10/05/2026
מדברין של רג'אן שנקראן ( בתרגום חופשי )
נסענו ללמוד פנים מול פנים מהאדם שחיבר/המציא/גילה מתודות שעוזרות ובאות לטפל ולרפא אנשים אחרים.
ד"ר שנקראן:
מה העבודה והלימוד של ההומיאופתיה לימדו אותי?
הניסיון והחוויה הראו לי שאין מציאות אובייקטיבית. יש כל כך הרבה דרכים לראות את העולם; ההשקפה שלי היא רק אחת מהן; זו לא באמת המציאות.
אומנות לקיחת מקרה בהומיאופתיה, מורכבת מהתבוננות ותשומת לב לפרטים, מבלי להקצות כל סוג של סיבה או אטיולוגיה לשום דבר.
למשל, אם אתם מרגישים כעס על משהו, השאלה שהומאופת צריך לשאול היא לא למה אתם כועסים אלא מהי חווית הכעס, איך מרגיש הכעס. לכן, אנחנו לא שואלים 'למה' לכל דבר, אנחנו פשוט שואלים 'מה' ופשוט מנסים לבחון את התופעות לעומק יותר ויותר, מבלי לתת לזה סיבה, או שם, או לסווג אותה. פשוט לחוות משהו ולהתבונן בחוויה הזו.
ואת הרעיון הזה שלמדתי מעבודתי כהומיאופת, ומתשאול מטופלים. ואת זאת אני מרחיב להסתכלות על חיי. לא משנה מה אני רואה סביבי, אנשים או מצבים, אני אך ורק מקשיב ומתבונן. בלי לסווג זאת, בלי לתת לזה סיבה. בלי להגיד 'אני יודע את זה מלפני', או 'אני יודע מה זה יכול להיות'. רק התבוננות טהורה. לא רק במציאות החיצונית אלא גם במציאות הפנימית. ולהתבונן בכמה שיותר פרטים, בכמה שיותר עומק.
חיים מהסוג הזה, רק לראות, להתבונן, לבחון אבל בלי להכניס את הרעיונות שלכם שנובעים מדעות הקדומות לתמונה, זה מה שלמדתי לעשות. ואני מוצא שזו פילוסופיה מאוד שימושית בחיים עצמם. זה דומה למיינדפולנס או מדיטציה בדרך כלשהי.
אז בעצם, ההומיאופתיה לימדה אותי להיות מאזין ומשקיף, במקום מישהו שיודע דברים או מבין הכל. אנחנו מתחילים עם 'אני לא יודע כלום', תנו לי לראות, תנו לי להתבונן במה שיש.
הרעיון השלישי של הומאופתיה הוא שאתה תופס רק את מה שבתוכך, לכן כשאתה מייחס תכונות מסוימות למישהו אחר, בעצם זה מהתפיסה שלך. אתה מגיב לתכונות האלה שלך, נובע מזה שאתה מפסיק להאשים אנשים אחרים. בכל פעם שקורה משהו שמפריע לך, אתה מתחיל להסתכל לתוך החוויה שלך של מהי ההפרעה הזאת, ועל ידי צפייה בעצמך, אתה מחלים דרך המודעות.
גישה כזאת התפתחה אצלי וכך יוצא שאני לא מאשים אף אחד בשום דבר. אם משהו משפיע עלי, אני מסתכל פנימה. מה זה הדבר הזה שהתרגש בי? שגרם להתרגשות כזו בתוכי? אני בעצם רואה שהמצב רק ריגש אותי, את הדפוסים הפנימיים הקבועים שלי. בעצם, זה לא העניין של מי שיצר בתוכי את המהומה הרגשית הזו אלא מה קיים אצלי שנוצרה כזו מהומה בתוכי. וזה נותן לי הזדמנות לבחון את זה שוב.
הדבר הנוסף שהניסיון שלי בהומאופתיה הראה לי הוא הקשר בין ענפי הידע השונים כמו אמנות, מוזיקה, ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. יש נקודה משותפת שבה כל ענפי הידע האלה נפגשים. הומאופתיה עזרה לי להגיע לנקודה הזאת. קיבלתי בדרך זו גישה לחלקים העמוקים יותר של מוזיקה ואמנות, פסיכולוגיה, מדיטציה, פילוסופיה, מיינדפולנס. במובן מסוים עכשיו, את כל הדברים האלה אני רואה כאחד.
