גלי רוזנברג מטפלת מוסמכת בבעיות תנועה וכאב כרוני

17/11/2025

היא מגיעה אלי תקופה פעם בחודש לתחזוקה.
החיים שלה עמוסים בין הבית לעבודה והיא מרגישה שאין לה אוויר.
יש לה עומס תמידי בשכמות וכתפיים, ומתח בלסתות. בתקופות עמוסות היא חורקת שיניים בלילה.

בכל מפגש היא מגיע עם הסיפור התורן והעומס, משאירה אותם בקליניקה ויוצאת עם אוויר וכוחות מחודשים לחיים, אבל אותי זה פחות מספק.

לרוב אנחנו פוגשים את הסימפטומים של האמונה בחיים עצמם, את דפוסי ההתנהגות ורגשות שהיא מייצרת, זה כל כך מוחשי ועדיין כל כך נסתר.
לפעמים לוקח זמן להגיע לסיפור שורש שיושב עמוק בפנים. אז אנחנו מנקים את הסימפטומים כדי לייצר מרווח נשימה ולתת לו לצוף.

הפעם כשהגיע נעזרתי בטכניקה החדשה שלמדתי בקורס ביואורגונומי האחרון, הנס שבמחשבה.
זה תהליך הכרתי שעוזר לפרק מחשבות ואמונות כדי לחוות את המציאות באור מחודש. כחלק מהתהליך הכרתי אני עובדת גם על ניקוי ושינוי של האמונות באמצעות הכלים האנרגטיים שהביואורגונומי מאפשרת.

והפעם באמת קרה ריפוי. בתוך התהליך היא הצליחה לראות ולהרגיש מציאות אחרת. אפשרות שונה מזאת שמנהלת אותה מהילדות. פתאום לפגוש את אותם סיטואציות בבית מרגיש פחות מטלטל כי היא כבר לא מנוהלת על ידי אותה אמונה.

המציאות משתנה מתוך ההסכמה לפגוש את המילים והמחשבות השוכנות לנו בראש. בתהליך קצר קורה ריפוי שמשנה את המפגש שלנו עם החיים ועם עצמנו.

איזו מחשבה תרצו לשנות?

10/11/2025

תהליך הריפוי שלי לימד אותי שלמילים יש כוח ליצור בתוכי הרמוניה
ובאותה מידה ליצור בתוכי גיהנום.

בין אם אני מודעת אליהם או לא המחשבות הן מראה ישירה למציאות חיי.
ויחד אם זאת תמיד הרגשתי שמאתגר לשלוט בהן.
איכשהו נפלט איזה משפט שיצאה עקום.
והשפעה בגוף היא מיידית.

מכוון שהרגש חזק בהרבה מהמחשבה, הוא מרגיש נגיש יותר
ונגישה עוד יותר ממנו זאת מוחשי הכאב.

מאז שלמדתי את הביואורגונומי, הרבה יותר קל לי לפגוש רגשות,
לנקות מטענים רגשיים ולשחרר מחשבות שליליות מהראש.
גם לי וגם למטופלים. זה פשוט חלק בלתי נפרד מהיום יום.
ועדיין הרגשתי שהגישה שלי לתת מודע מוגבלת.

בסופ״ש האחרון השתתפתי בקורס שנקרא הנס שבמחשבה
ומה אני אגיד, זה תהליך ריפוי עמוק מלווה בלמידה
של כלי פשוט ויעיל לחקר עצמי וריפוי.

הוא מאמת אותי עם המציאות, ועוזר לי להרחיב את הפרספקטיבה.
כי ככה זה לרוב המחשבה האמיתית היא הכי נסתרת
גם שהיא החוויה הכי יום מוחשית שיש.

אז תודה לנוגי גזית ולצוות המכללה לביואורגונומי
על סופ״ש באמת משנה חיים.
תודה לשאר הזרים שהפכו לחברים.
יחד ובנפרד התרחבנו, למדנו העמקנו
ריפנו מחשבות כואבות מתוך עצמנו.

העבודה ממשיכה, תמיד.
זאת מתנה גולה לקבל עוד כלי לחיים,
שמאפשר לי לעזור לעצמי ולאחרים
לצעוד בדרך.

תודה

03/11/2025

אני נכנסת לחדר כנסים במלון ג'ייקוב בחדרה, כאוס מוחלט.
הרמות של בגדים, צעצועים, רעש ואנשים מפוזרים בכל המקום.
פותחת מיטה, רושמת את שמי ברשימה ומחכה להתחיל את המשמרת הראשונה שלי בהתנדבות למען המפונים מעוטף.
כאן אני פוגשת אישה עם שתי בנותיה. אחת מהבנות עם יד חבושה. הם מפונות מיד מרדכי.

אני מציע לטפל בהן, והן מסכימות.
התחלתי בבנות, שסיימתי הגדולה הסכימה להוריד את התחבושת מהיד לאחר שבר שהחלים.

ואז ניגשתי לאמא, היא סיפרה לי על המצב הבריאותי שלה, ושמחתי שהיא הגיע דווקא אלי.
טיפלתי, בכוונה בעיקר לאפשר לגוף שלה לשחרר את הטראומה מהיומים של לפני.

אחרי הטיפול, היא נכנסת לוואטסאפ המשפחתי, וקוראת תגובה שאחותה העלתה בהקשר לתמונה שהיא צילמה שאני מטפלת באחת הבנות.

״מה הסיכוי שגלי רוזנברג מטפלת באחייניות שלי?״
שם כבר החיבוקים הגיעו עם הדמעות.

חודשים ספורים לפני נוצר חיבור ביני לבין האחות, הרצאה שהכרנו, חיבור שהפך מהר לחברות.
לאחר שנתיים, נסענו יחד ליד מרדכי. ביקרנו את המשפחה וסגרנו מעגל.

זאת הפעם הראשונה שלי בעוטף עזה וזה הייה מרגש במיוחד להתארח בביתם.
מצאתי את עצמי על הדשא מקפיצה את הבנות באקרו יוגה, ושומעת יותר על החיים שלהם מאז המלחמה.

28/10/2025

כשהייתי צעירה ועסקתי באומנות תמיד העדפתי פיסול, כי יכולתי לגעת בחומר עם הידיים. בשונה מעיפרון או ממכחול שעומד ביני לבין הקנבס, אני אוהבת שאין משהו שמתווך את היצירה, היצירה בתוך הידיים שלי. יותר קל לי לגעת וללוש את היצירה וכך כל פעם מתגלים חלקים עמוקים שבי בתכוה. אני חלק ממנה, כמו שהיא חלק ממני.

כבר תקופה שאני לא יוצרת, לפחות במובן האומנותי של יצירה. ובכל פעם שאני מניחה את הידיים שלי על גוף, אני מרגישה הכל, בדיוק כמו פעם כשהייתי לשה את החימר. המפגש של הידיים שלי עם גוף חסר מחשבה. אני לא נוכחת כגלי בחדר זה משהו אחר, הידיים מקשיבות לגוף והגוף מדבר איתם, ושם בשיחה הזאת הכאב נמס ונוצר מרחב נשימה ושחרור.
אם הזמן נוצרה שפה, בדיוק כמו באומנות. דייקתי כלים ודרכים שונות להרגיש את הגוף אם הידיים, עם תנועה ועם התודעה. למדתי דרכים שונות לעבד את החומר ולעזור לו לשנות צורה או להשתחרר, לעזור למי שחווה את המגע לעבור שינוי.

אם בילדות זה היה חימר, עפרונות וצבעים, היום הכלים הפכו להיות הכלים הטיפולים שדרכם אני יוצרת. מה שנוצר זה חיבור של מי שמקבל את הטיפול יחד עם הכלים. מה שאותו אדם מאפשר לפגוש, וזה תמיד מרגש לפגוש את השינוי שנוצר.

לפעמים זה מפגש בודד ומהיר שעוזר לשנות פרספקטיבה ולשחרר משהו
ולפעמים זאת יצירה שדורשת שנחזור אליה כל פעם מחדש בהקשבה והתבוננות מזווית שונה. בכל מפגש אנחנו מוסיפים מחסירים ובוחנים יחד ובנפרד איך היא מרגישה עכשיו. זה הקסם שבתהליך.

22/10/2025

בשבוע שעבר זה בסוף סוף קרה, אחרי שנים של המתנה הגיע מורה בכיר מאוסטרליה ללמד את הקורס מתקדמים בשיטת בואן.
מי שזכה למגע ידיי בשנים האחרונות זכה לפגוש את הקסם שהיא מייצרת בגוף ובנשמה. ואת יכולת הריפוי הבלתי רגילה שהיא מחוללת בגוף בדיוק, קלות ומהירות.
זאת זכות גדולה, להעמיק בידע הזה, ללמוד הליכים חדשים לרכוש עוד כלים שמאפשרים לי לעזור למטופלים ביותר יעילות דיוק וקלות.

היה לי מרגש להכיר אנשים חדשים שהצטרפו בשנים האחרונות לקהילה, ולהעמיק את הקשר אם ותיקים ממני, ובכלל לחלוק ידע ללמוד ולהתפתח כיחידים וכקבוצה.

תודה מיוחדת לקריסטוס מלינקוס שהגיע מקצה העולם להעביר לנו ידע
ותודה על כך שיש לי את הזכות לעזור לאחרים עם השיטה הבאמת מיוחדת הזאת.
מרגישה שקיבלתי עוד מתנות, ואני מתרגשת לחלק אותם בחזרה בעולם.

20/10/2025

כשנולדתי היה לנו משק גבעת עדה. אבא היה מגדל ענבים, אפרסקים ופרחים.
יש תמונה שאני זוכרת בתור ילדה ליד גיגית אם עם ענבים. כולם דורכים על ענבים עם הרגליים ואני משחקת לי בגיגית.

וכנראה שזה לא סתם ששנים אני מטפחת גינות. יש לי ממש נטייה להפוך כל דירה שאני עוברת לגור בה למרחב ירוק. נעים לי כאן בין הצמחים, לראות את התהליכים השונים שהם עוברים, איך האינטראקציה בינינו משתנה משפיע עלי ועליהם.

לאחרונה קיבלתי מתנה צמח דיפנבכיה, אחד שמלא זמן רציתי. והוא הגיע עם ייחור קטן שאותו חבר לא הצליח להשריש.

אז שמתי אותי במקום מואר בבית, וכל יום דיברתי איתו. אמרתי לו שאני ממש אוהבת אותו, ושהנוחכות שלו רצויה ותעשה לי הרבה טוב בחיים. ופאף אחרי חודשיים שלא היה כלום הוא השריש תוך כמה ימים, ואפילו הוציא עלה תוך שבועיים. הוא הרגיש את האהבה שלי ואני מרגישה את שלו.

וכן זה אולי הצד היותר היפי שלי. אבל בכנות אני מאמינה שאין באמת הפרדה או שוני בינינו. וכל המציאות שלי היא מערכות היחסים שלי עם הסביבה. עם המחשבות השונות, עם אנשים, עם העיסוקים השונים בחיי. המציאות אמיתית כי אני חווה אותה, אבל היא סה״כ השתקפות של סך המחשבות אמונות ורגשות שלי.

הבנתי שלא רק שיש לי מערכת יחסים עם הצמחים סביבי, יש להם גם הרבה מה לתת לי. ומתוך המקום הזה שסקרן ללמוד על סגולות שונות של צמחי מרפא שונים ואיך לשלב אותם בחיי, התחלתי לרקוח מוצרים טבעיים.

משחות קרמים ושמנים שונים כאלה שנועדו לעזור עם אתגרים שונים שהגוף חווה.
זה משהו קטן ופשוט שמאפשר להזין ולתחזק חלקים שונים בעצמי כל יום כדי להרגיש יותר איזון, רוגע וחיבור.
ואל דאגה, הכנתי מספיק שיהיה גם עבורכם.

01/10/2025

כשהייתי צעירה גרתי באמריקה הרחוקה, גדלתי בסביבה מעורבת. לידי גרו מיעוט נוצרי מעיראק, מהצד שני אמריקאים, ממול כמה משפחות יהודיות ובהמשך הרחוב חיה משפחה שחורה.

כולנו חיינו בדו-קיום באותו רחוב באותו מקום בזכות עקרונות בסיסיים שהסכמנו עליהם, ויחד עם זאת כל אחד תמיד היה מקום להשתקפות העולם הייחודית שלו.
ובינינו תמיד הרגשתי שעשו לכריסטמס מיתוג הרבה יותר שווה מחנוכה.

פאסט פורוורד 20 שנה קדימה.

אני בדרך חזרה מהסופר חושבת לעצמי כמה מזל יש לי לחיות במקום שמאפשר לכל אחד להיות מי שהוא.

ליום אחד הכול נעצר, וכל אחד רשאי להתייחס ליום הזה כרעות עיניו. זה היופי בדמוקרטיה. בין אם באמריקה, ישראל יש לי חופש בחירה

וכך גם אני מרגישה לגבי המחשבות ששוכנות אצלי בראש.
לכל המחשבות והרגשות יש במה מלאה להתבטא, ואני זאת שבוחרת איזו משמעות להניח על ההיבטים השונים בחיי. כמה זמן במה לתת לאותן מחשבות ואיזו השפעה תיהיה להן עלי.

אז על מה אני חותמת ביום כיפור?
איזה דין צופה לי?

הדין של סך המחשבות, רגשות וחוויות שאני אצבור הלאה,
המשמעות שאבחר לתת להם והיכולת שלי לחמול ולהיות בענווה לעצמי ולסביבה בכל יום מחדש.

אז שתהיה חתימה טובה
ויום מלא במשמעות שנבחר לתת לו

ולנס של 48 גוונים שרק מחכה להתממש.

17/08/2025