30/10/2025
לפני שנתיים, כשהמלחמה התחילה ועצרה את החיים שהכרנו
גם אני נעצרתי.
ממש הרמתי את ידית האמברקס,
ועשיתי את אחד הדברים הכי קשים עבורי – הסכמתי לא לדעת.
הסכמתי להסתכל לכאוס בעיניים,
עם פנס קטן אחד ושאלה:
מה באמת אני רוצה?
תמיד הייתי בעשייה.
תמיד המצאתי את עצמי מחדש.
אבל בשנים שלפני המלחמה הרגשתי שאני לא מדויקת,
שאני לא במקום הנכון.
מתוך האינרציה וההישרדות המשכתי ודחפתי,
עד שהחלטתי – די.
ומשם, עם הרבה סבלנות
ושקשוקי ביציות (כי להיות בלי הגדרה של “מה אני עושה”
זה אחד המפחידים שלי),
נפתח לאט־לאט,
או בעצם' לא כל כך לאט,
תיאבון לידע שתמיד היה שם,
אבל הפעם משך חזק.
כאילו אני חוקרת את הדבר הכי מסקרן בעולם:
איך אנחנו באמת עובדים?
ומה שגיליתי, ריתק אותי.
מדע, רוח, קבלה, קוונטים
כולם מדברים על אותם עקרונות,
פשוט בשפות שונות.
ואז, מתוך הוואקום הזה, מתוך הבלבול,
שני דברים התבהרו לי:
הראשון – שאנשים, התפתחות ויחסים, זה החיים.
השני – שהמרחב המטאפיזי הוא לא “תוספת”,
אלא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה אני רואה את האדם.
ומתוך החקירה הזאת,
ומתוך הדיוק והמהנדסת שבי,
נולדה שיטה.
שיטה עם ארבעה שלבים
איך לצאת מלופ בזוגיות.
ואני לא מדברת רק על הריבים,
וגם לא רק על תקשורת.
אני מדברת על כאב ישן,
על קושי שמסתתר מתחת לתלונות הקטנות והגדולות,
זה שמלווה כמו חוט שני
את כל מה שקורה.
זה שמשתחזר לנו במראה שנקראת זוגיות.
הבחירה לעסוק ביחסים
היא המשך ישיר לשורשים הטיפוליים שלי,
אבל גם המקום הכי אישי שאני חוקרת.
כי יחסים הם המראה הכי מדויקת שלנו.
וזאת בדיוק מהות השיטה
היא מחזירה הכול, בעדינות, אל המראה.
כדי שנזכור כמה כוח יש לנו
לשנות את מה שלא עובד ולצאת מהלופ.
