03/02/2025
הוא סיפר לי שיש לו קשיים נשימתיים בלילה.
הבדיקות שערך מעידות שהוא מפסיק לנשום בשינה, (תופעה יותר שכיחה בשנים האחרונות)
אני ממש יכולה להרגיש את הבהלה שלו, ועד כמה הוא מוטרד מהעניין.
יחד עם זאת כשאני מסתכלת על עמידה שלו אני מבינה חלק משמעותי מהסיפור.
אז איך הקוצר נשימה בשינה קשור לעמידה שלו?
האופן שבו הגוף מוחזק מקבע הרגלים ורגשות מסוימים.
לאורך זמן הגוף מתאים את עצמו למצב ונוצרים עומסים כאבים ושינויים מבניים.
אחד התופעות שקורות לאנשים היא ״הרפלק האדום״, הגב העליון מתעגל הכתפיים מתגלגלות קדימה והחזה שוקע, באופן טבעי הראש הולך קדימה במנח גוף כזה.
ברמה הרגשית זה מעיד על סגירה של הלב או צורך במוגנות.
זמן ממושך במצב הזה גורם לשינויים מבניים. הצוואר מתקצר ונוצר הרבה עומס בעורף צוואר וכתפיים.
כאשר אותו אדם שוכב, הראש שלו אינו מגיע לרצפה/כרית/משטח. הוא נשאר מוחזק באוויר.
באופן טבעי, כדי להרפות את החזקת הראש, הראש הולך אחורה כדי להגיע לכרית.
התנועה הזאת שהסנטר מתרומם, סוגרת את דרכי הנשימה ויוצרת לחץ בחיבור בין הראש לצוואר.
כמה שינויים שאפשר לעשות באופן מיידי הם, לקנות כרית מספיק גבוהה שתאפשר להניח את הראש ותתמוך בצוואר
וגם לשכב על הצד בשינה במקום על הגב.
אבל עדיין זה רק פלסתר לשינוי המבני שנוצר.
שינוי מתחיל במודעות, לכן הנחתי אותו למצוא את האיזון הטבעי בגוף שלו.
משם התחלתי להדריך אותו לשינויים עדינים, שיוצרים איזן מחודש.
עבורו זה מרגיש מאוד לא טבעי אפילו עקום, אבל זה עניין של התמדה בתרגול והגוף לאט לאט מוצא איזון מחודש.
לצד תרגיל העמידה, נתתי לו תרגילים שונים לפתיחה והגמשת הכתפיים, ותנועתיות לקשתות בגב.
ומכאן הדרך לשינוי כבר פתוחה. ככל שחגורת הכתפיים תפתח יהיה לו קל יותר לעמוד זקוף.
חשוב לזכור שהשינוי המבני קרה לאורך שנים רבות, ולכן גם התיקון דורש סבלנות
תרגול יציבתי מבוסס על מודעות, כוונה, התמדה וריכוז.
היא מותנית בטיפוח ההפך, שבירת דפוסים ויצירת מודעת של דפוסי התנהגות רצויים, הן הפיזיים והן הרגשיים.
