26/05/2026
כשהייתי ילדה למדתי עברית, אנגלית וספרדית בו זמנית.
היום הספרדית שלי כבר לא מה שהייתה, כי כשחזרנו לארץ בגיל 6 החלטתי.
״שכאן מדברים עברית״.
את העברית דווקא הצלחתי לשמר, בזכות זה שבאמריקה ההורים שלי המשיכו לדבר איתנו רק בעברית בבית.
ובעשרים השנים האחרונות אני לומדת שפה נוספת.
את שפת הגוף.
הגוף מדבר איתנו כל הזמן דרך תחושות, כאבים ותסמינים שונים.
לפעמים הוא לוחש, וכשלא מקשיבים הוא מגביר את הווליום.
העניין הוא שאף אחד לא באמת לימד אותנו להקשיב לו, ובטח שלא להבין את מה שיש לו לומר.
לפעמים אלו דברים שהגיעו איתנו לעולם, ולפעמים אלו זיכרונות וחוויות שנצרבו בגוף לאורך הדרך.
כך או כך, בין אם במודע ובין אם לא, הם ממשיכים לדבר ולהדהד בתוכנו.
בקליניקה אני מתרגמת את שפת הגוף ואת המסרים שהוא נושא בתוכו, וכך נוצרת אפשרות לחבר בין הנסתר, הגלוי והלא מובן.
ושם, במקום הזה, קורה ריפוי.
ברגע השקט שמוכן לעצור, להקשיב ולהבין את עצמנו.
וזה לא באמת משנה באיזו שפה
כי הגוף הוא שפה אוניברסלית.
