזהירה שאחת מתופעות הלוואי של טבח שבעה באוקטובר ותחושת ההפקרה הקשה שנלוותה לו, תהיה הפנייה של זעם ואלימות באופן בלתי מבוקר כלפי חוץ ומשם עד מהרה האלימות גם תתפרץ ותופנה פנימה לתוך החברה הישראלית.
היא מפצירה בנו להבין את הסכנה הגדולה שמאיימת על חטופים שחזרו מהשבי, וגם על בני המשפחה שלהם. וקובעת שהדרך שלנו לעזור להם להמנע מהסטטיסטיקה הקשה של תחלואה היא להמשיך ולחבק את האנשים, גם אחרי שהמצלמות כבות, שהם משתחררים מבית החולים, וחוזרים להתמודד עם חוויות השבי לבדם.
פרופסור דני חמיאל, מדבר על הערך הגדול שיש לשלב בכל טיפול פסיכולוגי. אחריות לזולת. על המטפל לשאול את המטופל שלו בתחילת הטיפול שאלה נוספת ״איזה מין בן אדם את/ה רוצה להיות״ , זה יותר חשוב מאשר לשאול ״ממה אתה סובל״, חשוב לדבר אל המטופל בשפה של ערכים. אם כמטפל תגרום למטופל למלא את הערכים שהוא רוצה לזהות בעצמו, אפשר יהיה להגיע למטרת העל של הטיפול (על פי ויקטור פרנקל) לגרום למטופל להתעסק פחות בעצמו ויותר בזולת. יש בכך רווח כפול. מעבר לפעילות המיטיבה שהערכים הללו יפיצו, הפעולה לפי ערכים תעניק למטופל את הדבר שלמענו הגיע מלכתחילה לטיפול. דאגה לזולת, מחזירה לך שליטה בחיים, גורמת לך להיות מועיל ואקטיבי, ובעיקר מקלה את הסבל שלך.
*האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
