What are the opening hours?

Monday 09:00 - 18:30 Tuesday 09:00 - 18:30 Wednesday 09:00 - 18:30 Thursday 09:00 - 18:30 Sunday 09:00 - 18:30

מור בן הדור - דיאטנית קלינית, Maoz aviv, Tel Aviv (2025)

05/12/2023

תרגיל קצר שמאפשר לך לחזור לרגע לעצמך גם בימים לא פשוטים

#מיקוד #להיותברגע #נשימה #מיינדפולנס # תשומתלב #תנועה #רגעלעצמי

04/12/2023

תרגיל קצרצר שיחזיר אותך לרגע

#נוכחות #רגעשלשפיות #להיותברגע #רגעלעצמי #תשומתלב #התבוננות

21/06/2023

יש לי משקל
יש לי משקל והוא כבר מכביד עליי.
הוא יושב שם בכניסה לחדר,
שריד של מור העתיקה.

הוא אפילו די משוכלל
ופרשתי לפניו שטיח רך ונעים שירכך את הרגע.
למה צריך לרכך את הרגע?
מרגיש לי שצריך לרכך את הקרקע שלפעמים נשמטת ברגע שאחרי.

כבר הרבה זמן שלא החלפתי לו סוללה
שנגמרה כבר די מזמן.
כי יש בי אמונה מאוד חזקה שכל עליה עליו מובילה לירידה באנרגיה.
שכל מספר שיופיע עליו, גבוה או נמוך ככל שיהיה, לא ירצה את בעליו.
שכל מחשבה שתעלה בעקבות הנתונים על הצג לא תקדם לעבר חיים בריאים ומאושרים יותר.

אז בשביל מה?

אי שם בשנת 2016 רגע אחרי שקיבלתי את הרשיון ממשרד הבריאות עשיתי רשימה של דברים שאני חייבת להצטייד בהם כדי לפתוח את הקליניקה.

קליניקה של דיאטנית בלי משקל נראתה לי כמשהו הזוי.
זה פריט חובה.
השקעתי כל כך הרבה זמן בלחקור ולמצוא את האחד שישרת אותי שנים קדימה.
והוא שירת,
לימד אותי שיעור חשוב מאוד לחיים.
שיעור על מקומו וחשיבותו,
על השפעתו ההרסנית,
על הציפיות הלא ריאליות שהוא מכניס לחדר הטיפולים,
על המתח, העצבות,
ולפעמים גם שמחה רגעית שהוא הציף בדמויות שעליו.

המחשבות האלה מתגלגלות אצלי בראש בשנתיים האחרונות.
מבשילות לאט לאט לקראת עשייה.
את המשקל אני מחזירה היום לקופסה,
למקום הראוי לו.

במקומו כנראה שאמקם איזה צמח שיסמל קצת יותר את הקסם שמתרחש לו בחדר.
שייצג את הצמיחה, ההתפתחות, את הכוח של הטבע להתחדש, להשתנות ולהיות פשוט הוא.

מזמינה אותך להצטרף אליי ולשים את המשקל, את השקילות בצד ולהתמקד בעצמך, במה שחשוב באמת.

אם יש לך משקל בבית הגיע הזמן לתרום אותו או לפחות להעביר אותו למישהו שאת פחות מסמפטת ❤️

17/05/2023

מה נכון לעשות?
מה להכניס לפה?
מה אני עושה לא נכון?
למה אני לא יכולה פשוט לרדת במשקל?
למה?
למה אני עדיין לא שם?

לשחות בים המחשבות,
בין הלקאה עצמית לבושה, לשיפוטיות.
כמה הן עוצרות אותנו, מנוונת,
מוציאות את הפחות טוב מעצמנו.
נשימה, עצימת עיניים
איך עוצרים אותן מלדפוק בדלת? מלהתפרץ?
הן תמיד יהיו שם.
במיוחד כשהמסרים שמול העיניים שלנו 24/7 מייצרים מנוע ביקורתי בלתי פוסק.

ככל שנתנסה בהגמשת התגובה אליהן,
ככל שנתמקד בקבלה והעברה הלאה
כמו במסוע מזוודות,
או משחק כדורעף שבו הכדור נוגע רק לרגע וממשיך הלאה,
ככל שנתרגל להגיד לה כשהיא דופקת בדלת
את התיק הזה אני בוחרת להשאיר ולא לקחת איתי הלאה למסע
כך התנועה תהיה חלקה וזורמת יותר.

מסע החיים הוא מאתגר מספיק
גם בלי כל השיפוטיות הזו מבפנים.
כל השאלות האלה יכולות לפנות הרבה מאוד מקום לחמלה בהסתכלות על עצמנו.
כמו שאנחנו מסתכלים על הטבע, על ילדים.
לפנות מקום לשאלות כל כך חשובות כמו
מה יעשה לי טוב ברגע הזה?
מה יקדם אותי ברגע הזה?
איך אני יכולה לשפר את מצב הרוח שלי כרגע?

קול אחד פחות חזק זה כל מה שנדרש כדי להתקדם למקום יותר שליו ורגוע.
תני לעצמך את ההזדמנות להכניס מקום לשאלות מקדמות
במקום או בנוסף לאלו שמשאירות אותך שם בחוסר שביעות רצון.
פני אל עצמך ברכות, בכבוד המגיע.
אל תתני לשיפוטיות לכלות את מאגרי האנרגיה שלך,
תני לה מקום בחדר ליד לא אצלך בסלון. ❤

10/05/2023

ג׳ינס אחד… עד כמה ג׳ינס אחד יכול לשנות את מצב הרוח.

יושב טוב או לא?
למה הוא לא יושב עליי כמוה?
מעניין אם אצליח להכנס אליו…
לוחץ ומזכיר לי מה אכלתי או לא אכלתי
יהיה נוח להסתובב איתו היום?
אצליח לשבת איתו?
זה יוציא לי גלגל אין סיכוי שאתיישב איתו.
וואי רק בא לי להגיע הביתה כבר ולפתוח את הכפתור
להעביר אותו הלאה או שלחכות שאולי יום אחד אכנס אליו?
איזה סימן הוא משאיר לי אין סיכוי שאני אוריד לבגד ים...

הג׳ינס הזה הוא הקו הדק שעובר בין שפיות לשיגעון.
הוא לפעמים זה שמפריד בין היכולת לשאת את המחשבות האלה
לבין לתת להן להשפיע על מצב הרוח ועל האכילה שלך.

אם המחשבות האלה עולות בתוכך לעיתים קרובות
אני מזמינה אותך להיות חברה טובה לעצמך
ולשים את הג’ינס הזה במקום רחוק מהעין,
להעביר אותו הלאה,
לתת לעצמך את ההזדמנות להתחיל ולסיים את היום בכיף.

שום בגד שבעולם לא צריך לעורר אותנו ככה,
זה לא תפקידו!
תפקידו לאפשר לנו להרגיש הכי אנחנו בתוכו.
הכי טבעי וכיף.
תפקידו לאפשר לנו להסתובב בעולם בביטחון.

מוזמנת לכתוב לי ואשלח לך מקומות שישמחו לקבל את הג'ינס באהבה ❤️

06/05/2023

חופש להיות אני בתוך הגוף שלי,
לאכול מתוך חוויה אישית אותנטית,
מבלי לרצות אף אחד,
מבלי להקשיב להנחיות או חוקים
או טיפים שמישהו אי שם מתישהו נתן לי.

תחושה אמיתית של ידיעה פנימית עמוקה,
של חיבור שמתאפשר מתוך חקירה.
לא מתוך שקילות, מדידות, אכזבות,
תהליכים שחוזרים על עצמם עם תוצאות דומות לאו דווקא חיוביות.
חיבור מתוך תנועה והבנה של הגוף המשתנה, המציאות המשתנה.

זה לא קורה ברגע,
במיוחד אם ניסינו שוב ושוב להכנס אל אותן התבניות
שבין השנים אולי קצת משתנות.
במיוחד אם יש שם ברקע איזה בגד ים או מידת מכנסיים,
שנשארו על המדף מתוך ציפייה אבל מעציבים אותנו בינתיים.
יושבים שם מנגד וגורמים לנו לחשוב
שאנחנו צריכות להקטין את עצמנו כדי להתאים,
כדי להיות שם בפרונט בקרוב.

חופש באכילה, שקט בראש, חופש להקשיב לגוף, לחשקים.
שיפוטיות שכמעט ולא קיימת כי התשובות מגיעות מבפנים.
חופש בחירה, חופש לשאול את עצמי ולהקשיב,
חופש לנסות, לטעום, להרגיש טוב ולהבין מה איתי מיטיב.
לשים יד על הבטן ולשאול מה שלומה, עד כמה רעבה או שבעה.
אם מה שבחרתי להכניס פנימה מתאים ונעים לה.

זה על קצה המזלג מה שהיום הבינלאומי הזה
"יום ללא דיאטה" מסמל עבורי.
הוא פתח והזמנה לנסות את מערכת היחסים עם האוכל ועם הגוף להבריא.

למי שעולם הדיאטות קצת נמאס ומאוד מוכר,
מזמינה לפתוח דלת, להיכנס פנימה,
להפסיק להסתובב בסיבובים מסביב לאותה הכיכר.
יש דרך מאוד אחרת, ללא דיאטות, מעט יותר עקלקלה,
אי אפשר להסביר את תחושת הנינוחות שהיא מביאה אליה ואת ההקלה.❤️

31/12/2022

מחזיק לי את היד בדרך מהגן בחמישי ואומר לי
״אמא, נכון שאנשים חכמים עובדים במחשבים?
אני אעבוד במחשב כשאני אהיה גדול.״
״מי סיפר לך את זה אהוב שלי״ שאלתי.
לא הייתה לו תשובה...

והמחשבות שלי נדדו ישר לאיזו ארוחת צהריים משפחתית
שבה ישבנו כל המשפחה לפטפט קצת אחריה.
הבן שלי מבקש את הפרי השלישי או הרביעי ברצף.
אבא שלי מפנה אליו את המבט ובא להגיד לו משהו.
אני עוצרת אותו שניה לפני…
הרי כל מה שצריך זה לא להעביר את התבנית
את ה"אסור-מותר", לא לייצר אותה, אני אומרת.
״אכלת מספיק", "אולי נאכל קודם את…"
התבנית הזו הרי לא מועילה לנו,
אז מה היא תעשה בראש הצעיר והחקרן הזה?

כל מה שצריך זה פשוט להניח לדברים,
לא לגעת, לאפשר.
גם כשזה מרגיש שהכל יוצא משליטה.
כמו בפעם ההיא שקניתי צימוקים
והוא אכל חצי חבילה.
הסתכלתי עליו ולא אמרתי דבר.

זה לא פשוט בכלל…

אבל עמוק בפנים אני יודעת,
שכשלא נוגעים, דברים פשוט חולפים.
הדחף הופך חסר חשיבות,
השוקולד כבר מאבד מהזוהר שלו
כי הכל זמין ונגיש ואפשרי…

לא לגעת.
זה כל מה שביקשתי מאבא שלי.
אבל איך הוא ילמד…? שאל.
הוא לומד כל הזמן,
מסתכל עלינו אוכלים ומקשיב גם לשיחה הזאת.
ותכלס אבא...
מי עוד בעולם עוצר הכל ומבקש עגבניה ליד הרוגעלך שלו?
מקווה שלא רק הבן שלי.

ואז הערב מגיע.
ולאב שלי רץ להביא את מצלמת הפולארויד
שאני עובדת איתה בקליניקה ומבקש לצלם אתה.
מצלם אותי עם פיג'מת המיקי מאוס שלי ואומר
"אמא כשאני אהיה גדול אני אהיה צלם".
ולי רק נשאר לא לגעת,
לאפשר לו לגלות מה טוב לו,
לאפשר לו לצמוח, להיות הוא.

שנה חדשה בפתח…
מאחלת שהיא תהיה טובה,
מלאה באותנטיות וחיבור אמיתי פנימה ❤️

30/06/2022

חופרת לעצמך את הנשמה סביב כל מה שקשור לאוכל?

אז הגיע הזמן…

לעצור לרגע
להניח מחשבות בצד
לשים לב לסימנים
להשתמש בחושים
לשאול כמה שאלות פשוטות
להיות בקשב
לתקשר

לחבר את כל החלקים האלה של הפאזל,
פאזל שמחבר אותנו לעצמנו.

אם בא לך לעשות את הקפיצה המשמעותית לכיוון אכילה קשובה, להבין למה היא כל כך חשובה בחיינו, מה היא מאפשרת ונותנת לנו, ואיזה צעדים את יכולה לעשות כבר היום כדי להתחיל להתנסות בה… את יותר ממוזמנת להקשיב ולצפות בפרק נוסף ש מור טלר - תזונאית קלינית ואני כל כך התרגשנו ליצור בפודקאסט מחוברת של מורי היקרה. פרק שעוסק בליבת העשייה שלנו.

קישור לצפייה❤️
https://www.youtube.com/watch?v=vxcdL-hyeIA

#אכילהקשובה #מחוברתלעצמי #פודקאסט

06/06/2022

״חשבת פעם להחליף מקצוע?״
״זה חלק בלתי נפרד ממנו״ עניתי.

השאלה הזאת הופנתה אליי בערב החג האחרון אחרי שכולם טעמו מהעוגות שהכנתי.

״את תמיד מכינה את העוגות הכי טעימות וכמובן הכי ״מושחתות״. איך זה עובד? את מחלקת כרטיס ביקור ביציאה?״

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מופקדת על הקינוחים בבית, על עוגות יום הולדת לחברים, לאירועים…
אם היה לי שקל כל פעם שהציעו לי להכין עוגה בתשלום או אפילו לפתוח קונדיטוריה….

זו אחת האהבות הגדולות שלי.

האהבה הזאת לאוכל ובעיקר למתוקים היא אחד הדברים שהובילו אותי לתובנה שדיאטנית של תפריטים ודיאטות אני כנראה לעולם לא אהיה.

אז כן, אני דיאטנית, תזונאית, אבל אני אוכלת הכל מהכל ודואגת להעביר את זה גם הלאה.

ללכת לתזונאית זה לא אומר בהכרח לקבל תפריט, זה לא אומר בהכרח לרדת במשקל.

זה אומר לקבל הזדמנות להכיר את עצמך טוב יותר, להבין מה מניע אותך לאכול, מה משמח ומה מעציב, מה חשוב לך בחיים, זה לפרק אמונות, לנפץ מיתוסים, להתיידד עם הגוף, עם מחשבות עליו ועל אוכל, להבין ״ששחיתות״ שייכת בעיקר לפוליטיקה, להתחיל לתקשר עם אחרים ועם עצמך קצת יותר טוב וזה בעיקר למצוא שקט ונחת.

זה מה שקורה אצלי בקליניקה.

ולא… לא חושבת שבא לי להחליף מקצוע.

שבוע התזונאי/ת שמח ❤️

10/03/2022

למה הגעת אליי אם המטרה שלך היא לרדת במשקל?
יש המון דיאטניות שיוכלו לעזור לך עם זה

האמת, אני לא יודעת.
היא ענתה…
קיבלתי המלצה עלייך מחברה טובה.
פשוט לא בא לי שיגידו לי מה לאכול.
אני באמת יודעת.

אז אולי את פשוט מחפשת שקט? שאלתי…
כי את זה אני יכולה לעזור לך למצוא.

יכול להיות.
אני עדיין רוצה לרדת במשקל,
אבל גם לא בא לי על כל המחשבות האלה וההתעסקות הזאת.
אולי את צודקת… בא לי פשוט שיהיה לי שקט בראש.

08/03/2022

מכל הגזרים בעולם הבן שלי שלף מהאדמה את זה
שלקח אותי כמה שבועות אחורה

שבת בבוקר,
הידיים מלאות בבוץ,
פתאום הוא צועק
גזר עם רגליים!

הגזר הזה החזיר אותי לסדנת מראות של Maayan Keret.
בסדנה נשלף קלף פעולה מעניין
שביקש משתי משתתפות במעגל להיכנס בדמיונן לאוטובוס
כשאחת היא אשה והשניה כגבר
ופשוט להראות לנו איך הן היו מתיישבות.

מניחה שדי קל לדמיין את התמונה שהתקבלה.
הגבר מתרווח, יושב בפיסוק רגליים ובנינוחות
והאישה משלבת רגליים, מצטמצמת לה.

וכרגיל המחשבות עולות…
על כל מה שגורם לנו בתרבות להקטין את עצמנו,
לכווץ, לנסות לרדת במשקל, להיכנס למידה הקטנה יותר,
לנסות שלא לתפוס מקום ולהרגיש הרבה פעמים לא בנוח
רק בשביל להצטייר כנשיות.

מה יקרה אם נאפשר לעצמנו לשבת בנינוחות?
מה יקרה אם נתפרש לנו? נתרווח?
נרגיש בנוח להיות נוכחות?
נשתרש קצת יותר?

נהיה פחות נשיות?

התשובה היא להפך! ככל שאנחנו מאפשרות לעצמנו
להיות אנחנו, לבטא, להוציא,
להרגיש בנוח ולשים את עצמנו בסדר עדיפות גבוה
העוצמה שלנו מנצנצת החוצה.
ככל שטוב לנו יותר יש לנו יותר טוב להציע לעולם ♥️

אז בפעם הבאה שאת מתיישבת רגל על רגל,
ממש כמו הגזר הזה, קחי לך רגע לחשוב...
איך אני יכולה להגדיל את עצמי, את הנינוחות והנוכחות שלי?

10/02/2022

החורף הכהה הזה מחשיך את המחשבות לפעמים,
מקרר פינות בלב של זכרונות חמים.
יוצר סערות פנימיות של מחשבות
כמו פתיתי שלג לבנים שמכסים הכל עד שנמסים.

הענן כאילו לפעמים בוכה את הדמעה הפנימית,
שאין זמן להוציא אותה בשגרה האינסופית.
להתכנס, להתכסות, בשמיכה, בשכבות.
אוהבת את הערבול והכרבול? את הגשם? או שפחות? תהיות…

לחורף יש עוצמה בתוכו ליצור שינויים, לדחוף לקצה.
להראות לנו שהכל אפשרי אם רק נאהב ונרצה.
החורף דוחף לנקיון מבפנים,
להצמחת שורשים חזקים.
גורם להבין מה חשוב באמת
וכדאי אולי בשבילו לצאת.
ובעיקר נותן רוח חזקה במפרשים, במקומות הכואבים,
לקראת הצמיחה, הלבלוב והפריחה שאת ידידו הותיק האביב מלווים.

כי אולי ככה זה כשמשתנים ❤️

28/01/2022

היא ישבה שם מולי, לא הכרנו לפני.
מהרגע הראשון זה פשוט הרגיש שאנחנו מדברות את אותה השפה.
לשתינו היה ברור באותו ערב שהחיבור כאן לגמרי נועד להיות.

חצי שנה אחרי אנחנו יושבות בסלון.
אני מתארחת בפודקאסט ״מחוברת״ שיצרה יחד עם אור.
מדברות על החיים ועל השקט שכל כל חשוב לייצר בשגרה הדורשת.

אם עדיין לא הכרתם את מור טלר - תזונאית קלינית,
את האישה הקסומה הזאת, זה הזמן…
אז כן לשתינו קוראים מור,
שתינו תזונאיות מזן אחר,
אנחנו חולקות אהבה עצומה לאנשים,
לתנועה, ולגידול צמחים
ובהחלט יש לנו הרבה על מה לדבר.

זאת רק טעימונת מהיצירה הראשונה המשותפת שלנו - איים של שקט ❤️

כנסו לשמוע את השיחה המלאה שלנו כאן:
open.spotify.com/show/076qF9RpufaOddX67Qin17

ואם בא לכם גם לראות אותנו מפטפטות כנסו לערוץ היוטיוב שלי ממש כאן:
https://youtu.be/ZcKMDb1PlD8

13/01/2022

בוקר טירוף, קמנו מאוחר.
לא אספיק כבר להתקלח ולהתארגן.
אוספת את השיער שלא מסתדר…
אף פעם זה לא קורה. אני תמיד עם פזור.
ואז, בין הקלמטינות שביקש שאסחט לו על הבוקר,
הוא מתקרב וזורק לאוויר
״אמא את יפה. את יפה עם הקוקו.״

העולם עצר מלכת...
הבן שלי, בן שלוש, פעם ראשונה מתייחס לנראות שלי.
את האמת.. התרגשתי.
למה זה כל כך מרגש אותי?
כי זה היה אותנטי וכל כך טבעי ואמיתי ומהלב.
מה זה אומר יפה בעיניו?
איך הוא יודע אם אני יפה או לא?
ומי לימד אותו להחמיא לאישה ברגעי לחץ?

וכרגיל הדיון בתוך הראש החל
ואמרתי לעצמי למה שלא אוציא אותו החוצה
כדי שגם אתם תהיו שותפים לשאלות שצפו שם
ואולי יהיו לכם קצת תשובות..

באיזה גיל אנחנו מבינים מה זה יופי?
מתי מחמאות על נראות נעימות לנו ומתי לא?
מתי הן גורמות לנו להצטמצם פנימה ולהשתבלל?
ומתי הן פותחות אותנו וגורמות לנו להרגיש טוב עם עצמנו? שיח שעולה מלא עם המטופלות האהובות שלי.

פאסט פורוורד לבוקר שבת רגוע...
אנחנו מתארגנים לצאת לטיול בנחת.
שואלת אותו אם רוצה לקחת איתו את משקפי השמש,
עונה שכן ומרכיב אותם.
רץ למראה, אני אחריו עם חיוך.
״אמא נכון שאני יפה?״
״אתה מדהים! אוהבת את כל כולך״ אני עונה.

כמה פשוט להגדיל את המחמאה, לתת מקום לעוד רבדים שיש באדם שמולנו, ולתת לו את התחושה שהוא באמת ומכל הלב הכי מדהים בעולם ❤

24/12/2021

החורף הזה עושה אותי רעבה קצת אחרת. מחפשת את החם, את המנחם את המרגיע. אוכל הוא הזנה אבל הוא גם רמז מאוד גדול למה שקורה בעולמנו הפנימי והחיצוני. הצורך שלנו בחום, ברכות משתנה גם לפי עונות השנה. זה דבר דינמי ויפייפה. ולנו… רק נשאר לכבד את היופי הזה, את השיח המהמם שהגוף שלנו יוצר איתנו. השבוע החם והרך שלי הגיע לידי ביטוי בצורת פלפל ממולא. ממולא באורז, ירקות, טופו ורוטב טעים. אם גם לכן בא משהו רך ונעים, חם ומפנק לכו להכין ❤️

אז מה צריך?

6-7 פלפלים בכל מיני צבעים

למילוי:
כוס אורז
2 גזרים מגורדים
1 כוס של ירק נוסף מגורד (אני השתמשתי בפתיתי הכרובית והברוקולי של סנפרוסט)
300 גרם טופו קשה מפורר (עם היד או עם מזלג הכי קל)
2-3 כפות רוטב סויה (לא ממותק)
מלח , פלפל שחור, כורכום.

לרוטב:
1 רסק עגבניות (השתמשתי בקופסא של מוטי - 210 גרם)
1 ליטר מים
2-3 שיני שום כתושות
1 בצל קצוץ
מעט סוכר, מלח
כף שמן זית

אז מה עושים?

✔️ שוטפים את הפלפלים וחותכים לרוחב את החלק העליון (אפשר להשתמש בחלק העליון כמכסה אם בא לכם). מנקים את הפלפלים מגרעינים.

✔️ מכינים את הרוטב: מחממים את שמן הזית בסיר רחב ונמוך. מבשלים את הבצל הקצוץ עד שהופך שקוף, מוסיפים את השום הכתוש עד שהוא מתחיל להעלות ניחוח. מעבירים מחצית מהבצל והשום המבושלים לסיר נפרד שבו נבשל את המילוי. לסיר של הרוטב מוסיפים את רסק העגבניות ומערבבים כדקה נוספת. מוסיפים מעט סוכר כדי שהרוטב לא יהיה חמוץ מדי, ומלח ומערבבים. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.

✔️ מכינים את המילוי: בינתיים בסיר של המילוי מוסיפים את האורז ושאר מרכיבי המילוי ומערבבים 2-3 דקות נוספות. מתבלים במלח, פלפל, כורכום וסויה ומסירים מהאש.

✔️ ממלאים ומבשלים: ממלאים את הפלפלים בתערובת האורז בערך עד 3/4 מגובה הפלפל. מניחים את הפלפלים צמוד צמוד בתוך הסיר עם הרוטב, יוצקים מעט מהרוטב על כל פלפל (אפשר לסגור את הפלפלים עם המכסים אם שמרתם אותם). מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר ומבשלים במשך כשעה וחצי- שעתיים, עד שהאורז מבושל לחלוטין.

המילוי יעבוד מצוין גם במקרה של קישואים ושאר ירקות. למחרת בחימום חוזר זה יהיה אפילו טעים יותר.

07/12/2021

היא הגיעה למפגש ראשון מותשת מהנסיונות, מזה שהם מובילים לשום מקום ושהיא תמיד חוזרת לאותה נקודה, מרוצה אפילו פחות מעצמה, מהגוף שלה, מזה שהיא פשוט לא עומדת במילה של עצמה כשהיא מול האוכל.
היא ישבה בכורסה שעטפה אותה ובנינוחות שפכה את רשימת החוקים שנבנתה לה בראש. היא לא הייתה מודעת לחוקיות הזאת מרוב שחיה איתה בשנים האחרונות.
"אני עושה כל מה שאני יכולה, אוכלת אוכל מזין, לא מנשנשת בין הארוחות, מפסיקה לאכול בשעה מוקדמת...".

במפגשים הבאים דיברנו בעיקר על מודעות אינטרוספטית, על היכולת שלה לקלוט סימנים פיזיים שהגוף שולח לה.

הגוף שלנו שולח לנו כל מיני סימנים. סימנים שמעידים על מצב גופני כמו רעב ושובע, שלפוחית שתן מלאה, או סימנים פיזיים בגוף שנוצרים בעקבות רגש כלשהו כמו פעימות לב מהירות או בחילה במצבי לחץ וחרדה.
כשאנחנו מכווננים לתחושות האלה זה נותן לנו מידע סופר חשוב על המצב הפיזיולוגי והפסיכולוגי שלנו.
מידע שעוזר לנו להבין ולקבוע מה אנחנו צריכים לעשות כדי לענות על הצרכים שלנו.

כדי להפוך להיות מכווננת פנימה ולעורר את המודעות האינטרוספטית שלה היינו צריכות להזיז הצידה כל מיני מכשולים. המכשולים האלה נוצרים בתוך הראש שלנו בד"כ כלל, בצורת חוקים, אמונות, מחשבות.. החוק הפנימי שאמר לה שאסור לנשנש בין הארוחות, גרם לה למצוא את עצמה מורעבת עד הארוחה הבאה. הגוף שלה היה רעב מבחינה ביולוגית אבל החוק קבע שאסור.
אפשר לנסות להתעלם מהרעב, לעבוד עליו עם קפה רק שתמצאו את עצמכם עוד יותר רעבים ונואשים לאוכל.
וככל שדיברנו על הדברים החוק הזה הפך להיות לא הגיוני בעיניה.

אז איך מפתחים מודעות אינטרוספטית? איך שוברים את החוקיות הזאת שיש לנו בראש?
אחת הדרכים המוכרות היא הנסיון לחוש את הדופק שלנו. פשוט לשבת מרוכזים לנשום בנינוחות ולנסות להתרכז בפעימות הלב.
תחשבו איפה אתם מרגישים אותן.. ביד? בחזה? מי שרוצה לעלות שלב יכול לנסות לחשוב איפה בגוף מגיעה תחושה של עייפות או לחץ?
איך זה מרגיש כששלפוחית השתן מלאה? איך ואיפה צמא מורגש? בפה? בגרון? או כבר בכאב ראש. נסו לחשוב האם התחושות האלה נעימות לכם או לא או אולי בכלל ניטרליות… תנו לתחושות האלה להוביל אתכם בעשייה שלכם.

תשומת לב לכל התחושות האלה מקרבת אותנו לגוף שלנו, נותנת לנו תשובות שאין איש מקצוע שיכול לתת אותן.
הרי סימני הגוף הם לא נכון או לא נכון, הם פשוט שם לתת אינפורמציה וזה התפקיד שלנו ללמוד ולתרגל הקשבה להם.
השקט שנוצר לה בראש, כשכל החוקים האלה התפוגגו להם, אפשר לה לפעול בהתאם לגוף, נתן מקום לשינוי הפנימי העמוק שהיא הייתה כל כך צמאה לו. ❤

03/12/2021

מתי בפעם האחרונה יצאת עם עצמך לדייט? את והאוכל שלך, את מול עצמך. את מול החושים שלך, המחשבות שלך. מתי בפעם האחרונה פרגנת לעצמך?
השבוע הסתיימה לה סדנה תהליכית שבשלב אחר שלב, שבוע אחר שבוע למדנו להכיר את האוכל שלנו, למדנו לקרוא ולהגיב לגוף, לסימנים שהוא שולח ולמה שהוא מבקש, ולמדנו להכיר את האוטומטים, המחשבות שמנהלות אותנו, את האכילה, את השיח הפנימי. בסיום הסדנה המשתתפים הוזמנו לדייט עם עצמם מול האוכל ומול הבראוניז הנהדרים האלה, וכרגיל כל פעם שזה קורה כל כך הרבה אסימונים נופלים. הדרך לעשות שלום עם האוכל הופכת להיות הרבה יותר ברורה. תודה ל מרכז איתן על ההזמנה, על ההזדמנות לממש את השליחות. אם גם לכן בא שאגיע לארגון שלכן, או שבא לכן שתפתח כבר קבוצה שתעסוק באכילה מודעת, בגוף שלנו ובאיך שאנחנו תופסות אותו שלחו לי הודעה ❤

מור בן הדור - דיאטנית קלינית

05/12/2023

04/12/2023

21/06/2023

17/05/2023

10/05/2023

06/05/2023

31/12/2022

30/06/2022

06/06/2022

10/03/2022

08/03/2022

10/02/2022

28/01/2022

13/01/2022

24/12/2021

07/12/2021

03/12/2021

Address

Opening Hours

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category

על קצה המזלג

Monday	09:00 - 18:30
Tuesday	09:00 - 18:30
Wednesday	09:00 - 18:30
Thursday	09:00 - 18:30
Sunday	09:00 - 18:30