12/03/2025
בכל פעם שמישהו שמע שיש לי אזרחות אמריקאית, כאילו תאמו כולם מראש, ״חחה אז מה את עושה פה?״
בדרך כלל פשוט חייכתי חזרה. מאז ה 7.10 אני מודה- השאלה הזו לא נשאלת באותה התדירות.
כולם יודעים מה אני, מה כולנו עושים פה. מתוך כך, אני מתנדבת למילואים מזה עשור. בנובמבר, חודש אחרי פרוץ המלחמה התקשרה אליי קצינת הקישור. אלה הייתה אז בת שנה. כבר הכנתי את אפי. הבטחתי שאבקש לעשות יומיות, שאבקש שימשכו אותי לחיל ההסברה... ״קרן, את עוד מעט בת 40 ואת אמא- אני שמחה לבשר לך שאת משתחררת. הטקס יתקיים בזום...״ מה? איך בזמן מלחמה משחררים אותי? ויתרתי על הטקס. חיפשתי דרכים אחרות לתרום את חלקי. חודשיים אחרי, הטלפון מצלצל. זו סא״ל אפרת יצחקי. פעם המפקדת שלי בצה״ל, היום היא כבר חברה. ״קרן צה״ל זקוק לך״. לא האמנתי. למחרת כבר חיילו אותי מחדש. המשימה הראשונה ״רצים לקרבי״ פרוייקט במיוחד בצו 8 בו זכיתי לא רק לקחת חלק אלא למעשה ליצור את התוכנית מהפן התזונתי. העקרונות, הדרך, הליווי. בזכות התוכנית הזו עשרות לוחמים חדשים הצטרפו לצה״ל. כאלו שלא התאימו לתפקיד לחימה- ועברו חודשי הכשרה ארוכים כדי להגיע ליעד. כל הכבוד לכם ! נערים, מלח הארץ, אמיצים שלא ויתרם על החלום להפוך ללוחמים בצבא הגנה לישראל. תודה אפרת שנתת לי את הזכות . תודה לאבי מויאל על הובלת התוכנית, לעמרי חנן, לאלון הקצין הנסיך, לכל השותפים ותודה מיוחדת לאל״ם יפעת יגר אשר- מפקדת מיטב. אם אחתום את הפוסט ב: עם ישראל חי... זה יהיה מוגזם?
